מצפה אריה תנינא חלק א קנג

שאינו מדולדל בודאי אינו חוצץ דלא כש"ך בשם הראב"ד ועיין בט"ז שפירש דצפורן המדולדל הוי חציצה במקום שנפרץ ואין המים יכולים לדחוק ולכנוס לשם עיין בדבריו אבל במקום חיבור של הצפורן קשה לומר דהוי חציצה כיון דהכי הוי רביתייהו וכמו דאמרינין ביבמות דף ע"ח דאמר רבא מעוברת שנתגיירה בנה א"צ טבילה ופריך הש"ס אמאי אין צריך טבילה וכי תימא משום דאמר ר' יצחק וכו' דבר שאינו מקפיד עליו אינו חוצץ הא אמר ר"כ ל"ש אלא רובו אבל כולו חוצץ ומשני שאני הכא דהכי רביתייהו ע"ש ופשיטא דעובר נמי חשיב עומד לצאת מהאם ומ"מ לא אמרינן דהוי חציצה מחמת דכל העומד לחתוך כחתוך דמי ופשיטא דאפילו אי ילדה תיכף אחר הטבילה או אפילו אי טבלה כשיושבת על המשבר מ"מ מהני הטבילה לבנה ואע"ג דעומד לצאת לא חשיב חציצה כיון דהכי רביתייהו א"כ כ"ש דצפורן דלא הוי חציצה ורק צפורן המדולדל דשוב לא מיקרי הכי רביתייהו הוא די"ל דהוי חציצ' ולדעתי גם כונת הראב"ד היתה שצריכה לחתוך צפרני ידים ורגלים חשש שמא איכא מיעוט צפורן מדולדל אבל בצפורן מעליא גם הראב"ד ז"ל לא יאמר דחשיב חציצה, כן נראה לפע"ד: והנה ראיתי להישי"ע סי' קצ"ו ס"ק י' שכתב לדחות ראית הב"ח שהביא ראיה להחמיר מהא דקי"ל דבחוה"מ אם אין לה נכרית ליטול צפרניה צריכה ליטול בעצמה ע"י שינוי מזה מוכח דגוף הצפורן חוצץ וע"ז כתב הישוי"ע לישב עפ"י דברי הר"ן ז"ל בחולין דמשו"ה תנן ידות הכלים שהן ארוכות ועתיד לקצצן מטביל עד מקום מדה ולא חשיב חציצה כמו שהקשו בתוס' דכיון דעדיין לא קצצן הרי מודה שאינו מקפיד לקצצו כעת ודבר שאינו מקפיד אינו חוצץ אף שעתיד לקצצן ומעתה יש לומר כמו כן בצפרנים דכיון שבידו לקצוץ ואינו חותכן ש"מ שאינו מקפיד עליהן ומשו"ה אינו חוצץ אבל בחוה"מ אם תאמר שאינו רשאי לחתכן משום חוה"מ א"כ שוב אפשר שבאמת היא מקפדת ומה שאינה חותכן הוא מחמת שאינה רשאי וע"כ חשיב דבר המקפיד זהו ת"ד. ובזה אמרתי שיש לישב דברי הרמב"ם ז"ל בפ' ו' מה' יסודי התורה ה' ו' שכתב שם שהיה כתוב על בשרו וכו' נזדמנה לו טבילה של מצוה כורך עליו גמי וטובל ואם לא מצא גמי יכסה בבגדיו ולא יהדק כדי שלא יחוץ ותמהו הכ"מ והלח"מ מדוע השמיט דזה דוקא בדיו לחה כמו דמוקי לה הש"ס בשבת דף ק"כ ע"ב דפריך התם חציצה ותיפוק לה משום דיו ומשני בדיו לחה ע"ש ולפי הנ"ל שפיר ניחא דהש"ס בהס"ד הא סבר התם דטעמא דרבנן דאמרי כורך עליו גמי הוא משום מחיקת השם דסברי דאפילו גרמא אסור א"כ אפשר דבאמת הוא מקפיד על הדיו ומת שאינו מוחק אינו ראיה שאינו מקפיד כיון דאסור למחוק אפילו ע"י גרמא אבל לפי מה דמשני רבא בר רב שילא היינו טעמא דרבנן דאסור לעמוד בפני השם ערום. א"כ כו"ע סברי דגרם מחיקה שרי א"כ שוב בידו למחוק ע"י שיכניס ידו למים ויהא נמחק. וכיון שאינו עושה זאת ש"מ שאינו מקפיד ומיעוט שאינו מקפיד אפילו אם הדיו יבש אינו חוצץ ודו"ק. אמנם לכאורה יש לדחות דבאמת יש להעיר דמאי פריך הש"ס חציצה תיפוק לי' משום דיו הא הדיו יהא נמחק בשעת הטבילה ולא יהיה עוד חציצה בסוף הטבילה וצ"ל דזה אינו דבר ברור שיהא נמחק ע"י המים כיון שאינו רשאי לשפשף ביד כמו דאיתא בהדיא בברייתא ובלבד שלא ישפשף. וכן כתב בחידושי הרשב"א שהקשה כיון שהוא מכניס ידו במים הרי זה כמקרב את כיבויו ותירץ דאפשר שלא ימחוק שאלו ודאי נמחק היינו כשמשפשף שהרי הוא נותן ידו במים ע"ש ולפ"ז פירכת הגמרא דשמא לא ימחוק ויהיה חציצה. וא"כ אכתי יש לשאול דכיון דאינו נמחק ע"י זה שהוא מכניס ידו לתוך המים ולשפשף בידים אינו רשאי מעתה אינו בידו לעשות שימחוק שוב אפשר להיות שבאמת הוא מקפיד על הדיו ומה שאינו מוחק הוא מחמת שאינו בידו וכנ"ל. אך יש לומר כיון שמה שכורך עליו גמי הוא כדי שלא יעמוד בפני השם ערום ולכאורה הלא יוכל להכניס ידו בתוך המים קודם הטבילה ולשהות שם עד שימח' ולא יצטרך לחפש אחר גמי ולדקדק שלא יהדק אלא מזה ראיה שרוצה בקיומו של השם ואינו מקפיד עליו וע"כ הוא כורך עליו גמי להכי אין השם חוצץ ודו"ק: ונראה לי להוסיף עוד ראיה נכונ' לזה דהא הרמ"א ביו"ד סי' רס"ח הביא שיטת הרמב"ן והג"מ ז"ל שאם טבלו את הגר ואח"כ מלו אותו עלתה לו טבילה וקשה לי הא קי"ל בש"ס ופוסקים דכל דבר החוצץ מעכב בטבילה בגר א"כ איך עלתה לו טבילה כיון דהיה צריך לחתוך את הערלה א"כ חשיב' הערלה עומדת לחתוך כחתוך דמי ויהא חציצה להטבילה. וזהו ודאי חשיב מיעוט המקפיד דבלא חתיכת הערל' לא הוי גר כלל ואדרבה לכתחלה לכו"ע צריך לחתוך הערלה קודם הטבילה ורק בדיעבד סבירא לי' להרמב"ן והג"מ דעלתה לו טבילה. וא"כ קש' תיפוק לי' דהוי חציצ' בטביל'. ויותר קשה לשיטת הקדמונים ז"ל דמיעוט המקפיד חוצץ מה"ת א"כ בודאי קשה כנ"ל אלא מוכח מזה דכיון דהכי רביתייהו לא חשיב חציצ' כלל. ודו"ק כי הוא ראיה מושכלת לדעתי. וכבר נדפסה ראיה זו בהגהותי מלחמות ארי' בסוף הספר ברכת רצה סי' קכ"ה: שוב ראיתי בילקוט פרשה בא על הפסוק ומלתה אותר אז יאכל בו דבר אחר ומלתה אותו וכו' למה נאמר להביא את שנתקיימה לו מצות מילה כפי שעה אחת אע"פ שחזר הבשר וחפה את העטר' אינו מעכבו מלאכול לא בפסח ולא בתרומה ועל זה נמנו רבותינו בלוד ואמרו אינו חוצץ לטומאה עכ"ל והיא מהמכילתא הרי מפורש יוצא דדוקא אם כבר נימול כהלכתו אלא אח"כ חזר הבשר וחפה העטר' לא הוה חציצה לטומאה אבל אם לא מל כלל הוי חציצה לטומאה ומלת לטומאה ודאי הוא פירושו לטבילה ומה מאוד תמוה לי שיטת הרמב"ן והג"מ מהמכילת'. והנה מלשון ע"ז נמנו רבותינו בלוד ואמרו משמע שהיו פלוגתא גם בזה בין התנאים עד שעמדו למנין והנה הרב החריף ר' חיים צבי תאומים מקאלימיא כתב אלי דקושיא זו שהקשיתי על הרמב"ן ז"ל הא גם לר' יהושע יש להקשות דסבר דטבילה לחודא סגי ולדידי' אחר הטבילה מחויב למול כמו ישראל דעלמא ואמאי לא נימא דעור הערלה הוה חציצה וע"ז השבתי דלר' יהושע י"ל דאין למול קודם הטבילה כשהוא גוי כיון דבמילה לא נכנס תחת כנפי השכינ' ואין המילה לשם גירות אלא צריך לטבול מקודם ואח"כ למול להכי בשעת הטבילה אין הערלה חוצץ דהוה מיעוט שאינו מקפיד דאדרבה בשעת הטבילה הוא רוצה בקיומו כדי לקיים אח"כ מצות מילה כדין ישראל גמור. וע"פ סברא זו נתישב לי מה שהי' קשה לי בעת למודי להעיר עוד ביבמות דף ע"א בעי רב חמא בר עוקבא קטן ערל מהו לסוכו בשמן של תרומה. ערלה שלא בזמנה מעכבא או לא מעכבא ע"ש. ולכאורה יש להעיר דבלא"ה אי אפשר דכל קטן שנולד הוא טמא מחמת שנגע באמו בעת יציאתו מבית הרחם לפי מ"ש בחידושי מהר"ם בנדה דף ל"א ע"א ד"ה והטבילוה קודם לאמה וכן מוכח מתוס' סוכה כ"א ע"א ד"ה ומביאין שכתבו וז"ל ואע"פ שהיו התינוקות טמאין מנדה ויולדת ע"ש. א"כ הא כל קטן צריך טבילה ואמאי לא נימא ג"כ דכ"ז שלא נימול אי אפשר לטבלו שהרי הערלה חשיב חציצה כקושייתי הנ"ל אבל לפי הנ"ל בזה שפיר ניחא דערלה שלא בזמנו דאכתי אין אנו רשאין למולו דאפילו להסוברים ביו"ד סי' רס"ב דאם מל בתוך זמנו יצא היינו רק בדיעבד אבל לכתחלה בודאי אין אנו רשאין למולו עד יום חי"ת וכיון דאין אנו רשאין לחתוך הערלה לא חשיב