מצפה אריה תנינא חלק א קסב

ע"א אמר רשב"ג המעון הזה לא אלין הלילה עד שיהי' בדינרין בסוף נכנס לב"ד ולמד כו' וכתב רש"י אע"פ שמיקל על דברי תורה עת לעשות לד' כו' ע"ש וזהו ממש כדברי הפאר הדור אכן יש הרבה לדבר בזה ועת לקצר. סיומא דהך מילתא דבעובדא דמע"כ יש לסמוך להתיר ממה שכתב הרמב"ם זיל ועל שיטת רש"י דפירש במתניתין דיבמות דנטען אסור לישאנה מטעם לעז וכתבו הקדמונים ז"ל דלפי פירושו אם ודאי כבר בא עליה שרי לכונסה. וד' יגמור פרצת עמו ישראל ובא לציון גואל במהרה בימינו אמן: סימן מב כבוד ידידי הרב המאוה"ג החוב"ק כש"ת מו"ה ישראל נ"י אבד"ק הערלוי במדינת רומעניא: ע"ד המקוה הישנה אשר במקום תחנותו אשר אינה מחזקת המים שבה די שיעור הצריך לטבילה ואפי' כששופכין אליה הרבה מים הולכים לאיבוד במשך לילה אחת ובבוקר השכם חסרה ואין מים בתוכה. ויען כי חושב כ"ת שהמים שבתוכ' המה מי תמצית והמה נאבדים ע"י דפנות של המקוה לכן עצתו לטוח דופני המקוה בצימענט לבל יבואו ובל יצאו המים דרך הדפנות מאומה ואם תחסר מי המקוה יש לתקן ע"י שיתן בימי החורף שלג הרבה וע"י תחבול' דאמפפמאשינע יומסו השלג תוך המקוה והיו למים. ואך מסתפק כ"ת כי יש חשש שאובין על הדאמפף קודם שיומסו השלג כדי שיעור ארבעים סאה ויפסול המקוה זהו תוכן דברי כ"ת: ראשית כל הנני להודיע למעלתו כי החסרון של המים כל כך מהרה קשה להאמין שהמה יוצאים דרך חורי הדפנות וכאשר באו כן חוזרים ויוצאים אלא יותר מסתבר לתלות שהמה מי תמצית לבד לכן כמה פעמים אפילו אם ינווחו הדפנות בצימענט עד אשר בל יאבידו אפילו טיפה אחת המים יחסרו עד מהרה כבראשונה והמה נבלעים בקרקע בתחתיתה ואפילו אם יש בה מעין מפני שאין כל המעינות כחן יפה וחזק שתתן מים הרבה ודרך המעינות שאינם נושאים שום מים זרים עליהם יתר מכפי מצבם של המים הנובעים מתוכה ואפילו אם ישפכו עליהם מים הרבה עד למאוד במשך זמן מה נבלעים ונשקעים המה בקרקע והמים של המעין יעמוד על מדתה הראשונה כי המים הזרים הנשפכים ידחקו בתוך המעין את המים הנובעים לשוב לאחריהם בתוך עומק הקרקע. ומעתה לפי השערתי בל יועילו אוצרות שלג להעמיד מי המקוה שלא תחסר ותיזיל כמקדם. לכן לפ"ז אין לחוש מה שחשש כ"ת לפסול את המקוה אפילו אם יש בה כשיעור טבילה מטעם זוחלין כיון שהמים זוחלין דרך הסדקים שבדפנות. דדרך הסדקים לא היו זוחל כל כך שתהא חסרה ואתאי במשך לילה כל המים הנשפכין בתוכה. אלא מסתמא נשקעין המים בקרקע בתחתיתה ובאופן זה ליכא חשש זוחלין כמו שכתב הרב בהגה"ה ס"ק נ' דכשחוזר' המים לא חשיב זוחלין וכאן המים חוזר' ונובע בתוך המקוה כן נראה לפענ"ד ברור. וגם לא יהא תועלת כלל אם יתן שלג הרבה לתוך המקוה דכשיהא נימוח למים נבלע' המים ג"כ בקרקע בתחתיתה באין הבדל בין מים למי שלג וא"כ אין נ"מ כלל לדינא בעובדא שלפנינו: אך עכ"ז אחרי אשר דפק על דלתותי בענין מקוה של שלג אם יש ליתן דאמפף לתוך המקוה למען ימס השלג למים אמרתי לעיין קצת בזה. הנה זה פשוט דהזיעה העולה מחמין מחמת רתיחתה חשיב משקה ומקבל טומא' כמו שמבואר ברמב"ם ז"ל בפ' ז' מה' טומאת אוכלין הל' א' שכתב מפני מה אמרו המער' משקה צונן לחמין חיבור מפני שעשן החמין עולה כתמרות עשן ומתערב בניצוק שבכלי העליון ומטמא הכלי שהעשן העולה מן החמין משקה הוא חשיב עכ"ל והוא ממתניתין דפ"ה דמכשירין מבואר עכ"פ דהזיעה היוצאת מהמים חשיב משקה ומצטרף עם החמין עצמה והא דמערה חמין לתוך צונן לא חשיב ניצוק התם היינו טעמא דאין להם הצטרפו' עם הכלי התחתון שהיא צונן אבל עכ"פ הזיעה עם המשקה היוצא ממנה כחדא חשיבא א"כ ה"ה לענין שאובים נמי נראה שהזיעה דינה כהמשקה שבכלי וחשיב כשאובים. וכן יש להביא ראיה מתענית דף י"ג דאמרינן אילימא בחמין טבילה בחמין מי איכא שאובין נינהו וכתב רש"י ז"ל ואי חמי האור הא שאובין נינהו ואי נימא דזיעה לא חשיב שאובין הא משכחת לה שהוחמו ע"י זיעת חמין אלא ע"כ דגם הזיעה חשיב שאובין אך באמת בלא"ה יש להקשות על הש"ס הא משכחת לה שנתחמם ע"י ברזל או אבנים מחומים ע"י אש וכבר הקשו כן בתוס' תמורה דף י"ב ד"ה ואין ויש מהקדמונים שמוחקין זה מהגמרא עיין בדבריהם ועיין בתוס' וכבר הארכתי בזה בתשובה ואכמ"ל: אך בזה עלה על לבי להסתפק אם ג' לוגין שאובין פוסלין בשלג לפי מה דפסקינן בשו"ע יו"ד סי' ר"א סעיף ל' כרבינו שמריה שבשלג וברד וכדומה אין שאיבה פוסלת בהן שאם שאב מאלו למקוה החסר לא פסלוהו עוד אלא אפילו עשה כל המקוה משלג כו' שהביאו בכלי ועשה מהן מקוה כשר ע"ש א"כ יש לומר דה"ה אם הי' במקוה ג' לוגין מים שאובים ומילאוהו בשלג מ' סאה אין הג' מים שאובים פוסל המקוה ומותר לטבול בה כיון דשלג אין מקבל עליו דין שאוב או יש מקום לומר דשלג עכ"פ לא עדיף ממים שאינם שאובים וכמי שאם הי' במקוה ג' ג' לוגין מים שאובים אפילו אם נתמלא הרבה מים כשרים המקוה פסולה כמו כן כיון שהי' במקוה ג' לוגין מים שאובים ואח"כ מלאוהו בשלג מ' סאה המקוה פסול. ולא מצאתי גילוי לדין זה ולכאורה י"ל דאינו פוסל דהא הטעם שפסלו חז"ל ג' לוגין שאובים הוא משום גזרה דכלה שאוב ובשלג הא אפילו כולה שאוב כשר אך י"ל דיש לגזור שמא יטבלו אחר שיהי' נימוח השלג וכן יש קצת ללמוד ממ"ש הרמ"א בהגה"ה שם שכתב ויש מחמירין לטבול בכל אלה עד שנימוח ונעשה מים וטוב להחמיר לכתחילה ואם נימא דבשלג אינו פוסל ג' לוגין מים שאובים לפעמים היא חומרא דאתי לידי קולא בכה"ג שהי' בה ג' לוגין מים שאובים דאחר שנימוח השלג מיפסל ואתי למיטבל במקוה פסולה: והנה בעובדא דידן יש להסתפק לדעת רבינו אליעזר ודעימי' ז"ל דשלג כל זמן שלא נימוח אין טובלין בו כלל וכתב בעה"נ הובא בב"י דלאחר שנימוח הוה כמו פנים חדשות איך הדין במקוה שהי' בו שלג ארבעים סאה ועד שלא נימוח נתנו בה ג' לוגין שאובין ואח"כ נימוח השלג אי נימא דנהי דאין טובלין בשלג מ"מ חשבינן שהמ' סאה כשרים קדמו לג' לוגין שאובים דאע"ג דאין טובלין בשלג כ"ז שלא נימוח מ"מ חש"ב מקוה כשרה לאחר שתהא נימוח ובתר מעיקרא אזלינן ובשעה שבא השלג למקוה לא חי' הג' לוגין מים שאובים בתוכה ומצינו כיוצא בזה במקוה שהיו בו מ' סאה ונפסל ע"י שינוי מראה דמבואר בסעי' כ"ה דימלא מימיה בכתף. אלמא דאע"ג דמקוה פסול משום שינוי מראה מ"מ לא פסלו עוד שאובים כיון שעכ"פ יש בה מ' סאה. א"כ אפשר דה"ה בשלג אע"ג דאין טובלין בשלג לדעתם מ"מ לא הוי רק כמו שינוי מראה כיון שיש בה מ' סאה מים ואינו מחוסר רק המדה והמראה שוב לא פסלו בה שאובין או דילמא דשלג גרע משינוי מראה ונפסל ע"י שאובים וצ"ע. אכן עכ"פ כיון דדעת רוב הפוסקים דטובלין בשלג ולדעתם בודאי אינו פוסל שאובים כלל. ורק שהרמ"א כתב להחמיר כדעת רבינו אליעזר דיש להמתין