מצפה אריה תנינא חלק א יז

ע"ד השאלה שאירע בקהילתו מקרה לא טהור ר"ל שכשבא השמש בהשכמה לבהכ"כ מצא ס"ת מונחת על הארץ ערום בלי לבוש והעולם נוהגין דכשיפול ח"ו ס"ת ע"י ישראל להתענות כל בני בית הכנסת. אמנם שודאי עשו איזה מגנבים א"י. אם ג"כ צריכים להתענות או אפשר כיון דלא פשעו כלל שום אחד מישראל אינם צריכים להתענות וענותנותו תרבני לשאול בזה חוות דעתי העניה או אולי בזה באיזה ספר: תשובה הנה ממש כעין עובדא זו נמצא בספר שו"ת דברי חיים חלק א' יו"ד סי' נ"ט מהגאון מצאנז ז"ל וכתב שאין רמז לדבר זה שיהא צריך להתענות. וכתב עוד דנראה לו הטעם בזה עפ"י דאיתא בתענית דף ט"ז ע"א שאמרו על מה שמוציאין את התיבה לרחוב העיר לומר כלי צנוע היה לנו ונתבזה בעונותינו הרי שהעונות גורמים לבזיון התורה ולהכי דאם אירע ח"ו סיבה לבזיון התורה ודאי מחמת חטא אנשי אותה העיר שהיו להם כלי צנוע ונתבזה ע"ש: והנה י"ש דאין לנו ע"ז שום רמז בש"ס לפענ"ד יש רות גדול בזה בירושלמי מו"ק פרק ג' הלכה ז' דאיתא התם הרואה ת"ח שמת כרואה ס"ת שנשרף אמר ר' אבוה יבוא עלי אם טעמתי כלום כל אותו היום. ר' יונה הוה בצור כד שמע דדמיך בריה ד"ר אבוה אע"ג דאכל גובנא ושתה מיא אסקיה צום ההיא יומא ע"ש ומשמע מהש"ס דשריפת התורה קשה יותר ממיתת ת"ח שהרי מדמה מיתת ה"ה לשריפת התורה ומי נתלה בוני קטן בגדול כדאיתא בב"ב י"ב ע"א ואם בשמיעת מיתת ת"ח כ"ש בשמועה משריפת התורה דקשה טפי. אמנם במדרש איכה איתא קשה מיתת צדיקים יותר משריפת בית אלקינו שנאמר הנני יוסף להפליא וגו' ובר"ה דף י"ח איתא כשריפת בית אלקינו וכבר דברו הדרשנים הרבה בסתירת דברי המדרש אהדדי ולזה נוטה דעת הירושלמי הנ"ל שהרי פשיטא דשריפת בית אלקינו קשה יותר משריפת התורה. שהרי בכלל שריפת בהמ"ק נכלל נמי שריפת התורה שהלוחות וכן התורה הי' מונחים בבהמ"ק בארון הקודש ומ"ש מהש"ס דמו"ק לפענ"ד יותר יש להביא סמוכין ממה שהביא רש"י בשם הספרי בפרשה ראה על הפסוק לא תעשון כן לד' אלקיכם אזהרה למוחק את השם ולנותץ אבן מן המזבח או מן העזרה אמר ר' ישמעאל וכי תעלה על דעתך שישראל נותצין את המזבח אלא שלא תעשו כמעשיהם ויגרונו עונותיכם למקדש אבותיכם שיחרב ע"ש. אלא שי"ל דאע"ג דלהת"ק מחיקת השם דין אחד ואזהרה אחת עם חורבן בית אלקינו מ"מ ר' ישמעאל לא הזכיר אלא חורבן בהמ"ק והשמיט מחיקת השם: אולם בלא זה יש להקשות על ר' ישמעאל הא בשבת דף ק"כ ע"ב איתא הרי שהיה שם כתוב על ידו ה"ז לא ירחוץ כו' נזדמן לו טבילה של מצוה כורך עליו נמי יורד וטובל ר' יוסי אומר לעולם יורד וטובל כדרכו כו' ומסיק הש"ס משום דכתיב לא תעשון כן לד' אלקיכם עשיה הוא דאסור הא גרמא שרי ע"ש ואיך קאמר ר' ישמעאל דהכתוב מיירי בגורם שיחרב הבהמ"ק הא לא תעשון כן כתיב שהכתוב לא מיירי בגרמא אלא בעשיה ממש. ונ"ל דיש לומר עפ"י מה שהביא הרמב"ן שם בחומש לשון הספרי ר' ישמעאל אומר מניין למוחק אות אחת מן השם שעובר בלא תעשה ת"ל ואבדתם את שמם ר' ישמעאל אומר וכי תעלה על הדעת כו' ודברי ר' ישמעאל אינו במחלוקת אבל הם ביאור כו' עכ"ל. הנה בספרי פתח במחיקת השם וסיים בנתיצת המזבח ולא קאמר וכי תעלה על דעתך שישראל ימחוק את השם כמו שפתח ונראה מכח דמחיקת השם אינו חמור כל כך אצל בני ישראל כמו נתיצת המזבח ושפיר איצטריך קרא לאסור עשיה בידים אבל נתיצת המזבח חמור מאוד וע"ז לא איצטריך קרא שלא לנתוץ בידים אלא ע"כ קרא אתי לאסור אפילו גרמא ע"י העונות שיהיו גורמים לזה. אבל זה דוחק. אמנם באמת נ"ל דמה דקאמר הש"ס בשבת דמה דיורד וטובל חשיב רק גרמא זהו דוקא היכי שאפשר שהמים לא ימחקו כלל את השם שלצורך הטבילה לחוד אין צריך כלל לשהות בתוך המים אלא נכנס וטובל ויוצא ובשעה קטנה חשש רחוק שהמים ימחו את השם ומטעם זה חשיב רק גרמא אבל אם שוהה הרבה במים עד שברור שהמים ימחקו את השם כעין זה לא חשיב גרמא אלא מוחה בידים וכן איתא בסנהדרין ע"ו ע"ב במתניתין וכבש עליו לתוך המים ואינו יכול לעשות חייב ואמרינן התם בגמרא כ"ש דחפו אלמא דחשיב כעין זה מעשה בידים ולא גרמא וה"ה לענין מחיקת השם צריך למיחשב מעשה בידים ולא גרמא אלא עכצ"ל דעפ"י רוב אינו צריך להיות נמחק ברגע חדא ולהכי חשיב רק גרמא. אח"כ ראיתי שהרשב"א ז"ל בחידושיו כתב בהדיא הכי דעכצ"ל דאפשר שלא ימחוק כלל דאל"ה הו"ל כמו מוחק בידים כיון שמכניס ידיו לתוך המים ע"ש. עכ"פ גם לפ"ז צריך לומר דמה דקאמר ר' ישמעאל שעונותיכם יגרמו לבהמ"ק שיחרב חשיב כמו שעושה בידים לחרבן בהמ"ק דודאי העונות יגרמו לזה דהא מקרא מלא הוא בסדר בחקתי ונתתי את עריכם חרבה והשמותי את מקדשיכם. ומשו"ה ניחא דשבק ר' ישמעאל מחיקת השם ותפס חורבן בהמ"ק משום דעונות יגרמו מחיקת השם אינו דבר ברור אלא חשש בעלמא וזה חשיב גרמא ולא עשיה ובקרא כתיב לא תעשון דהיינו עשיה הוא דאסור ולא גרמא. אבל לכאורה קשה לי מאוד הא הש"ס פריך התם חציצה תיפוק ליה משום דיו ומשני בדיו לחה ולפי דברי הרשב"א ז"ל הא בדיו לחה לא הוה גרמא דפשיטא דיו לחה נמחק ע"י המים והוה מוחק בידים ואיך שרי: והנראה לי לישב דהנה אנכי בעת למודי הקשיתי לשאול דמאי פריך הש"ס דרי יוסי אדר' יוסי הא התם כשעושה מחיצה הוא מכוון לכבות משא"כ הכא דנזדמן לו טבילה של מצוה וכונתו רק לטבול ולא למחוק את השם והוה דבר שאינו מתכוין ואפשר דסבר ר' יוסי כר' שמעון דדבר שאין מתכוין שרי אבל לעולם גרמא סבר ר' יוסי דאסור. וזהו קושיא גדולה אמנם ראיתי בספר ברכת רצה ממו"ח ז"ל סי' כ"ט שרוצה לחדש דבר דגבי מחיקת השם מודה ר"ש דגם באינו מתכוין אסור משום דהא דדבר שאינו מתכוין מותר הוא רק היכי דעיקר תכלית האזהרה הוא על האדם שלא יעשה כעולה זו כגון איסור המלאכה בשבת דהוא רק על האדם דלמען ינוח וכדומה ולכך כשאין מתכוין ליכא איסורא משא"כ היכי שהמעשה בעצמותה היא מתועבת בעיני הש"י ורצון הש"י היא שלא תעשה הפעולה הזאת אין חילוק. ע"ש ומצאתי בספר מלא הרועים באות דל"ת דבר שאינו מתכוין שקדמוהו בסברא זו ולכאורה אמרתי דמש"ס דשבת ראיה מפורשת לחילוק זה דבמחיקת השם גם כשאינו מתכוין אסור אמנם דבר זה דוחק כמו שהעלו מו"ח ז"ל והגאון מלא הרועים בעצמם מש"ס דזבחים דף צ"א ע"ב מהך דמזלף על גבי האישים כו' ע"ש. ע"כ נ"ל לישב הקושיא הנ"ל דבאמת זה בזה תליא להס"ד דהש"ס דר' יוסי ס"ל דגרמא אסור ממילא ע"כ ס"ל נמי דדבר שאינו מתכוין אסור כר' יהודה דאינו מכוין אסור דגרמא טפי יש מקום להקל מדבר שאינו מכוין עפ"י הסברא ואם אוסר גרמא כ"ש דבר שאינו מתכוין אבל לפי מאי דמסיק דר' יוסי מתיר גרמא ממילא י"ל דס"ל דדבר שאינו מתכוין ג"כ שרי ומשו"ה שפיר מוקי ליה בדיו לחה. ואע"ג דהשתא הוא מוחק בידים מ"מ שרי משום דאינו מכוין למחוק אלא לטבילה וס"ל דדבר שאינו מכוין מותר כר"ש ודו"ק. ואין לומר דאם ודאי ע"י הטבילה נמחק השם א"כ הא מודה רי שמעון בפסיק רישא ולא ימות. דז"א דהיכא דלא ניחא ליה גם פסיק רישא שרי כמ"ש תוס' שבת