מצפה אריה תנינא חלק א קנז

החיוב למול. לימא אנא עבדינא חדא מצוה עבדיתו אתון אידך מצוה די"ל דהש"ס לא קאמר אלא דמצי למפטר נפשיה מכרת מחמת האי סברא אבל מ"מ חיוב מוטל על כל איש מישראל שיש בידו למול בכל פעם ופעם כמו דאמרינן גבי פיקוח נפש כל הזריז הר"ז משובח ובודאי גם אי ליכא אחר החיוב מוטל על כל איש מישראל להציל כל נפש מישראל ואיננו רשאי לפטור א"ע בשום טענה ואם אינו עושה כן הרי הוא עובר על לא תעמוד על דם רעך: אך בנידון דידן שאלה גדולה היא אם הוא מחויב ליסע בע"ש כיון דלא מטא זמן חיובא עד למחר וראיתי שכ"ת העיר בזה והוא במ"ש התוס' בפסחים דף צ"ג ד"ה אלא דנרא' מדבריהם שמותר להרחיק את עצמו קודם הפסח אע"פ שימנע מלעשות הפסח וכל יקר ראתה עינו מ"ש הרמב"ם ז"ל בפ' ו' מהל' פסח הטעם דהזאה דוחה פסח מפני שיום שאסרו הזאה אינו זמן פסח וע"ז העיר מסוכה כ"ה דאמרינן משום דלא מטא זמן חיובא ומשמע דוקא משום דעוסק במצוה פטור מן המצוה אבל בלא"ה נדבר רשות אין להרחיק את עצמו להיות פטור מפסח וע"כ כתב דרק למיפטר מכרת אמרינן הך סברא דלא מטי זמן חיובא אבל מ"מ מצד החיוב הוא אינו יכול לפטור א"ע ממצוה אפילו קודם דמטי זמנו ויפה העיר בכ"ז. אבל לפענ"ד יש לעורר מש"ס דחולין דף פ"ד ע"א דפריך הש"ס וליפרקינהו וליכסינהו. וכ' בתוס' שם תימא מנ"ל שצריך לפדותו ולחייבו בכיסו ע"ש. משמע שאינו מחויב להביא את עצמו לידי חיוב ואם באנו לחלק דשאני התם דאינו מחויב לעשות מעשה הפדיון כדי להתחייב בכיסוי א"כ הכא נמי אינו מחויב לנסוע למקום התינוק להיות מחייב את עצמו במצות מילה משא"כ בש"ס דסוכ' שאדרב' הוא טהור והוא מטמא א"ע ועי"ז יפטור מלעשות פסח ע"ז שפיר אמרינן דרק משום מצוה שרי אבל לדבר רשות לא ואפילו בחילול שבת איתא בשבת דף י"ט ע"א אין מפליגין בספינה פחות מג' ימים קודם השבת ה"מ לדבר הרשות אבל לדבר מצוה שרי ע"ש וכתב הרז"ה דהוי כמתנה לחלל שבת משום סכנה ועיין בספרי מצפ' אריה סי' ל"א מה שכתבתי בזה. אבל אחר העיון לכאורה יש לחלק ולומר דשאני הך דחולין דחסרון מעשה הפדיון הוה חסרון ממון דגרע טפי משא"כ הכא דזמן ממילא קאתי אכן לפי תירוצ' של התוס' דסופו לפדותו דמשום הפסד קדשים חשיב שחיטה ראוי' ומחויב לכסות אפילו קודם פדיה ע"ש מוכח דאי לאו הטעם דחשיב שחיטה ראויה ויש לכסות בלא פדיה לא הוה אמרינן דכיון דסופו לפדותו מוטל עליו החיוב לפדותו תיכף כדי שיקיים מצות כיסוי חזינן שאינו מחויב להביא עצמו לידי חיוב: אמנם לפענ"ד דאפילו לפי מה שכתב הרא"ש וכן הוא הדבר בפשיטות דהמצוה על כל ישראל וכן יש להוכיח ממאי דפליגי ר' אליעזר ור"י בשבת קל"ז גבי היו לו שתי תינוקות למול כו' דפוטר ר' יהושע מטעם דהי' טרוד בדבר מצוה דפשיטא דלא באב שיש לו ב' תינוקות או דהב"ד מלו בטעות אלא מיירי בכל אדם מישראל מ"מ מהתם גופא מוכח דאינו ונחייב לחזור בעיירות ולהרים ולגבעות למול תינוקות שהרי אמרו התם ובש"ס פסחים דף ע"ב א"ל רב אשי לרב כהנא הרי ניתן שבת לדחות אצל תינוקות דעלמא א"ל לגבי האי גברא מיהת לא ניתן שבבת לדחות ואי נימא דמחויב בחול לחזור בעיירות אחר קיום מצות מילה א"כ נימא דהי' טרוד גם אצל שאר תינוקות וא"ל דהתם היינו טעמא דאסור לילך חוץ לתחום למול בשבת א"כ לא הי' טרוד. אולם אכתי לא נח בזה דא"כ לר' אליעזר דמכשירי מילה מותר בשבת א"כ למה נקט היו לו שתי תינוקות למול הא אפילו ליכא אלא תינוק אחד למול נחשב לטרוד בדבר מצוה משום תינוקות דעלמא אלא על כרחך דוקא כשיש לו מוכנים שתי תינוקות למול דעליו מוטל למולם וע"כ הוא טרוד אבל בלא"ה אינו מחויב לחזור בעיירות למול ואפילו ב"ד מסתברא דאינן חייבין אלא בעירם למול אבל בעיר אחרת שיש שם ב"ד אחר אין שום חיוב עליהם אלא על ב"ד שבעיר המילה וכן יש להביא ראיה מש"ס חולין פרק שילוח הקן דף קל"ט ע"ב דאיתא התם ת"ר כי יקרא קן ציפור מה ת"ל לפי שנאמר שלח תשלח את האם יכול יחזור בהרים ובגבעות כדי שימצא קן ת"ל כי יקרא במאורע לפניך וכ' רש"י ז"ל לפי שנאמר שתי פעמים ע"ש. שמשמע דאל"ה לא הוה ס"ד דצריך לחזור בהרים ובגבעות לבקש אחר קן. אולם יש לדחות דהברייתא מוסיף לומר דיכול יחזור בהרים ובגבעות כדי שימצא קן כו' וע"ז אשמעינן קרא דאין צריך לחזור למצוא קן אבל אם ידוע שיש באיזה מקים קן אפשר דמחויב לחזור והכא נמי דודאי אם אינו ידוע לו א"צ לחזור אולי יש תינוק למול אבל כשידוע שיש תינוק למול אפשר שחייב לחזור ולמולו. עכ"פ לפענ"ד אינו ראיה מזה לא לכאן ולא לכאן ועיין בס' פ"ת סי' רצ"ב מה שהביא בשם ספר חו"י ובשם ספר משנת חכמים איך הדין אם אינו רוצה ליקח הבנים ועי' בס' ח"צ סי' פ"ג: אכן שמעתי בשם הגר"א ז"ל שפעם אחת בנה לו בית כדי לקיים מצות מעקה באמרו שצריך אדם להשתדל בכל מה שיש באפשרו לקיים כל המצות שבתורה עכ"פ פעם אחת אע"פ שמי שאין לו בית פטור ממעקה וכן מי שאינו לבוש בגד של ארבע כנפות פטור מציצית מ"מ חייב להשתדל לקיים המצוה ועפ"ז שפיר ניחא דממצות שילוח הקן התורה פטרתי' מלחזור אחריה כלל אע"פ שלא קיים מעולם. סיומא דהך מילתא אע"פ דפשיט' דמצד חק המוסרי הי' מוטל על המוהל לנסוע על שבת למקום הילד למולו ולהיות נקרא מהזריזים מ"מ לא נחשב כי הוא ביטל מצות עשה שבתורה כי יוכל לומר לאו כו"ע עלי דידי רמיא ומצינו כעין זה גבי צדקה דג"כ מחויב כל אדם מישראל. שיתן צדקה עכ"ז אמרו חז"ל דלאו כולי עלמא עליה דידיה רמיא וגם איתא בר"ה דף ו' ע"א אמר רבא וצדקה מחייב עלי' לאלתר מ"ט דהא קיימי עניים ופריך הש"ס פשיטא ע"ש הרי מבואר דאפילו נדר שבודאי מוטל עליו לקיים מ"מ אינו מחויב לחזור אחר עניים ולפי השערתי מה שנתנה התורה זמן ג' רגלים לעבור בבל תאחר שמסתמא בזמן כזה יזדמנו עניים והי' יכול לקיים את נדרו. זולת זה מה שעלה על דעתו דמילה בזמנו אפילו אי ליכא אב אין החיוב על הב"ד למולו והא דדוחה שבת משום שחביבה מצוה בשעתה ופלפל בש"ס דמנחות דף ע"ב לפענ"ד הוא כ"ז רק לפלפולא בעלמא אבל פשיטא דעל הב"ד מוטל לקיים מצות מילה בזמנו ג"כ דהא מקרא מלא בפרשת לך ובן שמונת ימים ימול לכם כל זכר וזה קאי על הב"ד כדמוכח בש"ס דקידושין הנ"ל וכמו שכתבתי למעלה. ומה שעמד על התוס' בסוכה שם ד"ה רבא אמר אידי ואידי אחר חצות יעיין נא בספרי מצפה אריה סי' ל"א שכתב' וז"ל ודע דדברי התוס' בסוכה הנ"ל אינם מכוונים מה דהקשו אהך דרבא כו' דלדידי' לא קשה כלל דאיהו מוקי לה אליבא דר"ש ומשום אנינות כו' וכונת התוס' צריך לפרש אהא דפריך לעיל מיניה ממאי דלמא אידי ואידי אחר חצות הא כר' ישמעאל הא כר"ע דלפ"ז לא אתיא כר"ש כפי' רש"י ז"ל רק משום דטומאת קרובים דחי לעשה דפסח ולהכי שפיר הקשו התו' וזה ברור והנראה לפענ"ד כתבתי: