מצפה אריה תנינא חלק א קסא

איהנת לי התם קרי לי רב' הכא רבי קרי לי וכי חלילה שר"ל לא הי' מכיר טובה לר' יוחנן אלא מסתברא דכוונת ר"ל הי' אדרבה שלא עשה תשובה לתכלית כבוד המדומה שיקרא רבי אלא אדרבה מתחלה עשה תשובה שלימה ורצה להתדבק בבת גדול הדור לא מפני יופיה. ומשו"ה הקפיד ר"ל כשאמר ליה ר' יוחנן ליסטים בליסטיותי' יודע ובימי עלומי שמעתי בשם אבי אמי הרב המפורסים מו"ה עזריאל מאיר גראדשטיין מלובלין ז"ל שאמר לפרש לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות כו' שבשעה שעוסק שלא לשמה יצפה שיבוא ע"י מה שלומד לעת עתה שלא לשמה לידי מדריגת לימוד לשמה א"כ בזה שעוסק שלא לשמה ג"כ יש בזה כוונה רצויה וזה מורה הלשון לעולם שמה שלומד שלא לשמה יהיה על דרך זה שיבוא לידי לשמה ודבר זה ראוי למי שאמרו ואנכי הוספתי לפרש בזה מה דאיתא בהוריות דף י' ע"ב אמר רב נחמן בר יצחק גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמ'. והא אמר ר"י אמר רב לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפילו שלא לשמ' שמתוך שלא לשמה בא לשמה אימא כמצו' שלא לשמה. ולכאור' הא בפירוש נאמר גדולה עבירה לשמה ממצו' שלא לשמה. ולפי הנ"ל יש לפרש שלא לשמה עפ"י מה שהקשו בתוס' ברכות דף י"ז ד"ה העושה הא אמרינן התם כל העושה שלא לשמה נוח לו שלא נברא ותירצו דהכא מיירי שאינו לומד אלא לקנטר והתם מיירי שלומד ע"מ שיכבדוהו והחילוק מובן דכשלומד ע"מ שיכבדוהו בודאי יבוא אח"כ לידי לשמה משא"כ הלומד לקנטר לא יבוא לעולם לידי לשמה כי אין שיעור לדבר וא"כ הענין לימוד שלא לשמה מצד עצמו הוא עבירה אלא כשיש בזה כוונה רצויה חשוב עבירה לשמה וזהו כוונת רב נחמן בר יצחק גדולה עביר' לשמה שדבר זה מוכח ממצוה שלא לשמה דכל מצוה שלא לשמ' הוה נמי עבירה לשמה דמצד עצם הלימוד חשיב עבירה אלא כשמתכוין שיבוא לידי לשמ' יש בזה כוונה רצויה א"כ הוה כמו עבירה לשמה ולהכי שפיר משני אימא כמצוה שלא לשמה דתרווייהו המה בסוג אחד: היוצא לנו מזה בנידון דידן שלפנינו אם יש חשד היינו שנטען על הנערה שהי' ביניהם קירוב בשר בפועל ממש אין אני מצטרף בשום אופן להתיר הנשואין נגד הלכה פסוק' בש"ס ופוסקים אמנם אם לא יצא קלא שהי' בא עליה אלא כמו שכתב כת"ה שמאמין באמונה שלימה שהדת יהודית בוערת בקרבה זה כמה שנים והיא מתגיירת לשם שמים והחשש הוא שיש אהבה מסותרת בינה לבין הבחור בזה יש לפענ"ד לסמוך על רש"י ותוס' להתיר להנשא לו ובלבד שיסכים עוד אחד מגדולי הזמן. ידידו: סימן מא שנית בענין כזה כבוד הרב החכם שלם ומשכיל מו"ה יעקב נ"י רב בק"ק פאקשאן במדינת רומאניא: את מכתבו קבלתי והנה ע"ד שאלתו הלכ' למעשה אשר איש אחד מאנשי הצבא דר עם נכרית וכבר ילדה ממנו בת ומחמת שהדבר הזה הוא למורת רוח לאמו והיא אינה מתרצית בכך ע"כ רצון האיש הנ"ל שתתגייר למען יכניס אותה אחר הגירות בחופה וקידושין כדת ישראל. וע"כ פנה אלי מע"כ אם מותר לגיירה כדי שישא אותה אח"כ בחופה וקידושין: והנה מע"כ הביא במכתבו מה שכתב הרמב"ם ז"ל בספר פאר הדור הובא בספר ברכת יוסף לר"י לאנדא סי' ט"ו. והנה ספר ברכת יוסף אינו עמדי אכן את ספר פאר הדור שלחתי לשאול לי ומצאתי בסי' ק"ל שהשיב וז"ל תשובה. ודאי מדין תורה צריך לגרשה משם ואפילו בגיותה כי לא דיברה תורה אלא כנגד יצה"ר כו' ולכן מחויבין ב"ד אחר שמוע' זו אשר לא טובה שישתדלו בכל עוז ותעצומות לגרש האמה הזאת או כישחררנה וישאנה ואף כי הנטען על השפחה ונשתחררה אינו יכול לישאנה לכתחלה אנן כאשר פסקנו בדברים כאלו פסקנו כך מפני תקנת השבים ואמרנו מוטב שיאכל רוטב ולא שומן עצמו על אומרם ז"ל עת לעשות לד' הפרו תורתך ויכול לישאנה עכ"ל. והנה לכאורה דבריו תמוהין שהרי סותר דברי עצמו שפסק בספר היד הלכות גרושין פרק ו' הלכה י"ד וכן הנטען על השפחה ונשתחררה על הנכרית ונתגיירה ה"ז לא ישאנה כו' ונ"ל דס"ל להרמב"ם דדוקא היכי שכבר נשתחררה או כבר נתגיירה בלי ב"ד ומעצמם נתגיירו מקודם אמרינן דלא ישאנה דכיון דכבר נתגיירה שוב ליכא הטעם דמוטב שיאכל רוטב ולא שומן אבל בגוונא שאינה רוצית להתגייר אלא על אופן זה שישא אותה אח"כ דאז אם לא נתיר לה לא תתגייר וידור עמה בגיותה שוב אמרינן שטוב יותר לגיירה דמוטב שיאכל רוטב ולא שומן: ונ"ל דיצא להרמב"ם דבר זה ממנחות פרק התכלת דף מ"ד ע"א בההיא מעשה דאתיא לפני ר' חייא ואמר לה ר' חייא זיל זכי במקחך אותן מצעות שהציעה לו באיסור תציע לו בהיתר כו' והתוס' יבמות דף כ"ד ע"ב ד"ה לא הביאו הלשון דאמרה לר' חייא גיירני ע"מ שאנשא לאותו תלמיד (ובגמרא שלפנינו ליתא) עוד כתבו דבטוח הי' ר' חייא שסופה לעשות לשם שמים דאל"ה איך קבלה ר' חייא הא אין מקבלין גרים לשם אישות כמו דאמרינין התם ע"ש. אבל לפי הנ"ל ניחא דבעובדא דר' חייא שקודם הגירות אמרה לו שיגייר אותה על מנת זה וכבר הציעה לו מצעות להכי גיירה ר"ח מפני תקנת השבים. ומה מאוד מדוקדק בזה הלשון אותן מצעות שהציעה לו באיסור תציע לו בהיתר שדבר זה אמר להתלמידים הטעם שמקבל אותה מחמת אחרי שכבר הציעה לו מצעות של איסור: והנה בילקוט פרשת שלח מצאתי בשם ספר תד"א מכאן אמרו שלש מדות יש בגרים יש גר כגוי לכל דבר יש גר משול כחמור יש גר כאאע"ה יש גר משול כחמור כיצד הלך ונשא אשה מישראל אמרו לו אין אנו נותנין לך עד שתתגייר וכפף את עצמו והלך ונתגייר כו' ע"ש ולכאורה יש להקשות איך גיירו לשום אישות אלא מזה מוכח דס"ל כהרמב"ם בפאר הדור וכמ"ש דכיון דכבר נשא אותה אמרינן מיטב שיאכל רוטב ולא שומן. אמנם יש להקשות מש"ס יבמות דף ע"ו ע"א דאיתא התם מתיב רב יוסף ויתחתן שלמה את בת פרעה כו' גיורי גיירה ופריך הא לא קיבלו גרים לא בימי דוד ולא בימי שלמה כו' ומאי פריך הא מוטב שיאכל רוטב ולא שומן. אך י"ל דהס"ד סבר דגבי שלמה לא היה חשש שיאכל שומן אבל עדיין קשה דלפי מה דאמר רב פפא אנן משלמה ליקו וכתיב שלמה לא נסיב מידי וכתב רש"י אלא לזנות הי' מתכוין ומה פריך הש"ס אלא קשיא ויתחתן הא יש לומר כיון שרצה לזנות עמה שוב התירו לו לישא דמוטב שיאכל רוטב ולא שומן ויש לומר דמ"מ אין לגיירה ושיעבור על עשה דמצרית ראשונה: ודע דקשה לי קצת בתוס' יבמות כ"ד ע"ב ד"ה לא שכתבו מאתי הגיתי ובת פרעה בימי שלמה לא קשה דמידי היא טעמא אלא לשלחן מלכים והני לא צריכי וע"ש בהגהה ולי אדרבה קשה מאי מקשה משלמה הא מסקנת הש"ס דלא נסיב כלל ועיין ברמב"ם פרק י"ג מהל' איסורי ביאה, שכתב ג"כ שנשאה וצ"ע ועיין בנושאי כליו שם: ודע דיש להביא סעד לדברי בעל פאר הדור מכריתות דף חי"ת