מצפה אריה תנינא חלק א קפ

לגבי זרים חה"ל דחביב' עליהם דכל אחד יחשב שהגיע אליו הפרוס' של לחה"פ ואע"ג דהאיסור אכיל' לזרים בטל ברוב חולין מ"מ הקדוש' לא בטלה וחביבי אצל זרים ולהכי ממילא כיון דלאחר הביטול תהי' חה"ל גם האיסור לא בטל ועפ"ז נתיישב דברי התה"ד שהובא בא"ח סי' תרע"ג בט"ז שם דאם נתערב נר חנוכה בשאר נרות אפילו אחד באלף לא בטיל ומביא ראיה מהתוס' דחולין הנ"ל דחתיכ' חטאת טמאה בחטאת טהורה בטלה משום דל"ח חה"ל שכהנים אינן מחזיקין טובה זה לזה כ"ש הכא דאזלינן אחר חשיבות הדבר שהמצו' מחשבו וע"ז תמה הט"ז שמהתוס' ראיה לסתור דבריו דכיון דאזלינן בתר שיהי' אחר הביטול הא הכא אם יתבטל בשאר נרות לא תהי' חשוב' ע"ש ולפי הנ"ל שפיר ניחא דכונת התה"ד מסיפא דקתני דאם נתערב בחולין לא תעלה וקשה אמאי לא תעלה הא לא הוה חה"ל ואם נימא דבחולין שוב הו"ל חה"ל אכתי קשה בלחה"פ אמאי לא בטל הא בעצם לא הוה חה"ל אלא עכצ"ל כיון דבעין הי' חה"ל לזרים מצד הקדוש' ואף שהי' אסור' לזרים מצד האיסור מ"מ אם תאמר דיתבטל האיסור שוב יהי' חה"ל מצד הקדוש' להכי גם האיסור לא בטל א"כ הכא נמי נר חנוכה דמי ממש לזה דמצד חשיבות של מצוה חשיב חה"ל ואע"ג דאסור להנות מ"מ אם תאמר שיבטל האיסור שוב יהי' חשוב מצד המצו' שכל אחד יחשוב שמגיע אליו הנר חנוכה וזה נכון מאוד אמנם צ"ע דא"כ גבי חטאת בחולין נמי צריך להיות דאפילו אם החתיכות אינן ר"ל כגון שהן קטנות. ג"כ לא בטיל חשיבות קדושת' ומהתוס' שם משמע דדוקא כשהן גדולות וקשה דלמה לא יהא להן דין חה"ל מצד קדושתן כמו פרוסה של לחה"פ ע"כ נ"ל שעיקר גבי לחה"פ הוא משום דסמידי טפי אלא שזה לחודא לא סגי משום דעל כרחך מיירי שאינו ניכר איזה מהפרוסות סמידא טפי דאי ניכר ל"ש ביטול וכיון דאינו ניכר למה לא יתבטל ולהכי כתבו התוס' ג"כ דחמור ושני הטעמים מצטרפים למיחשב חה"ל: ודרך אגב הנני להעיר מה שראיתי להכרו"פ בסי' ק"א ס"ק א' שהקש' על התוס' דזבחים פרק כל הזבחים שנתערבו דף ע"ב ע"א ד"ה אלא בהא דפריך וליבטלו ברובא והקשו הא ה"ל חה"ל ותירצו מחטאות המתות אפילו בחטאת העוף פריך וקשה מאי קושיא הא אם יתבטל בחטאת לא יהא חה"ל כמ"ש התוס' שם דכל הכהנים היי אוכלים קדשים ע"כ ע"ש והאריך בזה ובמחכ"ת רבן ש"י שגג בזה שהמעיין בתוס' יראה שהתוס' לא הקשו כלל דהו"ל חה"ל אלא דהו"ל את שדרכו למנות. וז"ל התוס' ותימא מי גרע שור הגדול מאת שדרכו למנות. ומה שכתבו עוד הא אפילו חתיכה דעלמא חשיב' את שדרכו למנות משום שתשוב' להתכבד בפני האוחרים כונתם דכיון דחתיכ' בעלמא משום טעמא שראוי' להתכבד חשוב כמו את שדרכו למנות כ"ש שור הגדול דחשוב הרבה מצד השיווי שלו וכן כתבו מהנך י' דברים אבל בפירוש מוכח דאין כונתם כלל בקושיתם דלהוי בכלל חה"ל ובזה נסתר כל פלפולו שם וז"פ וברור. עוד ראיתי מה שכתב בסמוך שם דהוה חזה ושוק חה"ל וקשה הא שלמים חזה ושוק נאכל לכהנים ולא הוה חה"ל כמ"ש התוס' והרא"ש דכתיב איש כאחיו ע"כ ולפענ"ד התוס' והרא"ש לא כתבו אלא בחטאת וכל דדמי לי' שנאכלין רק לזכרי כהונה דכתיב לכל בני אהרן תהיה משא"כ חזה ושוק דשלמים דנאכלין לנשיהם ולעבדיהם והם שפיר מחזיקין טובה חשיב חה"ל ומנ"ל להוסיף על דבריהם אלא הבו דלא לוסיף עלה: הן אמת שראיתי בישי"ע סי' ק"א שכתב דאפילו לדעת הסוברים דחה"ל לא חשוב כ"ז שאינה מבושלת יש לחלק בין בהמה לעוף דבבהמ' בעינן מבושלת ובעוף אפילו כשהוא חי חזיא לאומצא ושמעתי שכן איתא ג"כ בפריש' דבעוף לכו"ע לאחר שהוסר הנוצה חשיב חה"ל. והנה לפי מה שמבואר ברשב"א וריטב"א דחטאת משום דנאכל לזכרי כהונה לא חשיב חה"ל י"ל בישוב דברי התוס' גבי לחה"פ שכתבו דהוה חה"ל דסבירי להו דנאכל לכהנים ולנשיהן ולעבדיהם דחפשתי דבר זה ולא מצאתי דבר זה מבואר ברמב"ם אם לחם הפנים נאכל אך לזכרי כהונה או ג"כ לנשיהם ולעבדיהם: אך מצאתי בספרי פרשת קרח לכל קרבנם שתי הלחם ולחם הפנים ולפ"ז פשיטא דנאכל רק לזכרי כהונה דהא כתיב בתר הכי כל זכר יאכל אותו. אמנם במנחות דף פ"ד ע"ב ברש"י ד"ה ת"ל בכורי קציר חטים כתב כלומר שתי הלחם יהיו קודם לכל קציר חטים אפילו בכורים ענין אחר חג שבועות בכורי קציר חטים בחג שבועות וכו' (וגירסת בעל צאן קדשים מה שאתה מביאו בחג שבועות שהוא שתי לחם) יהא קודם לכל קציר אפילו לביכורים ע"ש היטב והנה לפירוש הראשון שברש"י הוה פירושא מקרא בכורי כל אשר בארצכם היינו שתי הלחם דגם המה מקרי בכורים שהמה קודמים מכל אשר בארצכם אפילו מבכורים וכן כתב רש"י שם להלן ד"ה כל אשר בארצכם אפילו בגג דנאמר כאן בכורי כל אשר בארצכם ונאמר להלן בכורי קציר חטים מה בכורי האמור להלן שתי הלחם אף כאן שתי הלחם (וגירסת בעל צ"ק קודם לכל) ע"ש. וכיון דכתיב אח"כ כל טהור בביתך יאכל אותו דהיינו אפילו נשיהם ועבדיהם כדאיתא התם בגמרא וברש"י נרא' על כרחך דשתי הלחם נאכל לנשיהם ולעבדיהם ויש לתמוה מהספרי הנ"ל ואנכי לא באתי אלא לעורר (וע' במנחות דף נ"ח ע"א דתני לוי לכל קרבנם לרבות לוג שמן של מצורע וצ"ל כל קרבנם וכן צ"ל בספרי כי כן הוא בפסוק): ונחזור לענין הדין בעובדא שלפנינו מ"ש כ"ת לעשות סניף להיתר מ"ש הלבושי שרד בשם תשובת אמונת שמואל דכשנחתך רגל בין הערקום כשרה מי יימר שנחתך ממש בתוך הערקום כיון שהשו"ב סבר שהכל נשחט ולא הי' לו נ"מ לדקדק לכוון המקום שיהא בין הערקום. ואפילו אם אמר ברור שחתך בין הערקום לא מהימן דהוה מלתא דלא רמיא עליה דאינש ולאו אדעתי' וכה"ג כתב הנו"ב מהד"ת חלק יו"ד סי' ט"ז דבמלתא דלא רמיא עליה דאינש לא ומהימן ע"ש אמנם לפענ"ד יש לסמוך בנ"ד להתיר אחרי שגם לפי מה שפסק הרמ"א בהגה"ה להחמיר דגם קודם שנתבשל חשיב חה"ל מ"מ יש לצרף מה שכתבתי למעל' דלא אזלינן בתר שעת הידיע' אלא בתר שעת התערובות שאז עדיין לא הוסר הנוצה. ועוד נ"ל די"ל דכאן חשיב כמו נודע התערובות אחרי שידעו כי נחתך הרגל מתתרנגולת קודם שחיט' וידעו שנתערבו כל התרנגולים רק לא ידעו שצריך לשאול לחכם כי יש בזה חשש טריפ' והוה ספק חסרון חכמה ולאו שמיה ספק וכה"ג כתב הש"ך ביו"ד סי' ק"י ס"ק י"ד שהביא בשם הרמ"ה וז"ל וא"כ ספק זה אינו מחודש אלא גילוי מלתא בעלמא הוא שמתחילת' הי' נעלם ממנו שהי' סבור שכולן מותרות וכשנתברר שהיא אסור' אגלאי מלתא למפרע כו' ע"ש א"כ הכא נמי שנתברר שבשע' שנודע התערובות היתה אסור' ואז עדיין לא הי' חה"ל ושפיר בטל: ודרך אגב הנני בזה לתמוה על ספר בית מאיר חלק יו"ד סי' ל"ה סעיף ג' שכתב לפרש דמ"ש הרא"ש נשבר כונתו נשמט ולהשמטי' קורא נשבר וכן מ"ש רש"י ז"ל בחולין דף נ"ז ע"א גבי ההוא צנא דאנקורי דאתא לקמי' דרבא כו' עופות שנשתברו רגליהן כו' שכונתו נשמטו ע"ש אני אומר במחכ"ת של הגאון ב"מ כד ניים ושכיב כתב להני מילי שאינה עולה על הדעת כלל שמאורינו רש"י והרא"ש לא ידקדקו בדבריהם לכתוב על שמוטה לשון שבירה. וגם לא ראה הוא ז"ל בספר הערוך ערך נקר שהביא ההוא צנא דאנקורי והוא גורס דנקורי בלי אלף וכתב פירוש חתוכים רגלים בדקיה בצומת הגידים מקום