מצפה אריה תנינא חלק א קע

אי מונחת כולה בתוך דופני הקדיר' לבין אם בולט מקצתו חוץ לקדיר' מ"מ לא מסתברא למימר הכי אלא גם לר"י דוקא בכה"ג שכל החתיכ' היא בתוך דופני הקדיר' דעכ"פ יש צירוף בכל חלק החתיכ' שחוץ לרוטב ונוגע בחלק שבתוך הרוטב. אבל למעלה מדופני הקדיר' לא פגע ולא נגע כלל במה שבתוך הרוטב מודה הר"י דאין לצרף כלל ונרויח בזה ליישב דברי התוס' בחולין דף צ"ח ע"ב דה"מ רבא בסוגיא דזרוע בשלה שכתבו לפרש שם שפעמים הזרוע ומקצת מן האיל הוי חוץ לרוטב ונותן הזרוע טעם במה שבחוץ ולכאור' זה הפירוש אפשר לקיים רק לשיטת רש"י אבל להר"י דבכה"ג גם בשאר איסורין שרי אי אפשר לפרש כן וראיתי שכבר הרגיש בזה בספר ראש יוסף ונדחק ליישב דמיירי דחתך חתיכ' מהאיל ומונחת כולה חוץ לרוטב עי"ש ואנכי לא ידעתי להבין דבריו דאכתי קשה למ"ד התם אין בשלה אלא שלמה דמבשל לה והדר מחתך לה א"כ משמע דכל האיל הוי שלם בשטת הבישול וא"כ בודאי לשיטת הר"י לא ניחא פירוש זה ולא עוד אלא אפילו לרש"י לא ניחא לפי משמעות התוס' דף צ"ו שהבאתי למעל' דלרש"י עכ"פ מצרפינן כל החתיכ' לבטל אף מה שחוץ לרוטב א"כ לפי"מ דמשמע מסוגיא דהתם באיל עצמו איכא ס' נגד הזרוע א"כ לא איכפת לן כלל אפילו לשיטת רש"י אם יתן הזרוע טעם במה שבחוץ כיון דכל האיל מצרף לבטל הזרוע. והנה לדעתי יש לומר דאפילו לשיטת ר"י בעינן עכ"פ שיהא במקצת החתיכ' שחוץ לרוטב רוב נגד האיסור שנפל עליו ורק לגבי מה דבעינן ששים מצרפינן כל הקדיר' לבטל בתורת ששים אבל לא סגי בהכי היכי דאיכא למעל' רוב איסור נגד ההיתר שלמעל' דהיכי דאיכא רוב איסור לכו"ע לא מצטרף לא לר"י מה שבתוך הרוטב ולא לרש"י כל החתיכ' כולה: ומה מאוד מדוקדק בזה מ"ש התוס' וז"ל ולפעמים נמי שיש משמנונית הזרוע הרבה על אותו מקצת עד שלא יהא רוב באותו מקצת לבטל ובכל ענין שיבטל התיר הכתוב ע"ש ולכאור' כ"ז שפת יתר ולפי הנ"ל ניחא דאי ליכא רוב איסור גם בשאר איסורים מצרפינן וכמו שהקש' הראש יוסף ודו"ק. אבל לפ"מ שכתבתי שפיר יש לומר דכיון דבכל גוונא התור' התיר' והיינו אפילו אם בולט הזרוע ומקצת מהאיל חוץ לדופני הקדיר' ובכה"ג בכל שאר איסורי תורה לכו"ע אין לצרף מה שבתוך הרוטב לבטל האיסור שלמעל' וכאן שרי רחמנא ואתי שפיר: ואמינא להביא קצת הוכח' דמה שכתבו התוס' חוץ לרוטב כוונתם חוץ לקדיד' שהרי בע"ז דף ע"ו ובזבחים צ"ו אמר רבה בר מבוהו גבי קדשים כל יום ויום נעשה גיעול לחבירו עיי"ש א"כ סתם קדשים על כרחך הי' דרכן לבשל שתהי' הקדיר' מלא' עד שפה העליונ' שתהא עי"ז תורת הגעל' כדין המבואר בא"ח סי' תנ"א ואיך אפשר שתהא החתיכ' חוץ לרוטב אם לא שתהא ג"כ חוץ לקדיר' אך מ"מ ראי' גמור' ליכא די"ל שנתמעט אח"כ ע"י הבישול או שהי' בקדיר' חדשה ולא באתי אלא לעורר: ודע שאני מסתפק היכי שמקצת חתיכ' למעל' מדופני הקדיר' והשיעור כדי נטיל' היא בתוך דופני הקדיר' ונפל' טיפת איסור על גג החתיכ' איך הדין להר"י ז"ל אי נימא דחשיב הכל כאילו מונחת כל החתיכ' בתוך דופני הקדיר' וכל החתיכ' מצטרף לבטל הטיפ' או לא אלא נאסר כדי נטיל' לבד ואין לי פנאי לחפש בזה בספרי האחרונים וה"ה דיש מקום ספק אם השיעור תוך כדי נטילה מונחת בתוך הרוטב אי מצטרף כל הקדיר' לשיטת הר"י ז"ל והנה לפענ"ד יש להביא ראי' לדעת הר"י מפסחים דף מ"א ע"א מהא דאיתא התם ת"ר במים אין לי אלא במים שאר משקין מנ"ל אמרת ק"ו וכו' רבי אומר במים אין לי אלא מים שאר משקין מנ"ל ת"ל ובשל מבושל מ"מ מאי ביניהו איכא ביניהו צלי קדר ועיין שם ברש"י ולכאור' קשה אמאי לא קאמר דאיכא ביניהו דמקצתה חוץ לרוטב דליכא שום משקה למעלה מרוטב. אבל לדעת הר"י שפיר ניחא דלדידיה חשיב כאילו כול' מונחת בתוך הרוטב דהמים של מטה מפעפע גם למעלה בכל החתיכה בשוה לכן אם נפל איסור בתוך הרוטב מצרפינן גם החתיכה שחוץ לרוטב לבטל האיסור שברוטב כמבואר בפמ"ג שם בסי' צ"ב א"כ כל החתיכה נאסר' בפסח משום לאו דבשל מבושל במים כיון דמקצת' בתוך המים ודוק: ועתה נעתיק עצמינו למ"ש הט"ז בסי' צ"ב דאי נפל טיפת איסור על מקצת חוץ לרוטב לרש"י נאסר כל הקדירה אי ליכא ס' נגד כל החתיכה כולה. והנה הרואה בד"מ סי' צ"ב יראה שכן הוא מביא בשם הר"ן דלרש"י גרע לא ניער משניער דבלא ניער החתיכה נאסרה תחילה ואוסרת אח"כ כל הקדירה אפילו לא ניער אח"כ כלל וגם מביא שם דלא כן דעת המרדכי אלא סובר דלרש"י אין לאסור אפילו אותה חתיכה רק המקצת שחוץ לרוטב נאסר ומה שבתוך הרוטב שרי וכ"ש שאר חתיכות שבקדירה והט"ז לא חידש רק דבד"מ אינו מבואר אי בעינן ס' נגד כל החתיכה ואפשר לומר דסגי שיהא ס' נגד המקצת שחוץ לרוטב לבד ולהט"ז בעינן ס' נגד כל החתיכ' אפי' נגד מה שבתוך הרוטב כן נראה לפע"ד. ולפי"ז לא להבין מה שכ' הש"ך שם סק"ו דבמקצת בתוך הרוטב סגי ששים נגד הטיפה בכל הקדירה דמותר מטעם ממ"נ מה שבקדירה עי"ש דלמה פשיטא ליה כל כך הלא הד"מ בשם הר"ן סובר דלרש"י בכה"ג בעינן ס' נגד כל חלק החתיכה שחוץ לרוטב ולא סגי ס' נגד הטיפה לבד וצ"ע: וראיתי להכו"פ סי' צ"ב שהקשה להט"ז מחולין דף ק"ח ע"ב דאיתא התם נראין דברי ר' יהודא בלא ניער וכיסה ואמרינן בגמרא מאי לא ניער וכיסה אילימא לא ניער וכיסה כלל מבלע בלע מפלט לא פלטו ולהט"ז מה פריך דלמא מיירי דהך חתיכה מונח חצי תוך וחצי חוץ לרוטב ובאות' דחוץ לרוטב קבלה טעם ונאסרה ואח"כ אוסרת כל הקדירה עי"ש ולפי הנ"ל לא על הט"ז תלונתו אלא שקושיא זו קשה גם על הר"ן ז"ל. אבל לפענ"ד יש ליישב קושיא זו די"ל דהא דסבר רש"י ז"ל דלא מצרפינן כל הקדירה לבטל האיסור שנפל על המקצת שלמעלה חוץ לרוטב זהו רק לדידן דקי"ל מין במינו בטל בכל איסורין שבתורה אבל לר' יהודא דסבר מין במינו לא בטל לדידיה מודה רש"י ז"ל שסובר דאי מקצת חוץ לרוטב חשיב כאילו כולו תוך הרוטב ומצטרף כל הקדירה לבטל והטעם בזה עפי"מ שהבאתי למעלה מה שכתבו בתוס' בסוגיא דזרוע בשלה לפרש הא דאמר רבא התם לא נצרכה אלא לטעם כעיקר דהוי פירושא דבכל גווני התורה התירה אפילו אי הזרוע ומקצת מהאיל הוי חוץ לרוטב וזהו היתר הבא מכלל איסור דבכל איסורין שבתורה כה"ג אסור ובאיל נזיר שרי רחמנא. ובגמרא פריך ונליף מניה ומשני ע"ש. ונ"ל טעמו של רש"י דסבר דאי מקצת דחוץ לרוטב ומקצת תוך הרוטב לא מצטרפים. והנה שם לעיל מיניה מתרץ אביי להברייתא דקתני זהו היתר הבא מכלל איסור לא נצרכה אלא לר' יהודה דסבר דמין במינו לא בטל קמ"ל דהכא בטל ומעתה לדידיה נמי י"ל דמסתמא בכל ענין שרי רחמנא אפי' אי זרוע ומקצת מהאיל חוץ לרוטב ומ"מ ילפינן מיניה דבטל במאה וס' וע"כ צ"ל דגלי רחמנא באיל נזיר דמצרפינן בכה"ג דחשיב כאילו מונחת בתוך הרוטב ולדידיה י"ל דילפינן מאיל נזיר לכל איסורין שבתורה כיון דסבר דזהו היתר הבא מכלל איסור קאי רק אמין במינו וממילא נשמע מזה דלענין שאר דברים אם מקצת חוץ לרוטב ילפינן מיניה דמצרפינן כל הקדירה לבטל דאיזה הוכחה יש לנו לומר דחלק הכתוב בין איל נזיר לשאר איסורי תורה כיון דהא דקתני בברייתא זהו היתר הבא מכלל איסור לר' יהודה קאי רק מה דבטל