מצפה אריה תנינא חלק א קס

הבנין ולא השתדל עמו כלל להודיע לו שדבר זה אינו באפשרות כלל כמו שעשה הלל ומה שהשיב הגאון רע"א לדעת המהרש"א איך למדו הלל תורה לנכרי אנא אמינא שתי תשובות בדבר חדא דבגמרא ליתא שלמדו הלל תורה אלא אמר לו לך למוד טכסיסי מלכות והנכרי בעצמו הבין לילך ללמד תורה שנית מה דשקל וטרי הגאון ז"ל אי מותר ללמוד תורה למי שבא להתגייר קודם הגירות לפענ"ד פשוט דשרי וזה מוכח ממאמר הלל בעצמו שם כלום מעמידין מלך אלא מי שיודע טכסיסי מלכות ופשיטא דלאו דוקא מלך אלא כל ההתמנות שאדם רוצה להיות צריך ללמד מקודם שיהא מוכן למלאות חובתו וכמו כן כשרוצה להתגייר צריך ללמוד מקודם דינים ההכרחים לידע תיכף כדי שלא יפשע ח"ו ולא ישגה וכן הוא מפורש בש"ס יבמות דף מ"ז ומודיעים אתו מקצת מצות קלות וכן הוא ברמב"ם ובטור ובשו"ע וכל לימוד המצות המה בכלל לימוד התורה ואיך מסתפק הגאון ז"ל בדבר פשוט כזה אתמהה: ועתה לחזור נא לנידן שלפנינו ולמען ברר הדברים צריך אני להאריך קצת תנינן ביבמות דף כ"ד תנו רבנן הנטען על השפחה ונשתחררה או על הנכרית ונתגיירה ה"ז לא יכנוס אם כנס אין מוציאין מידו ופריך בגמרא הא גיורת מיהא הויא ורמינהו אחד איש שנתגייר לשם אשה ואחד אשה שנתגיירה לשם איש כו' אינם גרים דברי ר' נחמיה ומשני הא אתמר עלה כו' הלכה כדברי האומר כולם גרים הם ופריך אי הכי לכתחילה נמי ומשני משום דרב אסי הסר ממך עקשות פה כו' וכתב רש"י ז"ל במתניתין דלא ישאנה משום לעז שלא יאמרו אמת היה הקול הראשון וכן נראה דעת התוס' ד"ה משום ע"ש. אבל דעת הרשב"א ז"ל בחידושיו דלזות שפתים שזו לא נתגיירה אלא לשם זנות וזה לא כנס אלא לשם זנות קאמר והנה לדינא יש נ"מ כמ"ש הרשב"א ז"ל דלרש"י אם ודאי בא עלה לא שייך תו הטעם דלזות שפתים ולרשב"א גם בודאי בא עליה איכא לזות שפתים ע"ש ולפענ"ד יש למצוא עוד נפקותא רבא לדינא דלרש"י דוקא היכי שהקול שיצא עליהם הי' שזינו יחדיו אבל אם לא יצא הקול שזינתה עמו אלא שיש אהבה יתירה בינו לבינה ונפשם קרובה זה לזה כאהבת נשים ומ"מ מעולם לא ראו בהם דברים מכוערים אם לא נתייחדו מעולם לא נחשב בכלל הנטען על האשה וליכא חשש לזות שפתים אבל לרשב"א כל שיש חשש כדי שתנשא לו היא מתגיירת משום אהבתה אליו הויא בכלל נטען ולכתחלה לא תנשא לו משום לזות שפתים וז"ב מצד הסברא: אמנם יש לדקדק בדברי הרשב"א מה שמוסיף דברים וכתב שני ים של לזות שפתים שלא נתגיירה אלא לשם זנות וזה לא כנס אלא לשם זנות ולכאורה קשה דהיה סגי לומר שנתגיירה לשם זנות לחודא ומשו"ה לא ישאנה ול"ל תו הטעם דכנס לשם זנות אך אם נימא דהרשב"א ס"ל דהיכא שבטוחין אנו שסופו להיות יהודי לשם שמים מותר לגייר אפילו לשם אישות או לשם כבוד כמו להיות כה"ג וכדומה כמו שכתבו התוס' ביבמות וכפירוש הגאון רע"א ז"ל דהלל גיירו קודם שלמד שא"א להיות לגר כהן גדול שפיר ניחא מה שכתב הרשב"א ז"ל שני הטעמים דהא מתניתין סתמא קתני דבכל גווני לא ישאנה אפילו אם בטוחים אנחנו שעתה היא גיורת גמורה לשם שמים מכל מקום יש חשש לזות שפתים דכונס לשם זנות ע"כ לא ישאנה וצריך לומר דהא דפרק התכלת דמשמע דשרי ר' חייא שישאנה משום דשום אדם לא ידע מההוא מעשה כלל ולא יצא עליהם קול זנות וליכא לזות שפתים לא הוה בכלל נטען אולם כבר כתבתי דלפענ"ד נראה עיקר פשט המהרש"א בדברי התוס' וגירסת התוס' ע"מ שאנשא לאותו תלמיד ליתא בגמרות שלפנינו ועיין בתוס' לקמן ביבמות דף ק"ט ע"ב ד"ה רעה שכתבו ג"כ שיודע הי' הלל שסופם להיות גרים גמורים ע"ש אבל לא כתבו בענין נטען על האשה ולא לענין שיהא מותר לישא אותה אחר הגירות. ומה שאמר לה רבי חייא זיל זכי במקחך אותן מצעות שהציעה לו באיסור תציע לו בהיתר לא הוה אלא שדיבר על לבה דברים טובים כדי לרצותה אבל לא שהתיר תיכף לגיירה ושישאנה. תדע דאין לומר שהתירה לגיירה והתירה להנשא לאלתר דא"כ יקשה ביבמות דף ל"ה ע"א דאיתא א"ל אביי בשלמא גיורת כיון דדעתא לאתגיירא מויכטרה כדי להבחין בין זרע הנזרע בקדושה לזרע שנזרע שלא בקדושה יקשה לס"ד דאביי האיך התיר ר' חייא לההיא איתתא להנשא לאלתר דהא איהי לא היתה דעתה לאתגיירא ולא מינטרא א"כ עכ"פ היתה צריכה להמתין ג' חדשים ימי הבחנה. אלא עכצ"ל דלא התירה כלל להנשא במה דאמר תציע לו בהיתר ורק דברים טובים דיבר על לבה וכנ"ל: והנה לכאורה צריך להבין מי דחקו לרש"י לפרש דלזות שפתים היינו שלא יאמרו אמת היה הקול הראשון הא יותר נראה פשט הרשב"א שלא יאמרו שבשביל זה נתגיירה אך כ"ל די"ל דלא ניחא ליה לרש"י לפרש הכי משום דקי"ל בש"ע ופוסקים דכל גר שבא להתגייר בודקין אותו אם הוא מתגייר לשם שמים עיין יו"ד סי' רס"ח סעיף י"ב. ומעתה במתניתין דקתני על הנכרית ונתגיירה מסתמא מיירי שבדקו אותה קודם הגירות שמתגיירת לשם שמים ומ"מ קתני דלא ישאנה מחמת כיון שהוא נטען אכתי יחזיקו הקול הראשון ויהא לזות שפתים אע"פ שנבדקה ויאמרו שאף שהגירות היה לשם שמים מ"מ הקול מתחילה היה אמת ואח"כ הגירות הי' לשם שמים: אבל אי קשיא הא קשיא לי מה פריך הגמרא הא גיורת מיהא הוה ורמינהו אחד איש שנתגייר לשם אשה כו' וכתבו בתוס' דמשמע שלא יכנוס הוא אבל אחר שרי לכנוס לכתחלה הא כיון דאמרו חז"ל דהרי זה לא יכנוס שוב ליכא חשש שהיא מתגיירת לשם איש כיון שבשעת הגירות היא יודעת שתהא אסורה לו להנשא לכתחילה ונראה דמזה ראיה לדעת הפוסקים דאם התרו בהם שאסור לכונסה ועבר וכנסה מוציאין אותה ממנו וא"כ מתניתין דקתני ואם כנס אינו מוציא מיירי על כרחך שלא ידעו מהך דינא דלא ישאנה דאי ידעו גם בעבר וכנסה יוציא ומשו"ה שפיר פריך הש"ס גם לאחר לא תנשא משום חשש שהיא נתגיירה לשם אישות: והנה בב"מ בפרק השוכר את הפועלים מייתי הש"ס שני עובדי חדא בדף פ"ד ע"א דר' יוחנן אמר לר"ל אי הדרת בך יהיבנא לך אחותי דשפירא מנאי קביל עליה ועובדא השני' דף פ"ה ע"א דרבי אקלע לאתריה דר' טרפון כו' ואמר רבי לבן הבת של ר' טרפון אי הדרת בך יהיבנא לך ברתאי הדר בי' איכא דאמרי נסבה וגירשה ואיכא דאמרי לא נסבא כלל כדי שלא יאמרו בשביל זו חזר זה. ובתוס' שם דף פ"ד ד"ה אי הדרת בך כתבו לקמן מוכח דנסבה כו' ולא חייש לשמא יאמרו בשביל זו חזר זה כדחייש לקמן. וצ"ל דס"ל כהך איכא דאמרי שם להלן דנסבה ע"ש וצ"ל דשאני בעל תשובה מגר דלא מוטל עלינו לקבל גרים כאלה מה שאין כן בבעלי תשובה דמצוה רבה איכא להחזיר את חבירו בתשובה כדאיתא התם בגמרא אם תוציא יקר מזולל כפי תהיה. וכמו שהדרי' רבי לר' יוסי בריה דר' אלעזר בר"ש שהבטיח לו לעשותו רב ואמר לו חכים עבדו לך וגולתא דדהבא פרסו עלך ורבי קרי לך ע"ש וכן מצינו בש"ס כמה פעמים מימרא דרב יהודה אמר רב לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אע"פ שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה: והנה יש לתמוה על ר"ל איך אמר לר' יוחנן מאי