מצפה אריה תנינא חלק א קעח

הנוצה היינו אחר שנודע התערובות כמ"ש הש"ך סי' ק"ט סעי"ק י"ב גבי בישול אח"כ עכ"ל אמנם לפענ"ד יש לעורר ממה דמבואר בשו"ע או"ח סי' תמ"ז סעיף ג' חיטה שנמצאת בע"פ בתרנגולת מבושלת מותר לבטל בס' אבל אי חיממו התרנגולת בפסח בעוד שהחיטה בתוכה חוזרת ליתן טעם בתוכה בפסח והוה במשהו ע"ש ומדנקט הלשון נמצאת בע"פ יש לדקדק דאלו הוה נמצאת בפסח לא הוה בטל בס' כיון דבפסח הוה איסורו במשהו ולא אמרינן דכבר בטל בע"פ אחרי שלא נודע לנו מהתערובות עד עכשיו אכן ממ"ש המחבר דאי חממו התרנגולת בפסח אין לבטל בס' משמע מלשונו דדוקא בכה"ג שחממו בפסח דחוזרת החטה ליתן טעם עכשיו בפסח אבל אי לא חממו בפסח ורק שנמצאת החיטה בפסח בתרנגולת אמרינן דבטל בס' בע"פ אע"פ שלא נודע לנו בע"פ מהביטול. וכן מצאתי בספר מק"ח שכתב שהעלה להתיר בכה"ג שנתערב בע"פ ונודע בפסח שיש לסמוך על הפוסקים דלא בעינן ידיעה כלל ע"ש ולפענ"ד תמי' קא חזינא הכא דהא איהו בעצמו פוסק בספרו חוו"ד הנ"ל גבי חתיכה ר"ל דהעיקר הוה הידיע' ואם הוא חר"ל בשעה שנודע מהתערובות לא בטל ולמה פסק כאן להקל דלא בעינן ידיעה כלל ואנכי בעניותי לא אדע לחלק בין ענין חר"ל דלא בטל ובין ענין חמץ בפסח דאיסורו במשהו ולא בטל. והנה עלה על לבי דיש לחלק בין היכי דהי' נודע לן מהאיסור כשהי' בפני עצמו קודם שנתערב עם ההיתר לבין היכא שלא הי' נודע לן כלל מהאיסור מקודם שנתערב אלא אחר שנתערב נודע לן שהי' כאן איסור ונתערב בהיתר ויש להסביר עפ"י מ"ש הר"ן ז"ל בנדרים דף כ"ב ע"א דפלוגתא דר' יהוד' ורבנן במין במינו אי בטל או לא בטל תליא אי אזלינן בתר חילוקו בעצם או בתר חילוקו בשמן דמה שזה שיש על חתיכה דאיסורא שם איסור חשיב לגבי היתר מין בשאינו מינו ולהכי ס"ל לרבנן דבטל ור"י סבר כיון שבעצם המה שווין במינו לא בטל עי' מה שהאריך בזה. ולפ"ז יש לנו למימר דהיכי שהאיסור הי' ניכר וידוע לן קודם שנתערב שפיר יש מקום לומר שהידיע' מהתערובות לא מעכב לענין הביטול והאיסור כבר נתבטל מאליו אבל כשלא נודע לן כלל מהאיסור ועדיין הי' בשעה שנתערבו גם על האיסור שם היתר לא הי' אפשר להתבטל דהיתר בהיתר לא בטל ואח"כ כשנודע לנו שהי' כאן איסור שוב הוה חתיכה ראויה להתכבד ולא בטל ועפ"י האמור יש לחלק בין אם התערובות הוא מין במינו ובין אם הוא מין בשא"מ דכשהתערובות הוא מב"מ לא שייך ביטול קודם הידיע' כיון דבעצם המה הי' שווין וגם מהאיסור לא הי' לן שום ידיע' אבל מין בשאינו מינו שהיו חלוקין בעצם שפיר יש ע"ז תורת ביטול אף בלי ידיע' שהדבר הוא אסור וכעין זה מחלקין הפוסקים גבי דבר שיל"מ דדוקא גבי מב"מ לא בטל משום דחשיב כמו היתר בהיתר אבל מין בשאינו מינו דחלוקין המה בעצם שפיר בטל וכן פסק הטור והמחבר ביו"ד סי' ק"ב. והנה הש"ך שם בסי' ק"ב ס"ק ד' כתב וז"ל אע"ג דלענין בריה וחה"ל אין חילוק בין נתערב' במינה או שלא במינה וכדלעיל סי' ק"א סעיף ו' שאני הכא דאין החשיבות מצד האיסור עצמו כו' ע"ש. משמע מדבריו דבענין חה"ל ליכא שום חילוק בין נתערב' מב"מ או נתערב' מבשא"מ ולפי הנ"ל יש נ"מ בכה"ג שנתערב' קודם שהי' חה"ל ובשע' שנודע מתערובות כבר הי' חה"ל דאם התערובות הוא מין במינו לא בטל אבל אם היא מבשא"מ בטל דאזלינן בתר שעת התערובות והנה ראיתי ביו"ד בבית יוסף סי' פ"א לענין הוגלד פי המכה שכתב וז"ל והוי יודע שבת"ה הארוך כתב בלשון הזה ולענין גבינה שגבנו אותה מבהא' ידוע' ואח"כ נשחט' הבהמ' ואפילו גבן מס' בהמות ונמצאת אחת טריפ' שאין חלב בהמה בטלה בתוך השאר כו' ותמהו עליו למה אין חלב הטרפ' בטל בס' והשיב שכונתו היתה שאם הגבינ' חשובה וכדבר שאינו בטל גם זו נחמיר עליה שלא לבטל' כאילו היתה הבהמ' ודאי טרפה דכל ג' ימים כודאי טרפה כו' ע"ש והנה מהלשון ואפילו גבן מס' בהמות כו' שאין חלב בהמה בטלה ודאי משמע שהתערובות הי' קודם שגבן את החלב אלא שגבן מהחלב של כל בהמה ובהמ' בפני עצמה ולא הי' ידוע לו מאיזה בהמה החלב הלזו שאילו הי' נתערבו יחד החלב מכל הס' בהמות לא משכחת כלל חה"ל וגם אלו הי' ידוע בשעת עשיית הגבינ' מאיזה בהמה נעשה כל גבינה וגבינה לא הי' נופל הלשון שאין חלב בהמה בטלה אלא שאין גבינ' בהמה בטלה אלא על כרחך כהנ"ל שגבן חלב מכל בהמה ובהמ' בפני עצמה אכן לא הי' ידוע איזה חלב היא מבהמ' זו ואיזה מבהמ' זו ומעתה מוכח מהרשב"א ז"ל דגם אם נתערב קודם שהי' חה"ל אלא בשעה שנודע כבר הי' חה"ל לא בטל וכדעת הפ"ת והחוו"ד הנ"ל לפי הנ"ל יש לומר דזה דוקא בתערובות מב"מ אבל במבשא"מ אין הדין כן אלא אזלינן בתר מעיקרא ואין הידיע' מעכב לענין הביטול ולפי הנ"ל יש לומר דלהכי גבי נמצא חטה בתרנגולת בפסח שנתבשל בע"פ כיון דהוה מבשא"מ שפיר בטל בע"פ אע"פ שלא נודע עד הפסח שאיסורו במשהו. אבל אם נתערב בע"פ מב"מ ולא נודע עד שהגיע הפסח דאיסורו במשהו אמרינן דלא בטלי שהידיע' מעכבת לענין ביטול בתערובות מין במינו מחמת דכ"ז שלא נודע מהאיסור ליכא שום חילוק לא בעצם המין ולא בשמן ול"ש ביטול: והנה באו"ח סימן ש"כ סעיף ב' הובא מ"ש המרדכי בפ"ק דשבת וז"ל המרדכי אפילו גיגית מלאה ענבים ובועטין אותה במקלות כו' גם מאות' גיגית מותר לשתות שהרי משקין הרבה יצאו מע"ש חוץ לענבים בגיגית ואפילו יוצא בשבת מתוך הענבים מתבטל היא במשקין של היתר ולא דמי לדבר שיל"מ כו' דה"מ כשהאיסור בעין מתחיל' ואח"כ נתערב בהיתר במינו אבל הני לא ניכרו מעולם אלא מעט מעט שיצאו מתערבין עם המשקין של היתר שיצאו מאתמול ואפילו עצים שנשרו מן הדקל מותר להסיקן ביו"ט ע"י שמרבה עליהן עצים מוכנים ומבטלן כיון דליתא לאיסורא בעינא ע"ש מבואר דדבר שיל"מ לא בטיל בעינן שיהי' דשיל"מ כשהי' הדבר בעין אבל אם כשהי' בעין אכתי לא נאסר שפיר בטל ולפ"ז יש להסתפק איך הדין לענין חה"ל כגון שנתערב לו ככר של חמץ בתוך ככרות של מצה בע"פ קודם זמן איסורו ואח"כ הגיע זמן האיסור ומבואר בט"ז הל' פסח בסי' תמ"ז ס"ק ט"ז דאם החמץ חה"ל או דבר חשוב לא בטל מי נימא דוקא בכה"ג שנתערב אחר זמן איסורו כשהיה כבר חה"ל כשהי' בעין היה אסור וחה"ל אבל בכה"ג שנתהווה האיסור בתערובות אין לה דין חה"ל שוב הראה לי האברך הרב החריף ובקי מו"ה יעקב יצחק שבספר פמ"ג יו"ד סי' ס"ט במשבצות זהב ס"ק ל"ה הביא כעין זה בשם או"ה בחתיכ' שלא נמלחה שנתבשל' עם אחרות אם היא חה"ל בטעם הב' כיון שאינו מתחיל האיסור רק עתה ע"י הבישול ובתוך הקדיר' לא ניכר האיסור מעולם הוה כתחילת ביאתו לעולם ע"י תערובות וכונתו דכמו לגבי ענין דשיל"מ בכה"ג בטל ה"ה לענין חה"ל ע"ש: שוב התבוננתי דלפמ"ש המג"א שם ס"ק י"א דאם נתערב יבש ביבש אסור לקיימו דמ"מ החמץ בביתו א"כ לא משכחת לה גבי חמץ דליהוי חה"ל דאפילו אם יתבטל אינו ראוי להתכבד דאדם אחר אינו רשאי ליקח שלא יעבור בבל יראה ובל ימצא דבשלמא בשאר איסורים שפיר ניחא דאע"פ שעכשיו כשהוא אסור אינו ראוי להתכבד מ"מ אם יתבטל יהי' ר"ל להכי אינו בטל כמ"ש הטור והמחבר אבל חמץ בפסח לא משכחת לה חה"ל דגם אם יתבטל לא יהיה ראוי' להתכבד ולפ"ז קשה לי על המג"א שהביא בס"ק מ' בשם הב"ח ככר חמץ שנתערב במצה לא בטל דהוה דבר שבמנין כמ"ש ביו"ד סי' ק"י ע"ש ולפענ"ד צ"ע דשאני חמץ בפסח דאף אם יתבטל אינו ראוי להתכבד משום ב"י וב"י ומשום דראויה לנכרי אין לה דין חה"ל כמ"ש הפמ"ג בסי' ק"א בש"ך ס"ק א' וכן כתב הכר"ו בשם הרשב"א ועיין בספר חוו"ד ולפי האמור