מצפה אריה תנינא חלק א קנ

דאלו היה מתברר הדבר שהא"י הגיד לו ועשה כן במזיד בלי שאלת חכם היה ראוי לקונסו דאין לקצב להורות הוראת חכם אבל עתה שטוען שהי' שוגג ולא ידע כלל מזה יש להאמינו ואף דביו"ד סי' קי"ט סעיף י"ז מבואר שאין לטבח התנצלות לומר שוגג הייתי מ"מ הא כתב הש"ך בשם המהרי"ו דאם הטבח הוא ירא שמים אמרינין בודאי משגה הוא א"כ בנ"ד אף אם הקצב הוא אדם פשוט יש לדונו לכף זכות אחרי כי י"ל דלא היה טריפה כלל ובתשובה אחת כתבתי כה"ג להביא ממאמר חז"ל סעד וצירוף שלא יצא מכשול מת"י דאיתא בחולין דף ז' אין הקב"ה מביא תקלה ע"י צדיקים וכתבו בתוס' שם ובכמה מקומות דהיינו בעניני אכילה וכל קהלא קדישא בכלל אשר אכלו בודאי המה מכלל צדיקים ולא הביא הקב"ה תקלה על ידם להאכילם טרפה וכאשר הייתי בחורף שנה זו בק"ק לאדז ראיתי ספרא דבי רב דודי הרב החסיד ר' ליב איגר על התורה שכ' ג"כ דבר זה וכעת אין הספר ת"י לציין המקום. וד' יצילינו משגיאות ויסיר מכשול מעל עמו בית ישראל ידידו הדו"ש: סימן לג בתוס' נדה דף י' ע"ב ד"ה דהויא מניקה ואיעברה וכתבו וא"ת והיכא איעברא בלא ראיה הא אמרינן בפרק המפלת דף ל"א דאין אשה מתעברת אלא סמוך לוסתה או לטבילתה וי"ל דרוב פעמים כך הוא וזימנין דמיתרמי ומיעברא ותמוה לי דעכצ"ל דקושייתם הוא רק אליבא דמ"ד דאין אשה מתעברת אלא סמוך לוסתה דלמ"ד סמוך לטבילתה בפשיטות י"ל דמשכחת לה שראתה ע"י אונס ובמתניתין קתני בהדיא דאם ראתה ע"י אונס אף השניה דיה שעתה וגם עכצ"ל דס"ל להתוס' כדעת המפרשים דלר' יוסי דאמר ג' עונות לא בעינן הוכר עוברה דלפי מה שסובר הרשב"א ז"ל דבעינן ג' עונות מעת הכרת העובר אין מקום לקושייתם דמשכחת שראתה מקודם ואח"כ פסקה שני עונות קודם שהוכר עוברה בעת שהיתה עדיין מינקת וכן כתב בספר סדרי טהרה דכוונת התוס' ג' עונות קודם שהוכר עוברה והנה דמאן דס"ל סמוך לוסתה ע"כ הוה פירושו דתליא בכניסת הדם בתוך המקור ולהכי אשה מתעברת בשעת כניסת הרבה דם במקור אבל ע"י העיבור נתעכב הדם בתוך המקור והעובר לא יניח לצאת הדם חוצה ואיך הקשו דאי אפשר להתעבר בלי ראיה: ולפענ"ד יש לומר דמה שכתבו התוס' בלי ראיה לאו דוקא אלא האיך נתעברה כשהיתה מינקת ולא הי' נתכנס הדם שיגיע לוסת בתוך המקור כי ע"י ההנקה יחדל הדם מלהתכנס מחמת שהדם נעכר ונעשה חלב ובזה ניחא מה שתמה בעל סדרי טהרה למה לא הקשו התוס' קושיא זו לעיל דף ח' ע"ב על הברייתא דקתני נשאת וראתה דם מחמת נשואין ילדה וראתה דם מחמת לידה אין זה דם בתולים ע"ז הי' להתוס' להקשות איך ילדה בלא דם וסת ולפי האמור לא קשיא כלל דלא דמי בתולה למינקת דבתולה יתכנס הדם במקור בכל פעם יותר ויותר עד שיגיע למדרגה שנתהווה כל כך דמים לדחוק החוצה ולהכי אפשר שכבר באתה סמוך למדרגה זו ואז נתעברה אבל משא"כ במינקת שהדם נעכר ונעשה חלב ואין הדם מתקבץ להכי הקשו התוס' איך נתעברה וע"ז תירצו דזימנין דמיתרמי ומיעברה וכוונתם לפענ"ד דזימנין דמיתרמי גם במינקת שיתכנס הדם עד כדי שתהי' אפשר להתעבר אבל בלי דם כלל ודאי לא מסתבר לומר דמיתרמי ותתעבר: ובעמדי בהאי ענינא ראיתי למהרש"א בח"א דף ל"א שכתב נראה לכאורה דר' יוחנן נמי סבר הא דלעיל סמוך לוסתה אלא שבא להוסיף דגם סמוך לטבילה מתעברת דכתיב ובחטא יחמתני אמי כו' שהרי זה יתפרש כפשטא כו' ועי"ז התעורר להקשות על פירש"י ז"ל דשם ובספר ערוך לנר כתב ליישב ע"ש ואני אתפלא שנעלם מהם גמרא מפורשת סוטה דף כ"ז ע"א גבי הא דבעי רב עמרם היתה פרוצה ביותר מהו אליבא דמ"ד סמוך לוסתה לא תיבעי לך דלא ידע לה ולא מנטר לה אלא למ"ד סמוך לטבילת' מאי ע"ש ומוכח בהדיא דמ"ד סמוך לטבילתה ס"ל דאינה מתעברת סמוך לוסתה ובמחילת כ"ת הרב אישתמיט להו הש"ס הנ"ל: סימן לד כבוד הרב הגדול חו"ש דובר בשפה ברורה מו"ה צבי הירש כהנא: ע"ד השאלה בשכונה אחת שנבנה איזה בתים על מקום שהיה בה"ק של גוים והרבה בתים נמשכים חוץ למקום בה"ק וכבר עבר חמשים שנה מעת שפסקו מלקבור בבה"ק הנ"ל אם מותר לכהנים לכנוס באותן הבתים אחרי שבש"ע יו"ד סימן שע"ב כתב המחבר קברי נכרים נכון ליזהר הכהן שלא לילך עליהם. ובהגה"ה כתב אע"פ שיש מקילין נכון להחמיר והנה כ"ת העיר על הרמ"א להבין מה קא מוסיף על המחבר ורצה לומר שכונת הרמ"א הוא להחמיר למחות בכהנים שלא ילכו ולהמחבר אין מוחין הנה נעלם מכ"ת דמצינו באו"ח סי' רמ"ד סעיף ג' במחבר אם בנה עכו"ם לישראל בית בשבת נכון להחמיר שלא יכנסו בו וכתב הטו"ז דמדכתב נכון להחמיר ש"מ דאינו אלא לכתחילה נכון להחמיר על עצמו אבל אינו איסור מצד עיקר הדין ע"ש א"כ הכא נמי כיוצא בזה ולדעתי כונת הרמ"א לאשמועינן אע"פ שיש מקילין אפילו לכתחילה נכון להחמיר לכתחילה לעצמו: ומה שרצה לדון בנ"ד להתיר מטעם ס"ס שמא הלכה דקברי עכו"ם א"מ באוהל וספק שמא כבר נרקבו העצמות ולא נשאר שיעור טומאה ואין לומר איתחזק איסורא דבספק פלוגתא לא אמרינן חזקה. הנה מלבד שיש לדבר הרבה בזה בל אבין הלא כאן הוי הספק טומא' ברה"י וקי"ל דספיקו טמא. אמנם ראיתי בספרו של מו"ח ז"ל ברכת רצה בסי' י"ב שמסתפק אי גם בספיקא דדינא נמי ילפינן מסוטה או נימא דרק ספק במקרה ילפינן מסוטה אבל לא בספיקא דדינא אך החקירה שחקר הוא ז"ל הוא בספק טומאה בר"ה. אמנם בודאי דאין חילוק בזה וה"ה לגבי ספק טומאה ברה"י נמי איכא להסתפק. אבל לפענ"ד נראה דספיקא דדינא לא חשיב ספק טומא' כודאי משום דהוי כמו דבר שאין בו דעת לשאול ועיין נדה דף ד' ע"ב דלא ילפינן מסוטה אלא דבר שיש בו דעת לשאול דומיא דסוטה וא"כ בספיקא דדינא אין לנו לשאול שיברר את הספק הדין עם מי וזה ברור לפענ"ד ועיין בהגהותיי מלחמות אריה סי' כ"ו שהבאתי שם מ"ש רש"י ז"ל בפסחים י"ט ע"ב מה סוטה יש בו דעת לשאול אם נטמאה אם לאו אף כל שיש בו דעת לשאול כגון אדם ספק נגע ספק לא נגע דיש בו דעת דיכולין לשאלו אם נגע והוא אינו יודע עכ"ל ועיין בספרי מצ"א סי' מ"ה שהעליתי בזה דבר נחמד: ומה שהעיר דיש לסתור דברי הירושלמי בפרק ז' דנזיר דאיתא על הפסוק והיה ימיו מאה ועשרים שנה דלק"כ שנה הוא חוזר למצוא תרווד רקב אחד מש"ס דילן נדה כ"ד מאבא שאול שנכנס בכוליא של עוג ובגלגלתו של אבשלום. ושוב כתב שי"ל שהיו חטטים ומה דאמרו שמצאו בור מלא עצמות מהמתים שהחיה יחזקאל כתב די"ל דהיו צדיקים ואמרו חז"ל בשבת דכל מי שאין בו קנאה אין עצמותיו מרקיבין זהו ת"ד אבל כל זה אינו תירוץ להך