מצפה אריה תנינא חלק א קפא

שהגידים צומתים ומצא שהגידים שלמים קיימים ואכשר עכ"ל הרי בהדי' שכתב חתוכים ופשיטא דלא נתחלף לי' בין שמוטים לחתוכים ובש"ס שם איתא א"ל דילמא שני ליה בין שמוטה לחתוכ' א"ל ואת מפרשת שמעתתי' דרב בפירוש אמר רב שמוטה כשרה חתוכה פסולה ע"ש ואיך אפשר שבעל הערוך ורש"י והרא"ש לכולם נתחלף בין שמוטה לחתוכ' או לשבור' ישתקע הדבר ולא יאמר. והנה אין אני תוקע א"ע להלכ' זו אך לא באתי אלא להשיג על דברי הגאון בעל ב"מ ז"ל בפירושו לדברי רש"י והרא"ש ז"ל ודוק: סימן נו כבוד ידיד נפשי הרב הגדול החוב"ק מושלם במדעים כש"ת מוה' אליעזר מישעל ני' האבד"ק גאליגא יע"א וכעת הוא הרב הגאבד"ק טורקא. אחדשת"ה הנני להשיבהו בקיצור נמרץ אשר על הכלים אין אני רואה שום איסור וכי העד הוא היודע להורות אשר הי' בוקא דאטמא דשף מדוכתי' וכי על דמיון שלו אנו נאסור הכלים רק הקצב בודאי פשע כיון שעשה בלא הוראת חכם וכל שחשוד להוציא מתחת ידו דבר שאלה בלי הוראת חכם חשוד ג"כ להוציא טריפה ודאי מתחת ידו ויש לפענ"ד להביא ראי' ע"ז מש"ס כתובות ע"ב ע"א דאמרינן התם במתניתן ומשמשתו נדה דפריך הש"ס היכי דמי אי דידע בה ניפרוש אי דלא ידע כסמוך עילוה ומשני דאמרה ליה פלוני חכם טיהר לי את הדם ואזיל שייליה ואשתכח שיקרא ומשמע דהיינו שנתברר שלא ראה כלל החכם את הדם וא"כ יוכל להיות שבאמת הי' טהור אלו ראה החכם ומ"מ קתני במתניתין ומשמשתו נדה דמשמע ודאי נדה וע"כ מטעם כיון שהיא חשודה להורות לעצמה בלי שאלת חכם חשודה נמי על ודאי נדה ואין לומר דפירושו דאישתכח שיקרא היינו שנתברר שהחכם ראה את הדם וטימא אותו דז"א חדא דלא הוי דוגמא דאינך תרוצי דהגמ' פלוני כהן תרם לי את הכרי ואשתכח שקרא דהתם ודאי הכהן אינו יודע מזה וכן אידך ופוד הא השטמ"ק הביא בשם הקדמונים וז"ל ונחלקו רבותינו כו' וי"א שצריך עדים שיכחישוה שיאמרו עמנו הי' במקום פלוני כל אותו היום ולא זזה ידינו מתוך ידו כל אותו היום ולא עשה כן עי"ש מבואר בהדי' שהחכם לא ראה כלל את הדם מזה מוכח דחשיב כמו משמשתו נדה ודאי דמסתמא עשתה כן: שוב ראיתי להפ"י שם בתו' ד"ה אי דלא ידע מה שעמדו אמאי לא קאמר הש"ס אי דלא ידע מנא ידע כמו דפריך לעיל ע"ז כתב הוא ז"ל לישב דהכא איכא לאוקמי' שהודית מעצמה כמ"ש בסמוך בשם הראב"ד ז"ל והכא לא שייך לומר אין אדם משים עצמו רשע דאיכא למימר לאפרושי מאיסורא קא מכוונה שתעמוד בנדתה עד שתטבול מאי אמרת שתאמר עכשיו ראיתי דא"כ צריכ' להמתין שבונה ימים מהיום ומשו"ה רוצית לומר האמת שכבר עברו כמה ימים בנתים אלא ע"כ דאפ"ה לא מהימנ' לומר שהיתה מזידה דהוה מצית למימר שהיא שוגגת שהיתה סבורה שהיא טהורה שהוא מראה טהור ולא הראתה לחכם עד עכשיו ע"ש מדבריו נשמע דפירוש' של הגמרא שהחכם ראה את הדם ומצאו דם טמא אבל בלא"ה לא נקראת עוברת על דת משום ששמשה בלי הוראת חכם דלא כדברינו הנ"ל אבל מהשטמ"ק מוכח דלא כפירושו וא"כ בנ"ד תליא נמי בזה. ואפשר דבמקום שיש לומר שלא סבר כלל שיש בהענין צורך לשאלת חכם לא חשוב פושע והכל לפי ראות עיני הדיין ואם יראה כ"ת לפי הענין שלא ידע הקצב שיש בזה שאלת חכם אין לחשבו לפושע כן נלפע"ד: סימן נז בתענית דף ד' ע"א שלשה שאלו שלא כהוגן יפתח הגלעדי דכתיב והי' היוצא אשר יצא מדלתי ביתי וכו' יכול אפילו דבר טמא השיבו שלא כהוגן נזדמנה לו בתו והיינו דקאמר להו נביא לישראל הצרי אין בגלעד אם רופא אין שם וכתב רש"י ז"ל פנחס הי' שם והי' יכול להתיר נדרו כו' ואמרתי לדקדק בלשון והיינו דקאמר להו נביא לישראל דמאי שייכות זל"ז ומאי נ"מ אי יפתח שאל כהוגן או שלא כהוגן דבין כך ובין כך הי' יכול פנחס להתיר נדרו. ואמרתי ליישב דבאמת קשה איך הי' אפשר להתיר הא נדר לדבר מצוה אין לו התרה כמבואר בש"ס ופוסקים וכאן הי' לדבר מצוה להביא קרבן להשי"ת אך החת"ס יו"ד סי' י' הביא בשם תשובת הרמ"א סי' ק"ג דהטעם דנדר לדבר מצוה אין לו התרה הוא משום דחשוב כמו נדר לטובת חבירו דקיימ"ל דאין מתירין לו שלא בפניו ודבר מצוה חשוב כמו לטובת המקום ב"ה עי"ש. ומעתה י"ל דזה שייך לומר היכי דהנדר הי' כהוגן אבל יפתח שנדר שלא כהוגן וקאמר והי' היוצא כו' דהיינו אפילו דבר טמא א"כ לא הוה הנדר לטובת המקום שוב הי' אפשר להתיר לו את נדרו (וכה"ג כתבו התוס' בב"ב גבי תלוה ויהיב דלא שייך הטעם דכל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש כיון דחזינן דעשה שלא כהוגן ולא כרצון רבנן) ומשו"ה שפיר ניחא הלשון והיינו דקאמר להו נביא הצרי אין בגלעד אהך מימרא דשאל שלא כהוגן דשתי מימרות הללו יש להם שייכות בהדי הדדי כנ"ל: סי' נח הנה נתתי עיני לעיין בגוף הענין מה שנוהגין להחם את המקוה ע"י שפיכת חמין לתוך המקוה או ע"י מיחם של ברזל שמעמידים בתוך המקוה דהב"י בסוף סי' ר"א הביא ע"ז מחלוקת הקדמונים והמרדכי כתב בשם ר"ת לאסור והטעם בזה הוי דזהו גזירת מרחצאות והביא ע"ז שני ראיות (א) מתענית דף י"ג ע"א. דאמר התם רפרם בר פפא דכל שהוא משום אבל אסור בין בחמין לימא מסייע ליה כל חייבי טבילות טובלין כדרכן בין בט' באב ובין ביוה"כ במאי אילימא בחמין טבילה בחמין מי איכא שאובין נינהו אלא לאו בצונן וכו' ע"ש. מבואר התם דטביל' בחמין ליכא. ועוד ראיה מברכות דף כ"ב דאמר ר"ה לרבנן רבותי מפני מה אתם מזלזלין בטביל' זו אי משום צינה אפשר במרחצאות א"ל ר"ח וכי יש טביל' בחמין ע"ש. אולם דעת התוס' בתענית ד"ה טביל' מוכח דכונת הש"ס אינו אלא דסתם חמי האור המה שאובין ומזה הוכיחו דכולה שאובין גם בהמשכ' פסול. וכן משמע דעת רש"י ז"ל שם ע"ש וא"כ במקוה כשרה אין חשש אם המים המה חמים. וע' בתוס' תמורה דף י"ב ד"ה ואין שהקשו אגמרא דתענית דהא משכחת לה טביל' בחמין ע"י המשכה וביומא דף ל"ד ע"ב גבי כ"ג איתא דמשכחת לה שהי' ע"י עששיות דבכה"ג ודאי כשר: והנה ראיתי בפ"י שם בברכות שכתב הא דקאמר הכא וכי יש טבילה בחמין היינו משום דטריחא מילתא לעשות כן ומשו"ה הי' מזלזלין בטבילה זו והא דקאמר רב הונא אפשר במרחצאות היינו לישב באמבטאות של חמין במרחצאות דבזה ליכא טירחא כלל וגם היו רגילין לרחוץ תמיד וע"ז מהדר רב חסדא וכי יש טבילה בחמין דכה"ג שאובים ממש נינהו ולפ"ז אין מכאן ראי' לאסור הטלת חמין לתוך מקוה כשרה עיין בדבריו ז"ל ואנכי לא אוכל הבן דבריו מה שכתב דשאובים ממש נינהו הא מבואר התם בסוגיא דשאובים כשר לטבילת בעל קרי וכן הוא בהדי'