מצפה אריה תנינא חלק א קסט

טהורה מנ"ל דשרי וקאמרינן התם ואב"ע מהכא [ישעיה נ"ה] לכו שברו ואכלו וכו' ובלא מחיר יין וחלב וכ' רש"י ד"ה יין וחלב דקאי אדלעיל לכו ואכלו כונתו נראה דבלא"ה אינו מפורש גבי יין וחלב לשון אכילה ולמה לא מביא הש"ס הפסוקים מקודם [ישעיה ז' פסוק ט"ו] חמאה ודבש יאכל והפסוק [שם כ"ה] והי' מרוב עשות חלב יאכל חמאה כי חמאה ודבש יאכל אלא מזה ראי' דמהיתר חמאה אין להוכיח דגם חלב מותר דלמא חמאה התירה התורה שנשתנה מברייתה משא"כ חלב (וסברא דנשתנ' עיין במג"א סימן רט"ו) אמנם אם כה נימא יקשה דמנ"ל דחמא' עם בשר אסור משום בשר בחלב דלמא חלב אסרה תורה עם בשר ולא חמאה הן אמת שבספר מהר"ם שיף במס' סנהדרין לחולין קי"ז ע"ב רוצה לומר דבאמת חמאה עם בשר אסור רק מדרבנן דבישול אסרה תורה ולא טיגון אבל לפי הנ"ל יש לומר בלא"ה דחמאה מה"ת שרי מטעם שנשתנ' ואינה בכלל חלב אבל יש להביא ראי' דאין לחלק בין חלב לחמאה לענין איסור תורה מהא דאמרינן התם בבכורות בסוגיא אלא מדגלי רחמנא בפסולי המוקדשין תזבח ולא גיזה בשר ולא חלב הא דחולין שרי ואי נימא דדין חמא' חלוק מדין חלב מדאורייתא מנ"ל דקרא אתי למעט חלב דלמא חלב אסור משום אמה"ח רק קרא אתי לומר בשר ולא חמא' דבשלמא בהא דאמרינן מדאסר רחמנא בב"ח וכו' ליכא להקשות דלמא קרא אתי לאסור בשר בחמא' דהא בהדיא כתיב בחלב אמו אבל הכא דבקרא לא כתיב ולא חלב אלא אנן דרשינן הכי שפיר יש לנו כמו כן למידרש ולא חמא' בפרט דלשון אכילה יותר כופל על חמאה אלא מוכח דאי חלב היה אסור משום אבמה"ח גם חמא' אסור משום אבמה"ח כמו חלב ולא מחלקינן משום טעם הנשתנ': ומה שכתב לחוש משום בישולי עכו"ם וכתב בשם הברכי יוסף דבחלב יש משום בישול גוי אין הספר ב"י באוצר הספרים שלי לעיין בו. אמנם במרדכי פרק ב' דע"ז שם בסוגיא הביא שנחלקו בזה דבני בבל סוברים דאין בחלב משום בישולי עכו"ם שנאכל כמו שהוא חי ובני א"י סוברים דיש בחלב משום בישולי עכו"ם וע"ז כתב המרדכי דמנהגינו כבני בבל אך אתמהה וכי כשעוש' החמאי נתחמם החלב עד שתהא שייך בו חשש בישול הא פשיטא דמחלב מבושל לא יעשה חמא' וגם האיש הנ"ל אמר לי שאין החלב מתחמם כלל. עכ"פ ראיתי מתוך מכתבו שמשתדל לאסור החלב מפני תקנת האנשים בעלי הכפר החשובים אבל הוגד לי שגם שאר בעלי מחזיקי החליבות עפ"י רוב השוכרים אצל א"י אינם עומדים בשעת החליב' ואם באנו לאסור יקשה לנו איך אכלינן חמא' אלא צ"ל דסמכינן על חמא' כפסק הרמ"א גבי גבינ' וגם לפי דעת הט"ז והש"ך דמחמירינן גבי גבינ' מ"מ לא מצינו שמחמירים גבי חמא' ובפרט דבגוונא ששוכרים הבהמות להחליב' מיקל הש"ך גם לכתחיל' אפילו בגבינ' וכ"ש בחמא' ובנ"ד הלא יש לו קאנטראקט שהמה מחויבים לעשות חמא'. אולם עכ"ז אמרתי להסוחר הנ"ל דעל העתיד יעמוד יהודי אצל החליב' כדי שיהא כשר לכל הדיעות גם לכתחל' אבל על מה שכבר נעשו אין לחוש כלל ועי' בפר"ח סי' קט"ו שהיקל הרבה בחלב של נכרי' במקומות שלא נמצא שום חלב טמא ועי' נו"ב קמא חלק יו"ד סי' ל"ד שפסק לסמוך על מ"ש הרמ"א סי' קי"ד שאם ידוע שנכרי אחד הוא בעיר שאינו מערב יין מותר ליקח מכולן כ"ז דלא ידעינן בודאי שעירבו דתלינן לקולא שמא לא עירבו בו וכן נ"ל כיוצא בזה באיסורי דרבנן ע"ש בט"ז ובש"ך. אבל לא ראו מה שכתב הרמ"א בספרו דרכי משה שהמעיין שם יראה שדבר זה הביא בשם המרדכי אבל הוא ז"ל כתב לפקפק על פסק זה ע"ש ובעיני פשוט שבהגה"ה בסי' קי"ד חסרים תיבות ולי נראה אם ידוע שמקצת עכו"ם בודאי נותנים בו יין ומקצתן בודאי אין נותנים בו אזלינן בתר רובא כו' והנה דבריו אלו סותרים למ"ש מקודם בשם המרדכי ולפי הגה"ה ולי נראה עולה שפיר שהוא חולק על פסק המרדכי הנ"ל ע"כ כתב בסיום דעת עצמו וז"ב: סימן מז כבוד ידידי הרב המאוה"ג החריף ובקי ולן בתוך עומק' של הלכ'. העיון והפלפול לו למערכ' כש"ת מו"ה דוד אלימלך נ"י מו"ץ בק' דינאב יע"א: בדבר השאל' שנתנו רגל אחת בלי הדח' אחרונ' למלוג בתוך רותחים וחצי' הי' בתוך המים וחצי הי' בולטת למעלה מהקדירה וע"ז דן כ"ת לחקל מטעם שהי' במים כ"כ כמו ברגל וא"כ יש ברגל עם המים ס' נגד המלח והדם. וכתב דתליא במחלוקת רש"י ור"י המובא בסי' צ"ב וט"ז וש"ך אם מצרפין מה שבתוך הרוטב לבטל איסור שנופל על מקצת שלמעל' מהרוטב והרב' לפלפל בזה אבל לפע"ד יש חילוק בין עובדא דידן לעובדא דפליגי רש"י ור"י וגדולי היא אלי דלא מצינו דפליגי רש"י ור"י אלא היכי שחציו או מקצת מונחת בתוך הרוטב ומקצת חוץ לרוטב כך הוא הלשון בתוס' ובכל הפוסקים ראשונים המביאים פלוגתא זו וברור לפע"ד דהמה מיירי שהמקצת המונח חוץ לרוטב עכ"פ מונח בתוך דופני הקדיר' ואינו בולט למעל' מדופני הקדיר' אבל בעובדא שלפנינו כלשון שאלת כ"ת החצי' השני' הי' בולט למעל' מהקדיר' וחילוק גדול יש בין שני אופנים הללו דהנ' הר"ן סוף פרק כל הבשר הקש' אהא דאיתא התם טיפת חלב שנפלה על החתיכ' אם יש טעם באות' חתיכ' אסור' אע"ג דחם בחם באיסור שאינו שמן כל שאין בו רוטב אינו אוסר יותר מכדי קליפ' הני מילי בחום של צלי וכיוצא בו אבל חתיכ' כיון שעומדת בקדיר' מתוך שיש בה הבל לחות מאיסור מתפשט בכל החתיכ' ע"ש א"כ לפי סברא זו י"ל דעד כאן לא אמר הר"י ודעימי' ז"ל שאם מקצת חתיכ' מונחת בתוך הרוטב יש לצרף כל מה שבקדיר' לבטל הטיפ' שנפל על חלק שחוץ לרוטב אלא שעכ"פ שמה שחוץ לרוטב הוא בתוך דופני הקדיר' דבכה"ג גם בלא הרוטב מפעפע בכל החתיכ' אבל בכה"ג שהמקצת בולט חוץ לדופני הקדיר' דבלא הרוטב אינו מפעפע כלל רק כדי קליפ' או כדי נטיל' מנ"ל דסובר הר"י דמצרפינן כל מה שבקדיר' לבטל ומה לנו להרבות במחלוקת בין ר"י לרש"י אשר אין אנו מוכרחים לזה כלל: ועוד יותר יש לבאר לא מבעיא לפי מה דמשמע מתוס' חולין צ"ו ד"ה אם דגם לרש"י עכ"פ מצרפינן כל החתיכ' אפילו מה שבתוך הרוטב לבטל הטיפ' חזינן דלכו"ע מוליך הפיפוע בכל החתיכ' כולה בודאי יש להסביר ולומר דסברת הר"י כך היא כיון דהחתיכ' שחוץ לרוטב יש לה צירוף והשתלשלות עם הרוטב ע"י אמצעית חלק חתיכ' שבתוך הרוטב ששניהם מפעפעים בתוך חלק חתיכ' זו שבתוך הרוטב להכי חשוב כאילו כולה מונחת בתוך הרוטב אבל בכה"ג שהטיפ' נפל' על חלק שחוץ לדופני הקדיר' דבלא הרוטב אין למקצת זו צירוף כלל עם החלק שלמטה מכדי קליפ' או כדי נטיל' איך אנו מצינן למימר דחשיב כאילו כל החתיכ' מונחת בתוך הרוטב א"כ מסתברא דגם הר"י ז"ל סובר דיש חילוק בין אם החתיכ' מונחת עכ"פ בתוך דופני הקדיר' לבין היכא שמקצתו בולט חוץ לקדר' אלא אפילו לדעת המרדכי שסובר דלשיטת רש"י ז"ל אין לצרף אפילו המקצת חתיכ' שבתוך הרוטב לבטל הטיפ' שלמעל' משום דמה שחוץ לרוטב חשיב כאלו חוץ לקדיר' ולפי דבריו יש מקום לומר דלר"י ג"כ אין חילוק בין