מצפה אריה תנינא חלק א קנה

האחרונים דאמר בבכורות דף מ' ע"א כו' אפילו טריפה נמי הוי דכל יתר כנטול דמי ע"ש וקשה לי דבבכורות שם כתב רש"י ד"ה כנטול דמי ובהמה שניטל ירך וחלל שלה נבלה וקיימ"ל בבהמה שנחתכו רגליה מן הארכובה ולמעלה טרפה ועוד בוקא דאטמא דשף מדוכתי' טריפה עכ"ל והנה לפי"ז יש לתמוה דאיך אפשר לומר דבעלת ה' רגלים הוא דמי לניטל הירך וחלל שלה הא צריך להיות נבלה ובמתניתין דפרק בהמה המקשה קאמר בהדי' דשחיטתה מטהרת' מידי נבלה ועכצ"ל דכונת רש"י דג' גווני בעלת חמש רגלים יש דאי יוצא הרגל היתר מתוך החלל של הירך הוי כניטל הירך וחלל שלה דהוי נבלה ואי מתחיל רק מארכובה דמי לנחתכה רגלי' מן הארכובה ולמעלה ואי מתחיל מן בוקא דאטמא דמי לבוקא דאטמא דשף מדוכתי' כן נראה לי ברור בכונת רש"י ז"ל מעתה לפי"ז הא רבא סבר בוקא דאטמא דשף מדוכתי' כשרה עיין חולין נ"ד ב' ואף דבעיכול ניבי' מודה דטריפה הא פשיטא דמחמת דכל יתר כנטול דמי לא חשיב כמו עיכול דאיזה עיכול יש כאן ועיין פלתי סי' נ"ה דגם שף מדוכתי' בתולדה ליכא עיכול ניבי' א"כ כשר בבעלת ה' רגלים דלא שייך עיכול וא"כ לדידי' ע"כ לא משכחת לה דטריפה אלא מחמת דנחתכו רגלי' מן הארכובה ולמעלה וע"ז יש להקשות הא הש"ס דריש פרק אלו טריפות דף מ"ב ע"ב פריך אתנא דבי ר' ישמעאל דאמר י"ח טריפות ותו לא הא איכא בהמה שנחתכו רגלי' מן הארכובה ולמעלה ומשני סבר לה כר"ש בן אלעזר דמכשיר א"כ איך משני רבא דקאמרי רבנן הרי שנוצרה טריפה מן הבטן כגון בבעלת ה' רגלים הא ממתניתין משמע דזה דבר פשוט מאוד ולא פליג שום אדם דמשכחת לה שנוצרה טרפה ואיך פשוט כל כך כיון דלר"ש בן אלעזר לא משכחת לה כלל שיהי' טרפה בעלת ה' רגלים ולא נבילה דהא ניטל הירך וחלל שלה הא הוה נבילה ה"ה כשהרגל השלישי יוצא מן הירך הוה כניטל ואי אין יוצא מהירך הא הוה כשרה. ועוד קשה לי בש"ס דבכורות הנ"ל דלמה לרב הונא לאוקמ' למתניתין דקתני בעל חמש רגלים או שאין לו אלא שלש כו' דלא שנו אלא שחסר ויתר ביד אבל ברגל טריפה נמי הוה דכל יתר כנטול דמי ויותר הוה ניחא לי' לומר דאתיא מתניתין כרשב"א דמכשיר נחתך רגליה מן הארכובה ולמעלה וה"ה ביתר כה"ג: והנה בדבר קושיתי הראשונ' עלה על לבי די"ל דהא דניטל הירך וחלל שלה הוי נבילה זהו רק אחר שנולדה אבל כל זמן שהיא במעי אמה אינה בכלל נבילה שהרי יש לה חיות בההיא שעתא אגב אמה וכ"ש בעלת חמשה רגלים שנתגדלה כך מתחילת בריאתה, ובפ' השוחט דף ל"ב איתא בניטל הירך וחלל שלה הוי נבילה דמטמאה מחיים ואיך אפשר דבמעי אמה תהא מטמאה מחיים, אלא על כרחך דרק בתר שנולדה נעשה נבילה אבל כשהוא במעי אמה לא נעשה נבילה רק טרפה לחוד. עוד אמינא אחרי שהאיר ד' את עיני בסוגיא דריש אלו טריפות דלפי המסקנא גם ר' שמעון ב"א אינו מכשיר כלל נחתכו רגליה מן הארכובה ולמעלה וכאשר אבאר: הנה הש"ס פריך התם בשלמא לתנא דידן דתני תנא ושייר אתיא בזה הכלל אלא לתנא דבי ר' ישמעאל דאמר י"ח טריפות ותו ליכא והא איכא בהמה שנחתכו רגלי' מן הארכובה ולמעלה טריפה ומשני סבר לה כר"ש ב"א דאמר יכולה היא ליכוות ולחיות ופרכינן אע"ג דיכולה ליכוות ולחיות למאן קאמר לתנא דר"י תנא דבי ר"י טריפה חי' סבירא לי' אלא סבר לה כר"ש ב"א דאמר כשרה היא ועי' רש"י ז"ל שכתב בתוספתא קתני לה הכי ר"ש ב"א מכשיר מפני שיכולה ליכוות ולחיות והכא נקיט סיפא דמלתי' ולא נקט השתא ר"ש ב"א מכשיר עכ"ל ועי' בחי' מהר"ם מלובלין שם שכתב דלפי דעת המקשה הא דקאמר ר"ש ב"א יכולה יא ליכוות ולחיות לא לענין טריפות אלא לענין עדות אשה להעיד שמת בעלה אינו יכול להעיד עי"ז ע"ש וכונתו על הא דאיתא ביבמות דף ק"כ ע"ב ר"ש בן אלעזר אומר אף על המגויד אין מעידין מפני שיכול ליכוות ולחיות ע"ש. והנה לכאורה תמוה דכיון דר"ש ב"א מכשיר למה לא קאמר מיד דס"ל כר"ש ב"א דמכשיר ולמה לי' להש"ס להאריך ולומר מה דס"ל גבי עדות אשה דיכול ליכוות ולחיות עוד הקשו בתוס' למה לא פריך הש"ס והאיכא צומת הגידין ע"ש: ומה שאני אחזה בזה דהמעיין בתוספתא פרק ב' יראה דשם קתני בזה הלשון נחתכה הירך מן הארכובה ולמעלה פסולה כו' נשבר העצם ונפסק צומת הגידין פסולה ר"ש ב"א מכשיר מפני שיכולה ליכוות ולחיות ע"כ ע"ש הרי נראה דר"ש ב"א פליג רק אנפסק צומת הגידין ואמר מפני שיכולה ליכוות ולחיות אבל ארישא דנחתכה הירך מארכובה ולמעלה לא פליג כלל וא"כ תמוה איך קאמר הש"ס אנחתכה רגלי' מארכובה ולמעלה דר"ש ב"א מכשיר. ואך באמת צריך להבין למה לא מכשיר ר"ש ב"א גם בנחתכו רגלי' מן הארכובה ולמעלה הא ס"ל ביבמות דגם בזה יכול ליכוות ולחיות וצ"ל דס"ל לחלק בין אדם דאית לי' מזלא ובין בהמה דלית לה מזלא וכמו שכתבו שם בתוס' ד"ה ואמר ר"י לחלק בזה ומעתה עולה שפיר סוגית הש"ס דמעיקרא קאמר דס"ל לתנא דבי ר"י כר"ש ב"א בחדא ופליג עלי' בחדא היינו דס"ל כרשב"א דאמר גבי עדות אשה דאין מעידין אם נחתכו רגליו מן הארכוב' ולמעל' מפני שיכול ליכוות ולחיות אבל פליג עליה בחדא דרשב"א מחלק בין אדם לבהמה משום דאדם אית לי' מזלא ובהמ' לית לה מזלא ומשו"ה מטריף גבי בהמה, ותנא דבי ר"י אינו מחלק בין אדם לבהמה ועי' בתוס' שכתבו להוכיח דר' יוסי בר' יהודא דפליג אדרבנן להלן שם גבי מרה ס"ל דאין חילוק בין אדם לבהמה ע"ש ולהכי ס"ל נמי הכי תנא דבי ר"י דגבי בהמה נמי אמרינן יכולה ליכוות ולחיות וע"ז פריך הש"ס הא תנא דבי ר"י טריפה חי' ס"ל ומאי מהני הטעם שיכולה ליכוות ולחיות ומשני דס"ל כרשב"א דמכשיר ודבר זה חידש התרצן דלא כמו שסבר הס"ד דרשב"א פליג רק אלומת הגידין אבל בנחתכו רגלי' דקתני ברישא לא פליג אלא פליג אתרווייהו דס"ל דגם בבהמה יכולה ליכוות ולחיות כמו דס"ל באדם ותנא דבי ר' ישמעאל ס"ל ג"כ כרשב"א בתרווייהו ולא מטעמו אלא הוא מכשיר מטעם דכך הוא הלכה למשה מסיני די"ח טריפות נאמרו ותו לא ומעתה ניחא דלא פריך הש"ס מצומת הגידין דמזה ידע הס"ד דרשב"א מכשיר בצומת הגידין. ואפשר לשנויי דס"ל לתנא דבי ר' ישמעאל כרשב"א אלא פריך מנחתכו רגלי' מארכובה ולמעלה דגם רשב"א מטריף בזה. וע"ז משני הש"ס דרשב"א פליג אתרווייהו אולם כ"ז לפי השקלא וטריא של הגמרא אבל לפי מה דמסיק הש"ס דהנך תרי דאפקת לא תיפוק ותנא דבי ר' ישמעאל קא חשיב בהמה שנחתכו רגליה מארכובה ולמעלה בין הי"ח טריפות אנן קיימינן בהא דרשב"א ג"כ ס"ל דטרפה ולא פליג כלל בזה רק פליג אצומת הגידין לחוד' ולפי האמור נשאר אצלינו דבהמה שנחתכו רגליה כו' כו"ע ס"ל דטרפה ואתי נמי שפיר מה שהקשא הר"נ ז"ל בחידושיו דלפי מסקנת הש"ס דהנך תרתי דאפקת לא תיפוק והיינו בהמה שנחתכו רגליה וגלודה ואם קא חשיב ניטל צומת הגידין אייתר לי' חד ע"ש ולפי האמור ניחא דצומת הגידין ס"ל לתנא דבי ר' ישמעאל כרשב"א דמכשיר ודו"ק: סימן לח להרב הה"ג חכם ושלם מופלג בתורה ובמדעים כ"ש מו"ה מאיר מכונה ד"ר יונג רב דק' אונגריש בראד: בדבר אשר נשאלתי מאת כמ"ע בעובדא דאתא לקמוהי במוהל אחד שבא אליו איש אחד מכפר הסמוך