מצפה אריה תנינא חלק א קעה

מצי המקשן תיכף למיפרך תיפוק לי' דהוה לי' יום שלפני יום שנהרג בו גדליה בן אחיקם כמו דפריך בתר הכי. ולמה לי' למיפרך מיום שלאחרי ר"ח וכבר נתקשה בזה בספר ט"א ע"ש אלא מחמת שבתענית דף י"ז פריך הש"ס אברייתא דקתני מריש ירחא בניסן איתוקם תמידא דלא למיספד ל"ל מריש ירחא לימא מתרי בניסן וראש חודש גופיה י"ט הוא אמר רב לא נצרכה אלא לאסור יום שלפניו כו' ע"כ מייתי הש"ס אגב גררא דהתם נמי הכא ולהכי שפיר מזכיר ר"ח ולא ר"ה לעורר עוד יש לעורר מתוס' מכות ר"פ ואלו הן הלוקין ד"ה גרושה שכתבו א"כ מכות מרדות דרבנן והכא כיון דהיא גם גרושה ולוקה בה מלקות דגרושה שהיא מדאורייתא ולא לקי מכות מרדות דרבנן עכ"ל משמע דבגווני דאיכא איסור דאורייתא לא חל גזירה דרבנן ויש לחלק בין מכות מרדות לשאר דברים הנוגעים לעניני איסור והיתר: סי' נד ע"ד השאל' אי מותר להניח לקטן להיות ניקף מן הנכרי הנה בשו"ע יו"ד סי' קפ"א סעיף ב' אי' המקיף את הקטן חייב וכתב בהגה"ה אבל מותר להקיף את העכו"ם או את האשה ויש מסתפקים בדבר וקטן מותר להיות ניקף מן העכו"ם ר"ן בפרק אלו הן הגולין ע"ש ובספר בית מאיר על יו"ד ובשו"ת בית אפרים חלק יו"ד סי' ס"ב הקשו האיך מותר לספות לקטן איסור בידים. ועוד תמהו מה שכתב בשם הר"ן ז"ל ולא נמצא דבר זה שם בר"ן כלל וז"ל הב"מ ובעניותי עד כה לא מצאתי בשום מחבר ולפענ"ד אף צ"ע דמ"ש מאשה שאסור' לדעת הרמב"ם והראב"ד להקיף את הקטן וכתב לישב דלרב אדא על כרחך אפילו איש מותר להקיף את הקטן אפילו לכתחל' דליכא בזה שום איסור אפילו מדרבנן מדקאמר לרב הונא לדידך מאן מקיף להו מזה מוכח דלדידי' ליכא שום איסור להקיף את הקטן גם לא מדרבנן דאף דקי"ל שאסור מדרבנן להאכיל לקטן איסורי תורה אף דלא שייך גביה לפני עור דהא אינו מוזהר ס"ל לרב אדא דזה דוקא בשאר איסורין דלא מפורש ההיתר בתור' משא"כ לרב אדא דמקשינן מקיף לניקף והתירה התור' בהדיא להקיף לקטן ודאי לא אסרוה חכמים על דרך שכתב הט"ז יו"ד סי' קי"ז ס"ק א' אבל לרב הונא דלא מקיש היתר לקטנים אינו מבואר בתור' משו"ה אסור מדרבנן כמו כל איסורי תורה שאסור לספות לקטן מדרבנן ולפ"ז לשיטת הפוסקים דבמצות ל"ת ל"ש מצות חינוך זולת להאכילו בידים הוא דאסור י"ל הא ע"י עכו"ם שרי זהו תוכן דבריו ולפי דבריו אין חילוק בין איסור הקפה לקטן לבין שאר איסורי תורה ואם נתיר להאכילו ע"י עכו"ם שאר איסורי תורה יש להתיר גם הקפה ואם נאסר שאר איסורי תורה אסור גם הקפה ע"י נכרי ע"ש: ומה שאנכי אחזה בישוב דברי ההגה"ה דהנה בקידושין דף ל"ה ע"ב קאמר הש"ס דנשים אינן בבל תקיף ובל תשחית דכתיב לא תקיפו פאת ראשכם ולא תשחית את פאת זקנך כל שישנו בהשחת' ישנו בהקפ' והני נשי הואיל ולא איתנהו בהשחת' ליתנהו בהקפ' ומנ"ל דלא איתנהו בהשחתה איבעית אימא סברא דהא לא אית להו זקן אב"א קרא כו' זקנך ולא זקן אשתך ופריך והתניא זקן האשה והסריס שהעלו שער הרי הן כזקן לכל דבריהם מאי לאו להשחת' אמר אביי להשחת' לא מצית אמרת ע"ש ונ"ל דלפי אב"א קמא דאשה אינה בהקפ' כיון דאין לה זקן י"ל דמהאי טעמא קטן נמי אינו בהקפ' דהא לא אית ליה זקן ואינו בהשחת' אבל לפי אב"א בתרא דדרשינן זקנך ולא זקן אשתך א"כ קטן אף דאינו בהשחת' משום דלית ליה זקן לא מיפטר משום זה בהקפ' דדוקא אשה דאפילו אי אית לה זקן מיעטה רחמנא שפיר מקשינן הקפה להשחת' אבל לא קטן משום דלית ליה זקן ואין לדחות ולומר דא"כ לאיבעית אימא קמא גדול שאין לו זקן יהא מותר בהקפ' דז"א דשאני גדול דאורחא הוא שיהי' לו זקן אבל קטן דלאו אורחא שיהי' לו זקן שפיר י"ל דדמי לאשה. ועוד הא בברייתא דזקן האשה והסריס שהעלו שער הרי הן כזקן לכל דבריהם משמע דשוין ממש סריס לאשה וכיון גבי אשה לא חשיב זקן לגבי איסור השחתה ה"ה מסתמא הסריס שהעלה שער לא חשיב זקן לענין השחת' ועל כרחך מטעם משום דלאו אורחא דסריס שיהי' לו זקן לכן אע"פ שהעלה שער לא חשיב זקן ולפ"ז מסתברא לומר דסריס אינו בהקפה דכל שאינו בהשחת' אינו בהקפה לפי איבעית אימא קמא דטעם דאשה משום שאין לה זקן אבל לפי שינויא בתרא דדרשא זקנך ולא זקן אשתך ממעט אשה מהשחת' על כרחך יש חילוק בין אשה לסריס לגבי השחת' דסריס שהעל' זקן ישנו בהשחת' ולפ"ז הברייתא לצדדין קתני דאשה חשיב כזקן לטהרת מצורע אבל לא לגבי השחת' אבל סריס גם לגבי השחת' חשיב כזקן: והנה התוס' שם ד"ה הרי הקשו והאיך תמצא זקן בסריס הרי מי שאין לו זקן הוי מסימני סריס ואמרינן ביבמות דף פ' עד שיהיו בו כולם וי"ל כגון שהביא זקן אחר רוב שנותיו דכה"ג סריס הוא כדאמר בפרק יוצא דופן דף מ"ז דאי לא נולדו בו סימני סריס הוה קטן עד רוב שנותיו ובהגיע לרוב שנותיו הוה גדול והוה סריס ע"ש וע' ביבמות שם בתוס' ד"ה הביא הקשו הקושיא הנ"ל וכתבו ואומר ר"י דהכא מיירי קודם כ' אבל מה שהביא אחר כ' שכבר היא סריס ודאי אין בכך כלום ונראה שהגאון רי"פ ז"ל בהגהותיו הרגיש בסתירת דברי התוס' אהדדי ונ"ל דביבמות כתבו לפי מה דס"ל לרב הונא לשיטתי' דהמקיף את הקטן חייב וכמו דקי"ל כותיה לכן שפיר כתבו דגם לפי הס"ד דקדושין דהברייתא דקאמר הרי הוא כזקן לכל דבריהם היינו להשחת' שפיר כתבו דסריס בן כ' אע"ג דלאו בר עונשין הוא מ"מ המשחית חייב כמו המקיף את הקטן אבל בקדושין רצו לישב גם אליבא דרב אדא משכחת לה שעברו רוב שנותיו והרי הוא גדול אבל קודם רוב שנותיו הרי הוא לאו בר עונשין ופטור גם המשחית אך לפי מה שכתבתי למעל' דפטור דקטן הוא משום דאין לו זקן א"כ אינו דומה סריס שיש לו זקן שהוא לאו בר עונשין עד רוב שנותיו לסתם קטן דעלמא שאין לו זקן כלל: ולפי מה שנתבאר דתליא בשני שינויי דהש"ס שפיר רמז הרמ"א בהגה"ה על דברי הר"נ ז"ל ופרק אלו הן הגולין טעות הדפוס וצ"ל פרק אלו הן הלוקין ושם כתב וז"ל ועבדים כתב הרמ"ה ז"ל אע"ג דלענין מצות דינם כנשים הואיל ויש להם זקן אסורים בהקפה כו' ע"ש מבואר שדעתו לפסוק כשנוי' קמא דנשים ליתנהו בהשחת' מטעם סברא דלית להו זקן דאלו מדרשא זקנך ולא זקן אשתך יש לפטור גם עבדים כמו בכל עניני תורה דדינם כמו נשים ולפ"ז גם קטן מותר להיות ניקף מן הנכרי ולא דמי לשאר איסורים דאסור לספות לו בידים דשאני הכא דליכא גביה שום איסור כלל כמו דמותר להקיף את הנשים משום דליתנהו בהשחת' ובזה נמשך יפה לשון הגה"ה דכתב מקודם אבל מותר להקיף את הנכרי ואת האשה ויש מסתפקים בדבר היינו אי מותר להקיף את האשה כמ"ש התוס' בנזיר להסתפק בזה ומ"מ מותר לקטן להיות ניקף מן הנכרי דאע"ג דיש חילוק בישראל המקיף בין קטן לאשה דאיש המקיף את הקטן פשיטא דחייב דקי"ל כרב הונא ולהקיף את האשה הדבר בספק אלמא דהקפת קטן חמור מן האשה מ"מ לענין להיות ניקף מן הנכרי אין להחמיר כל כך ודו"ק ועוד נ"ל דעל כרחך סוגית הש"ס דקדושין הא דפריך הש"ס מהברייתא דזקן האשה והסריס כו' קאי בשיטתיה דרב אדא דאל"כ יקשה מה קא מספקא להו להתוס' אי מותר להקיף את האשה אי אסור הא אי נימא דאסור להקיף את האשה והמקיף חייב הא