מצפה אריה תנינא חלק א קסח

דבטל דהא חלב טמא אינו דבר המעמיד והנה לפמ"ש בהגהותי בספר ברכת רצה ממו"ח ז"ל סימן קכ"ב במלחמות ארי' דכל היכא דאיתא בש"ס אי אפשר כמו אי אפשר בלא צחצוחי זיבה (ב"ק כ"ה ע"א) או אי אפשר בלי צחצוחי רוק (יבמות ק"ה) ל"ש ביטול ברוב דחשיב כמו ניכר דמה לי אם נראה לעין וניכר הדבר ומה לי אי נראה להשכל כיון דא"א בלא"ה הרי ידעינן בבירור דיש אותו דבר כאן ע"ש אשר בזה פירשתי מ"ש המרדכי הובא במ"ל פ"א מהל' משכב ומושב יש לומר כאן ג"כ על דרך זה כיון דאי אפשר בלי צחצוחי חלב ל"ש ביטול דחשיב כאלו ניכר החלב בעין ודו"ק: וכמה מעליא הא שמעתתא בישוב דברי הרמב"ם ז"ל שכ' בפ' ג' מהל' מאכלות אסורות הל' ט"ו חמאה של א"י מקצת הגאונים התירוה שהרי לא גזרו על החמא' וחלב הטמאה אינו עומד ומקצת הגאונים אסרוה מפני צחצוחי חלב שישאר בה שהרי הקום שבחמאה אינו מעורב עם החמא' כדי שיבטל במיעוטו וכל חלב שלהן חוששין לו שמא ערבו בו חלב בהמ' טמא' ירא' לי שאם לקח חמא' מן הא"י ובשל' עד שהלכו להן צחצוחי חלב ה"ז מותר שאם תאמר נתערבו עמו ונתבשלו כולם בטלו במיעוטם והרשב"א בתוה"ב תמה על כל דבריו א' מ"ש שהרי הקום שבחמא' אינו מעורב מה בכך כיון שא"א לברר צריך להיות בטל וגם מ"ש שאם תאמר נתערבו עמו ונתבשלו בטלו במיעוטם הקשו הפוסקים הא אין מבטלין איסור לכתחל' ועיין בישי"ע מ"ש בזה בישוב הדבר אכן לפי הנ"ל יתבארו דברי הרמב"ם ז"ל שפיר דוק בלשונו שכתב וכל חלב שלהן חששו לו כו' הכונ' שחז"ל אסרו כל חלב של א"י אפילו אם באמת חלב טהור. ומעת' לפ"ז כיון שא"א בלי צחצוחי חלב הלא ידעינן בודאי שיש בהחמאה דבר איסור אפילו אם החלב הוא מבהמ' טהור' ג"כ אסור וכל שברור לפי עין השכלי שיש בזה תערובות איסור חשיב כמו ניכר האיסור ולא בטל וכנ"ל שהבאתי מצחצוחי רוק ומצחצוחי זיבה דלא בטל כיון דלא אפשר בלא"ה ורק לא נודע לן כמ' חלב יש בזה ואין אנו יודעים לכוין בבישולו אם כבר יצא כל החלב שבו או עדיין נשאר בו. אבל כיון שאפשר שכבר יצא כל החלב ע"י הבישול שוב אמרינן כיון שעכ"פ הדבר בספק ואפשר שאין כאן איסור כלל לא מיחשיב כמו ניכר האיסור והוה כמו שאר איסורים דבטל ברוב ומה שכתב ובשל' עד שהלכו להן צחצוחי חלב היינו שיכוון בבישולו שיצאו כל הצחצוחי' לגמרי דאל"ה הא אין מבטלין איסור לכתחיל' אבל כיון שמכוין להוציא כל צחצוחי חלב אלא דלא אפשר לברר אם יצאו ע"י הבישול כל הצחצוחי חלב בזה סמכינן אטעם דבטל דע"י הבישול עכ"פ נשאר הדבר בספק ושוב בטל דאזיל הטעם דאמרינן דכל שאפשר בלא זה חשיב כאלו ניכר האיסור: שוב הראה לי הדיין שלי הרב הגדול מוה' יוסף באב"ד וכעת אבד"ק קאליש שבספר דעת תורה סי' י"ד מהל' שחיטה הביא שברשב"א ביצה ל"ח ע"ב כתב סברא זו וז"ל דהתם שאני שכל הרואה גבינה של עכו"ם יודע ומכיר שבאיסור העמידוה שהרי ההעמדה היא בעור קיבה והוה כאילו האיסור בעין כו' ע"ש והנאני שזכיתי לכוין לדעתו הגדולה ז"ל אכן גם המחבר נ"י האריך ג"כ לפרש דברי המרדכי הנ"ל עפ"י סברא זו ואני אומר שכבר זכיתי בה תחילה כי ספר של מו"ח ז"ל עם הגהותי נדפס שנתים קודם ספרו. אך על זה באתי מ"ש הרב הגאון המחבר נ"י כי הדברים נכתבו על דרך הפלפול אבל אי אפשר להעמיס כן בכונת המרדכי שהרי המרדכי הקשה ע"ז משליא בבית הבית טמא ור"ש מטהר משום שנימוח הולד ונתבטל ברוב ותירץ דהתם נמי הולד היה ניכר קודם שנימוח ע"ש ולפי הנ"ל מה בכך הרי מ"מ ניכר בידיעה שאין שליא בלא ולד שנימוח בו ע"כ א"א להעמיס כן בכונת המרדכי עכ"ד אבל במחכ"ת שגג בזה ואנכי קצרתי שם בהגהותי אבל הדבר פשוט דלפי תירוצו שהולד היה ניכר קודם שנימוח שוב אפשר שכבר הוציאו הולד מהשליא קודם שבא השליא להבית דלא תנן במתניתין שהשליא נולד בבית אלא סתם שליא בבית ומיירי שנולדה במקום אחר והביאו השליא לבית וגם כיון דאפשר להיות על אופן זה שיהי' השליא בהבית בלי ולד שוב צריכין ידיעה שהולד היא בתוך השליא בשעה שהביאו לתוך הבית הא זה לא הוה נראה לעין השכלי ולא חשיב ניכר האיסור ובטל שפיר כיון דהדבר תליא במקרה ולא בהכרח וכנ"ל ועוד אדבר מזה אי"ה להלן בספרי זה: והנה לכאורה עלה על לבי לעורר לדעת הסוברים דחמאה של א"י מותר הא קי"ל דאפשר לסוחטו אסור הרי גם אחרי סילוקו של האיסור נשאר הדבר באיסורו אחר שכבר נאסר הדבר שוב אינו חוזר להיתרו א"כ הא כבר נאסר החלב שחלבו נכרי ואיך אפשר להתיר החמאה שנעשה מהחלב ואין לומר דע"י עשיית החמא' נתברר שהחלב הי' טהור ולא הי' נאסר מעולם דז"א דיש לחוש שהי' בהחלב תערובות חלב טמא ואחר כך בשעת ההעמדה נתפרד החלב טהור ונעשה חמאה וסלק הנכרי החלב טמא שנשאר בהכלי והא אפשר לסוחטו אסור ועי' רש"י חולין דף ק"ח ע"א ד"ה ומאי קסבר שמפרש הא דאמרינן אי קסבר אפשר לסוחטו מותר באיסור שנבלע בהיתר ונתן בו טעם ואסרו וחזר ובישל ההיתר הזה עם היתר אחר שאפשר האיסור הנבלע בזה לסחוט ממנו ע"ש ועי' בש"ך יו"ד סי' צ"ח ס"ק ט"ז על מ"ש הרמ"א בהגה"ה לכן אם נפל חלב לתוך התבשיל ונתבטל טעמו בששים צריך ליתן מים צוננים וטבע החלב להקפיא ולצוף למעלה על המים ויסירנו משם וז"ל הש"ך משמע היכא דליכא ס' לא מהני נתינת מים צוננים כו' דלא כב"ח שסמך עצמו אהגהת או"ה להתיר בדיעבד ע"י נתינת מים צוננים אפילו ליכא ס' ואנכי עיינתי בב"ח והביא שהאו"ה סותר את עצמו שבכלל כ"ג הביא בשם ראב'ד דביש ס' נותנים עליו מים צוננים להסירו וכו' ובכלל כ"ד סי' י' כתב דאפילו אי ליכא ס' נותנים עליו מים צוננים והשאר מותר: ולפע"ד יש לחלק ולומר דאם כבר הי' נתבשל ונאסר ע"י נתינת טעם לא מהני סילוק אם לא דיש ס' אבל אם נפל החלב לתוך חמין שלא הי' היד סולדת דאכתי ליכא נתינת טעם בזה שפיר יש לשפוך צוננים אפילו אי ליכא ס' אחרי שאכתי לא היה נתינת טעם ולא נאסר עכ"פ יש לשאול דלמא כבר היה מעורב החלב טהור עם הטמא מעל"ע ולדעת איזה מהאחרונים גם לח בלח אמרינן כבוש כמבושל א"כ כבר היה נתינת טעם ולא מהני סילוק וצ"ל דבאיסור חלב לא גזרו חז"ל לאסור משום כבוש דהרי הש"ס פריך שם בע"ז ונשקול מיניה קלי וניקום ומשני כיון דבטהור נמי איכא נסיובי דלא קיימי ליכא למיקם עלה דמלתא וכ' רש"י ז"ל הלכך אין זה נסיון להכשיר הראשונים משמע מלשונו דעכ"פ דהך מעט שהעמיד כשר ולא חיישינן מחמת נתינת טעם ע"י הכבישה ודוחק לומר דמיירי בידוע שלא נחלב עדיין מעל"ע אלא דלית לן למיחש כולי האי אבל עדיין קשה הא שכתב הרמב"ם ז"ל דחמאה של א"י אי בשלו מותר אמאי הא בשעת בישול נותן טעם ואפילו אי הלכו להם הצחצוחי חלב ע"י בישול הרי חוזר ובולע בשעת הבישול וכעין זה הקשו התוס' והקדמונים בהגעלת כלים עיין תוס' חולין ק' וק"ח וצ"ל דקים להו לחז"ל דצחצוחי חלב שבתוך החמאה כשיצאו מהחמאה אינו מתערב עוד עם החמאה או עולה עם הזיעה ולא נשאר שום ממשות: ובעמדי בהאי ענינא עלה על רעיוני ראיה לשיטת הגאונים דאף דחלב א"י נאסר מ"מ אין החמאה בכלל חלב מבכורות דף ו' דפריך וחלב בהמה