מצפה אריה תנינא חלק א קעא

מב"מ. ולפי"ז שפיר ניחא קושית הכו"פ כיון דהברייתא דטיפת חלב וכו' היא ר' יהודה לא מצי מיירי דמקצת חוץ לרוטב ומקצת תוך הרוטב דא"כ איך אמר ר' יהודה אם יש טעם באותה חתיכה הא לדידי' לשיטתו מצרפינן כל הקדירה לבטל בכה"ג דילפינן מאיל נזיר דשרי רחמנא כה"ג אלא ודאי שכל החתיכה הוא חוץ לרוטב ודוק: וגם מצד הסברא יש להסביר דאע"ג דלרבנן לא מצינו למילף מזרוע בשלה דאי נפל האיסור על מקצת החתיכה שחוץ לרוטב לא מצרפינן מה שבתוך הרוטב מחמת דלקולא לא ילפינן מזרוע בשלה מ"מ לר' יהודה שפיר ילפינן מזרוע בשלה שמצרפינן בכה"ג מה שבתוך הרוטב. ומטעם דבאמת יש להבין דנהי דלקולא לא ילפינן מיניה מ"מ כיון דכל עיקר מה דבעינן מאה וס' הוא רק משום דילפינן מזרוע בשילה דמדאורייתא ברובא סגי א"כ לא מצינו להחמיר לענין מאה וס' יותר עכ"פ ממה דמצינו בזרוע בשלה וכיון דהתם הוי מצרפינן לענין מאה וס' מה שבתוך הרוטב איך מצינו להחמיר יותר לענין מאה וס' ממה שהחמיר' התורה בזרוע בשלה גופא. ונראה לי שרבותינו בעלי התוספות הרגישו בזה ודקדקו להוסיף בדבריהם וכתבו ח"ל וזימנין נמי שיש משמנונית הזרוע הרבה על אותו מקצת עד שלא יהא רוב באותו מקצת לבטלו ובכל ענין שיבשל התיר הכתוב ע"ש. ולכאורה כל זה הוא שפת יתר ולמה הצריכו לכך אבל לפי הנ"ל שפיר ניחא. דמשום הכי לא ילפינן מזרוע בשלה להיות מצרף גם מה שבתוך הקדירה לענין מאה וס' כיון דחזינן דבזרוע בשלה מצרפינן מה שבתוך הרוטב נמי לענין רוב ומשו"ה חשיב קולא דלגבי רוב בודאי מצד הסברא אין להצטרף מה שבתוך הרוטב חזינן דהתורה הקילה בזרוע בשלה להצטרף מה שבתוך הרוטב משו"ה אנן לא ילפינן מיניה בעלמא אפילו לענין מאה וס' אע"ג דמאה וס' הוא חומרא מ"מ חשבינן להך מה דמצטרף מה שתוך הרוטב למלתא אחריתא ודבר זה לא ילפינן מזרוע בשלה כיון דלגבי זרוע בשלה הוי קולא ולפ"ז ליכא למימר הכי אלא לרבנן דסבירא להו דמב"מ בטל מה"ת ברוב אבל לר' יהודה דמב"מ לא בטל אפילו באלף ואין נ"מ כלל בין רוב ובין מאה וס' ורק בזרוע בשלה גלתה התור' דבטלה במאה וס' א"כ כד ילפינן מיניה בעלמא דבעינן מאה וס' לחומרא אין בידינו להחמיר יותר מבזרוע בשלה שמצרפינן מה שבתוך הרוטב לבטל האיסור מה שחוץ לרוטב במאה וס' וזה לא חשיב קולא רק לא מצינו שהחמיר' התורה בזרוע בשלה יותר מזה ואיך נילף חומרא לגבי מאה וס' מזרוע בשלה אחרי דבזרוע בשלה גופא מתירין כה"ג: ונ"ל עוד די"ל דגם רש"י ור"י פליגי בזה דרש"י ס"ל לרבנן דמב"מ בטל ברוב א"כ לא מצינו למילף מזרוע בשלה דמצרף מה שבתוך הרוטב אפילו לענין מאה וס' אע"ג דבזרוע בשלה הי' מצרפין מחמת דזה חשיב קולא כיון דהתם מצטרף אפילו לענין רוב וקולא לא ילפינן מיניה ולהכי אפילו לגבי מאה וס' נמי לא ילפינן דבר זה וכנ"ל אבל הר"י סובר דנהי דלענין רוב הוי קולא (ויוכל להיות דבאמת גם הר"י מודה דלא מצרפינן בעלמא היכי דאיכא למעלה מהרוטב בהאיסור רוב נגד ההיתר כמ"ש למעלה) מ"מ לענין מאה וס' דגמרינן מזרוע בשלה לחומרא אין בידינו להחמיר יותר ממה דמצינו בזרוע בשילה גופא ודו"ק: עוד ראיתי להעיר שמה שכתבו התוס' בסוגיא דזרוע בשלה דבכל גווני התיר הכתוב אפילו אם מקצת הזרוע והאיל חוץ לרוטב דהוי פירושא דמסתמא לקח הכהן את הזרוע תיכף לאחר בישול בעוד' רותחת וכשלוקח הזרוע מהקדירה על כרחך בעת הלקיחה הוא מגביה מקצת הזרוע והאיל והשאר עוד בתוך הרוטב ואי אפשר באופן אחר א"כ צריך להיות נאסר בשעת הגבהת האיל מהקדירה לכן כתבו בתוס' דבכל גווני התירה התורה: סי' מח שנית בענין הנ"ל כבוד ידידי הרב המאוה"ג החוב"ק אבן בוחן שוחק וטוחן סברות להסביר אמרים להישיר כש"ת מוה' דוד אלימלך נ"י מו"ץ דק"ק דוניב. את מכתבו קבלתי ות"ח לו על ההעתק מתשובתי אשר שלח לי ואשר התנצל כ"ת על אשר שלח ידו להקשות על דברי אתפלא איך עלה על רעיוניו שאקפיד על זה ואדרבא יש לי מזה נחת רוח. וכן מצינו בש"ס ב"מ דף פ"ד ע"א דאמר ר' יוחנן לר' אלעזר בן פדת את כבר לקישא כו' ע"ש וגם הנני נותן תודה לכ"ת על אשר הראני כי מה שחדשתי לחלק לשיטת הר"י ז"ל בין מקצתה חוץ לרוטב תוך דופני הקדירה למקצתה חוץ לקדירה כבר קדמני בדבר זה הכו"פ בסי' צ"ד סק"א ושמחתי מאוד שזכיתי להיות בר מזלא של גאון כמותו. עוד כתב שהפמ"ג שם חולק ע"ז וסיים בצ"ע עיינתי בפמ"ג שכתב לא ידעתי מנא ליה הא ובחולין דף ק"ח א' בתוס' ד"ה טפת כשכולה חוץ לרוטב ולא כתבו תוך הרוטב מקצתו אלא שבולטת חוץ לקדירה וצ"ע לדינא וכו' ע"ש. והנה מ"ש לא ידעתי מנ"ל כמדומה לי שבמחכ"ת אשתמיטתיה ליה מ"ש הר"ן בפרק כל הבשר שהבאתי במכתבי הראשון שמחלק בהדיא בין תוך הקדירה דאיכא הבלא לחוץ לקדירה דליכא הבלא של דופני הקדירה. גם מ"ש להוכיח מתוס' הנ"ל דבריו תמוהין מאוד דלמעל' מהקדירה אינו אוסר רק כדי נטילה ובמתניתין קתני אם יש טעם באות' חתיכה אסורה אם לא דנימא דהשיעור כדי נטילה הוא בתוך הקדירה מה שכתבתי להסתפק בזה: והנה כעת נראה לי שיש להביא ראיה ברורה דמה שחוץ לקדירה לא מצטרף להקדירה ממ"ש התוס' בחולין דף ק' ע"ב וכן שאר הקדמונים ראיה לפירוש רבינו אפרים ממה שצותה התורה להגעיל כלי מדין דהשתא יורה גדולה שאי אפשר להגעיל בתוך כלי אחר' היכי משתרי הא אין במים ס' לבטל האיסור ע"ש ואי נימא דאי מקצתו תוך הקדירה מצרפינן גם מה שחוץ לקדירה הא שפר משכחת לה למלאות קדירה מים ולתחוב בהמים חתיכות גדולות שיוצאות הרבה חוץ לקדירה ומצטרפין למה שבקדירה ואיכא ס' נגד בליעת הקדירה אלא מזה ראיה ברורה שמה שחוץ לקדירה לא מצטרף למה שבקדירה וכמדומה לי שזה ראיה שאין עליה תשובה. ואין לדחות ולומר דלכאור' בלא"ה משכחת לה ע"י גדנפא כדאיתא בע"ז דף ע"ו אלא עכצ"ל דהתוס' לא נחתי לזה דז"א דבשלמא ע"י גדנפא שפיר ניחא דלא נחתי התוס' לזה דהתורה כתבה רק תעבירו במים משמע הכלי כמות שהיא ולא לעשות גדנפא ובאמת שפיר מגעילן אפילו בלא גדנפא דאנן קי"ל כבולעו כך פולטו. אבל אם נימא דאפשר להגעיל ע"י שתוחבין בו חתיכות בולטין חוץ לקדירה בודאי אין ראיה כלל: ועתה. נחזור על סדר אמרותיו מ"ש דמהט"ז סי' צ"ב סעי"ק ב' לא משמע כהכרו"פ מדכתב שם ומדברי השו"ע שהם דברי הרמב"ם נ"ל דס"ל כרש"י ולהכרו"פ דלמא מיירי שהי' חוץ לקדירה לא דק דאלו הי' למעלה מהקדירה הי' נאסר רק כדי נטילה וכמו שכתבתי למעל' לדחות ראית הפמ"ג מהתוס' ומ"ש וכן יש להוכיח כן מדברי הש"ך שם ס"ק ג' לא הבנתי דבריו ולא אדע השב. מ"ש על