מצפה אריה תנינא חלק א קסג

עד אחר שנימוח עכ"פ בזה יש לסמוך דשוב אין נפסל ע"י שאובים כיון שהי' מ' סאה שלג קודם שנתנו הג' לוגין שאובים. כן נראה לפע"ד: ודע דיש בזה עוד שלישיה דעת בעל האשכול שכתב בהל' מקואות סי' נ"ה וז"ל ולעניות דעתי השלג אינו פוסל בכלי כו' אבל לעשות מקוה כולו או רובו משלג אפשר דלא מהני כו' ואפילו אם יתפשר אח"כ ויעש' מים אין בידינו להתיר כיון דבשעת הבאתו לא הי' ראוי לטביל' ודאי משום שאוב לא פסול דדוקא במים איכא פסול שאובים ולא בשאר דברים ע"ש. והנה מה שמחלק האשכול בין מיעוט שלג לבין כולו או רובו שלג וכן הוא דעת הראב"ד ז"ל בספרו בעל הנפש דרבנן דסברי דשלג אינו פוסל סברי דאין טובלין בשלג בתחילה ומשום הכי לא גזרו בג' לוגין שלג דדוקא במים גזרו חז"ל משום כולו שאוב אבל בשלג דבלא"ה אין טובלין בכולו שלג לא גזרו ועיין בהגהות כחל אשכול שהרגיש בזה ומתמה על הב"י דנראה מדבריו דלא נחתי לזה בפי' דברי הראב"ד וצ"ע אך כיון שבעלי הש"ע המחבר והרמ"א לא הביאו דעה זו כלל אין לחוש לזה וכ"ש למה שחידש בעל האשכול דאפילו אחר שיתפשר ויעשה מים אין לטבול בו שזהו דעת יחיד לבד: שוב התבוננתי דלכאורה דברי האשכול צריכים ביאור במה שכתב ודאי משום שאוב לא פסול דמאי נ"מ בזה כיון דבלא"ה אין טובלין בכולו שלג. ואי כונתו אג' לוגין שלג שאוב זהו פשיטא דהא בהדיא קתני במתניתין דפליגי בזה ת"ק ור' ישמעאל דת"ק סבר דשלג אינו פוסל ור"ע אמר שהיה ר' ישמעאל דן לפניו ע"ש. ואולי כונתו דאפילו אי היה מ' סאה שלג ונימוח דאין טובלין בו לדעתו ז"ל מ"מ אם באו למקוה אח"כ ארבעים סאה מים כשרין לא חשבינן לי' כמקו' פסולה מחמת השלג שהי' בו מקודם דנהי דאין טובלין בשלג מ"מ אינו פוסל ג"כ ואמרינן סלק את השלג כמו שאינו וטובלין במ' סאה מים הכשרים לבד והא דכתב למעלה דמחצה שלג היינו שאינו מצטרף לשיעור מקוה אבל לא היכי דאיכא שיעור מקוה לבד השלג: והנה ראיתי בחת"ס סי' רי"ג שכתב וראיתי לקדמון אחר ושכחתי מקומו דמסברא אמרינן דאיך אמר רחמנא ורחץ את בשרו במים הלא המים מתטמאים מהטובל בהם וחוזרים ומטמאים הטובל ואפילו למ"ד לטמא אחרים לאו דאורייתא רק טומאת עצמן יש להם מ"מ הוי חוקה טפי מפרה אדומה שיטהר הטובל ויטמאו המים אלא ע"כ קרא סמך אסברא חצונה שירחץ במים שאינם מתטמאין והם המבוארים בקרא אך מעין ובור מקוה מים יהי' טהור וכו' וכתב עוד החת"ס דלפ"ז שלג שהוא בכלל ורחץ בשרו במים ושלג וכפור אין בהם קבלת טומא' כמבואר ברמב"ם פ"א מה' טומאת אוכלים הל' כ"ב ע"ש א"כ לעולם טובלים בו בעינא אפילו הוייתו ע"י אדם אפילו שאובים בכלים שאינו מתמעט מדומי' דמעין עכ"ל ע"ש. והנני רואה שכדבריו כן הוא שראה לקדמון אחד ושכח אבל הדברים יצאו מפי רבינו רש"י ז"ל קצת באופן אחר שזה לשון רש"י ז"ל בפסחים דף י"ז ע"ב (והחת"ס בעצומו הביא מה דאמרו בגמרא שם למעלה) שכתב על הא דאמרינן התם אבל בקרקע טהורים ולקמן מתרגם לי' אמים דאיכא רביעית דאיכא תורת מקוה עלה למחטין ולצינורות דמדאורייתא לא לא מקבלי טומאה כדכתיב מקוה מים יהיה טהור ורביעית הוה מקו' מדאורייתא דכי כתיב ארבעים סאה באדם הוא דכתיב וכו' אבל לכלים קטנים אין צריך אלא כדי שיתכסו במים ע"ש. א"כ מבואר בהדיא דהמים של מקוה אינן מקבלין טומא' מקרא מקוה מים יהיה טהור ולא כמ"ש החת"ס דכשרות של המקו' תליא בטהרת המים דבעינן שלא יקבלו טומא' אלא אדרבה כל עיקר שאין מי המקוה מקבלין טומאה הוי משום דכשרין המה לטבילה אבל ליכא הוכחה מזה על שלג דמחמת שאינו מקבל טומאה יהיה כשר לטביל' וכן אין לומר דשאובין מחמת שמקבלין טומאה פסולין למקוה דמנ"ל הא אדרבה אי נימא שמקוה משאובין כשר לטבילה שוב יהיה בכלל מקוה מים ולא יקבלו טומא' כלל ועיקר היסוד הוא ההכשר לטבילה והקבלת טומאה תליא בזה ולא דכשרות המקוה תליא בקבלת הטומא'. וגם משמע מלשונו של החת"ס מדכתב אפילו שאובים בכלים שאינן מתמעטים מדומי' דמעין שדעתו שאפילו כשהשלג מ' סאה המה בכלים ג"כ טובלין בו ודבר זה לא ראיתי בשום אחד מהקדמונים ז"ל ונראה דרק כשנתנו השלג בקרקע כשר לטבול בו אבל מ"מ הא דאין טובלין בכלים מה"ת אין חילוק בין שלג למים לכו"ע: ומה שהקשה השואל שם אמאי כשר שלג שאוב למקו' הא הוי הווייתו בידי אדם לפע"ד בפשיטות יש לומר דדוקא מים דבלא מעשה אדם לא היו מתקבצים ועומדים במקום אחד שהיו הולכים ונוזלים רק ע"י סיבה שהמקום נמוך ומשוקע מתקיימים המים בתוכו ומשו"ה בעינן שיהא הווייתו בידי שמים אבל שלג שהשלג בעצמו מתקיים במקומו ואינו זז ממקום שהוא מונח ובכל מקום שהוא מונח הוא מקוה ועומד ואין דרכו ללכת כ"ז שהוא שלג ומתחילתו שם מקוה עליו לכן, לא איכפת לן אם הובא בכלים כיון שתחלת יצירתו הוא בתורת מקוה ודו"ק: ודע דלפי מ"ש רש"י ז"ל כנ"ל מיושב הא דאיתא בנדה דף י"ז שלג נטמא מקצתו לא נטמא כולו דמבואר דשלג מקבל טומאה וכבר ראיתי שעמדו ע"ז האחרונים. אבל לפמ"ש רש"י ז"ל שפיר י"ל דמיירי בפחות מרביעית דאינו בכלל מקוה מים אבל אי איכא רביעית שלג דהוי תורת מקוה עלה אינו מקבל טומא' ודו"ק: סימן מג אל כבוד הרב החריף ובקי שוקד על דלתי התורה מו"ה אליעזר גרינשטיין מק' דאלינא יע"א: ועתה באתי ע"ד מה שהעיר על הרדב"ז חלק חמישי סי' קצ"ב שכתב שם ליישב מ"ש הרמב"ם ז"ל בפ' ב' מה' אבות הטומא' הלכה ו' מצא בה בן ח' חי נטרף אע"פ שנשחט אחר שנטרף אין שחיטה מטהרתו מידי נבילה לפי שאין למינו שחיטה עכ"ל וקא מתמה השואל הרי שחיטת אמו מטהרתו ובשלמא אי מוקמינן לה בשנקרעה אמו ניחא אבל מדברי רבינו נראה דקאי אנשחטה אמו וע"ז השיב הרדב"ז וז"ל תשובה ודאי דקאי אנשחנוה אמו כדמשמע לישנא דמצא בה ואע"ג דלענין היתר אכילה שחיטת אמו מתרת כל מה שבתוכה דכתיב בבהמה תאכלו מ"מ לענין טומאה אין הדברים כן אלא אם נמצא עובר מת שהי' ראוי לטמא שחיטת אמו מטהרת אותו מידי נבלה וכו' אבל אם מצא בה בן שמונה חי הואיל ואין זו ראוי לטמא בעוד יש בו חיות לא הועילה שחיטת אמו לטהר אותו מידי נבילה וכו' אבל אם נטרף בעודו חי סד"א דהוי כטריפה שנשחטה דשחיטתו מטהרתו מידי נבילה קמ"ל דלא כיון שאין למינו שחיטה וכו' כללא דמילתא בן שמנה חי אע"ג דשחיטת אמו מתרת אותו לאכילה אינה מטהרת אותו מידי טומאת נבילה כיון שאין טומאה מחיים ואורחא דמלתא נקט בן שמנה חי אבל ה"ה בן שבעה עכ"ל. ושוב חזר והקשה מ"ש מבן ט' חי וכתב וז"ל לא קשיא דבן תשע יש למינו שחיטה אבל בן שמונה חי אין למינו שחיטה