מצפה אריה תנינא חלק א קעב

הראיה מפסחים דיש לדחות ולומר דחוץ לרוטב לשיטת רש"י הוי בכלל צלי קדר. אפילו אם אסכים לזה יש להקשות על רבי גופא דמנ"ל לרבות צלי קדר דילמא אתי לרבות רק מקצתו חוץ למים אבל כולו בלא מים לא מרבינן אך יפה העיר דרבי דס"ל מב"מ לא בטל כר"י ולפי מה שחדשתי דרש"י מודה דלר' יהודה מקצתו חוץ לרוטב מצטרף לקדירה נדחה ראיה זו: ומ"ש על מה שכתבתי בישוב קושית הכרו"פ דזה אינו תירוץ לרש"י דאיהו ס"ל לפרש הא דאמר רבא ל"כ אלא לטעם כעיקר דבקדשים אסור דדוקא קדשים לא ילפינן מיניה אבל חולין ילפינן אנכי לא באתי אלא לישב דברי רש"י אלו דחוץ לרוטב אינו מצטרף אשר לפמ"ש הט"ז גם הרמב"ם והמחבר סבירי הכי אבל מ"ש רש"י לפרש דזרוע בשלה קאי אמשהו: ומ"ש בשם ספר בית יצחק יו"ד סי' קט"ו שהקשה אתוס' שכ' דלפעמים זרוע ומקצת מהאיל חוץ לרוטב הא כהנים זריזים הם ותירץ עפי"מ דאיתא בנזיר מ"ה שנותן הכהן מהרוטב על שער הנזיר ולכן נחסר מהרוטב ונשאר האיל מגולה. אם כי זהו דבר חכמה אבל אנכי בעת נמוקי אמרתי לפרש דע"כ בשעת הלקיחה לחתוך הזרוע מהאיל היה מגביה האיל עם הזרוע לחתוך ממנו הזרוע ובשעת ההגבה' על כרחך הוא מגביה מעט מעט כדרך הגבה' וברגע זו הי' מקצת מהאיל עם הזרוע מגולה ובודאי לא היה ממתין עד שתצטנן: ואפשר לומר עוד דרבי בפסחים דמרבי צלי קדר לשיטתו דסבירא ליה כר' יהודה דמב"מ לא בטל משו"ה על כרחך סבר דצלי קדר הוי נמי בכלל בישול דהנה הרשב"א בסוגיא דזרוע בשלה הקשה הא דאמר אביי לא נצרכה אתיא לר' יהודה דמב"מ לא בטל והכא בטל והא הוי מים והוי שלא במינו וכן הקשו בתוס' ותיר' וז"ל א"כ איכא למימר דבכל ענין התירה תורה ואפילו בישלו בלא מים כלל וכגון שעשאו צלי קדר דליכא מיא עכ"ל א"כ כיון דכתיב בהדיא בקרא הזרוע בשלה מוכח דצלי קדר נמי מקרי בישול אבל לרבנן ס"ל שפיר דצלי קדר לא הוי בכלל בישול רק בכלל צלי. ודע דיש לי מקום עיון ברשב"א בחידושיו שהקש' על הא דגמרינן מזרוע בשלה מאה וס' והא איכא מיא ותירץ אי נמי בכל ענין התירה התורה אף בצלי קדר וקשה לי הא אינו אוסר רק כדי נטילה ומה מהני מאה וס' ומוכח ע"כ דבצלי קדר נאסר' כל החתיכה וקשה לי על הש"ך שכתב בסי' צ"ב סעי"ק ג' ולקמן בסימן ק"ה דמיירי בקדירה י"ל דמיירי באיסור גוש והא מוכח מרשב"א דאפילו באיסור גוש אוסר בצלי קדר כל החתיכ' מדמצרף לבטל החתיכה להזרוע וצע"ג: ואע"פ שכתבתי למעלה דע"כ בזרוע בשלה היה חוץ לקדירה דאל"ה הא התם היה באיל עצמו ס' נגד הזרוע ובחוץ לקדיר' לכו"ע אסור כמו שהוכחתי בראיות ברורות. הנה לפי מה שכתבתי דהא דזרוע בשלה הי' חוץ לקדיר' היינו בשעת הלקיח' מהקדיר' דמגביהין מעט מעט א"כ הי' כדי נטילה בתוך הרוטב וכבר כתבתי להסתפק בתשובתי הא' היכא שמקצת חתיכ' חוץ לקדיר' אבל השיעור כדי נטיל' נכנס לתוך הרוטב י"ל דבכה"ג מצרפינן א"כ הכא בזרוע בשלה כשמגביה מעט מעט על כרחך השיעור כדי נטיל' הוא בתוך הרוטב או בתוך הקדיר' כשמגביה מיעוט הראשון הרי השיעור כדי נטיל' עדיין בתוך הרוטב אי בתוך הקדיר' ושוב יכול להיות דבכה"ג מצטרפינן סימן מט במכות כ"ב ע"א איתא מידי דאיתא בשאלה לא קתני ופריך והרי נזיר ומשני בנזיר שמשון ופי' רש"י ז"ל ע"י מלאך קיבל עליו נזירות נראה שסובר הוא ז"ל דדוקא בנזיר ע"י מלאך ליתא בשאלה אבל אם אמר הריני כשמשון איתא בשאלה כדמוכח ממתניתין דנזיר דף ד' דקתני מה בין נזיר עולם לנזיר שמשון ולא קחשיב הא דנזיר שמשון ליתא בשאלה והתוס' שם נתקשו בזה ותירצו דלא קחשיב אלא הנ"מ שיש בהם בקיומם ולא בביטולם עי"ש ורש"י ז"ל אפשר דלא ניחא לי' בתירוצם זה לכן פירש הכא דמיירי דוקא ע"י מלאך ומתניתין הא מיירי באומר הריני כשמשון דבכה"ג אפשר דאיתא בשאלה וכן נראה ממה שיסד הפייטן באמירת שמעו נא רבותי בער"ה הנוסח וכל מיני נזירות שקבלתי עלי לו נזירות שמשון ולכאורה קשה הא נזירות שמשון ליתא בשאלה כלל וצ"ל ג"כ שסובר כפי' רש"י ז"ל במי שהוא סיר ע"י מלאך ליתא בשאלה אבל במי שקיבל מעצמו כגון שאמר הריני כשמשון איתא בשאלה: ובעת לימודי אמרתי ליישב נוסח הפייטן ואפילו נזירות שמשון באופן אחר היינו אפילו אי נזירות שמשון ליתא בשאלה דלכאור' צריך להבין הטעם דבאומר הריני כשמשון לא מהני שאלה דלמה לא מהני שאלה הא חכם עוקר הנדר מעיקרו ואכן קיימ"ל דאפילו בהקדש יש שאלה ואמרתי די"ל הי' נזיר ע"י מלאך ואצלו לא הי' מהני שאלה ובאומר הריני כשמשון רצונו נמי שיהי' נזיר עולם כשמשון והנה בנדרים דף כ"ח ע"ב אמתניתין הרי נטיעות האלו קרבן איתא ולעולם אמר בר פדא פדאן חוזרות וקודשות וע"ש בר"ן שכוונתו שכאשר יפדו אותן יהי' לאלתר חוזרות וקודשות כן הוא הענין במקבל עליו נזירות שמשון עפי"מ דאיתא ביור"ד סי' רכ"ט סעי' ד' נשבע על דבר אחד ונשבע שלא ישאל על שבועתו נשאל תחלה על האחרונ' שנשבע שלא יתירו ואח"כ ישאל על הראשונ' וכן אם נשבע או נדר שלא יעשה דבר פלוני בלא התרה נשאל תחלה על מה שאמר בלא התרה ואח"כ נשאל על עיקר הנדר עיי"ש א"כ באומר הריני נזיר כשמשון יש לפרש כונתו שלא יהי' מהני התרה לעולם דהיינו אם יהי' נשאל ויהי' הראשונ' נתבטל מעיקרו חוזר ומקבל נזירות מחדש וכן לעולם ומעתה אפילו אם ההתרה לא מהני על העתיד מ"מ מהני על העבר שנעקר ע"י התרת חכם ולהכי אומר אפילו נזירות שמשון ודו"ק: סימן נ לכבוד הרב החריף ובקי מופלג בתורה מו"ה יחיאל לעהרער נ"י מק' באבוב יצ"ו: הנה ע"ד מי שהיה לו פרה מבכרת ומכר לנכרי את הפרה בלי שום קנין רק שנתן לו שטר ע"ז וכתב כ"ת כי עפ"י ד"ת אין כאן שום קנין דשטר לא מהני במטלטלין אך רצה לצדד להיתר מחמת דינא דמלכותא דלפי דברי האחרונים הכנסת יחזקאל וחת"ס יו"ד סי' שי"ד מהני בבכור א"כ הכא נמי מהני מטעם דינא דמלכותא: הנה בגוף דבר זה לא אכניס עצמי כעת אי מהני דינא דמלכותא בבכור כי כדאי הונה הגאונים הנ"ל לסמוך עליהם ובפרט בענין בכור בזה"ז אמנם לפענ"ד יש לפקפק בנ"ד דדינא דמלכותא לא מהני יותר מקנין סטימתא ודכירנא שהנה"נ בסי' ר"א בשם הר"ן כתב דמה שאמרו חז"ל בפירוש דלא מהני מצד הדין לא מהני קנין סטימתא בזה כגון המוכר שט"ח דבעינן כתיבה ומסירה לא מהני קנין הסוחרים שנהגו לקנות עפ"י קנין אחר וה"ה מטבע הכא נמי כיון דחז"ל אמרו בפירוש דשטר לא מהני במטלטלין רק בקרקעות צריך להיות דלא מהני סטימתא בזה אולם מהנתיבות שם משמע דדינא דמלכותא עדיף ע"ש. ועוד