מצפה אריה תנינא חלק א קמח

דידע לישקליה ואי דלא ידע לה מנא ידע ומשני התם בכמה שינויי' ולמה לא קא משני שראו אותה מנענע בראשה דהבדיקה מעכבת אף בדיעבד דהוה ספק טריפה ופסולה לקרבן כמ"ש רש"י ז"ל גבי שינויי' דאיערב בנפילה דכיון דהוה ספק טרפה צריכה בדיקה אין מכניסין אותה בעזרה דהקריבהו נא לפחתך וגו' אלא מוכח דבדיעבד כשר בלא בדיקה ומשו"ה כשר לקרבן: והנה לכאורה יש להקשות על רש"י דזבחים הנ"ל איך יפרנס סוגיא דחולין הא דאמרינן אתיא מרישא של עולה וכתב רש"י שאין יכולים לחצותו ולבדוק כו' תיפוק לי' דאם צריך בדיקה פסול משום הטעם הקריבהו נא לפחתך כו' אך בזה י"ל דאם נימא דכל בהמות דעלמא צריכין בדיקה לא שייך למיפסל משום הטעם דהקריבהו נא כו' אבל הא קשה דל"ל לן קרא שהביא רש"י ז"ל שם מן הבקר להוציא את הטרפה דטרפה פסול לקרבן תיפוק לי' מקרא דהקריבהו נא לפחתך וטרפה אסור' לאכילה וצ"ל דבעינן קרא בגונא שנמצא טריפה אחר השחיטה בפנים ולא הי' ניכר מבחוץ דלא הי' שייך למיפסל מקרא דהקריבהו נא כו': ומה שנראה לפע"ד בביאור דברי הב"ח והט"ז דלא כל חולי שוה אהדדי יש כמה מדריגות חלוקות בין חולי לחולי פעמים שמתגברת החולאת הרבה ופעמים שהולכת ומתמעטת ואם בהמה שמנענע' ראשה רגילות להיות ע"י מים בראש ומ"מ הכל לפי המדה ואם היא מנענעת ראשה בלי הפסק כלל זמן רב עד שעת שחיטה יש יותר לחוש שאין המוח מקיף את המים וטריפה אבל כשמנענעת מעט וגם רק זמן קצר ופסקה מלנענע פשיטא דאין לחוש כלל דאמרינן הדרא בריא דכל עיקר הטעם דכשרה כשהמוח מקיף את המים משום דאמרינן הדרא בריא כמ"ש הקדמונים וכן כתב הפר"ח שם ביו"ד סי' ל"א וכ"ש כשמתחלה היתה מנענע' בראשה ואח"כ הפסיקה מלנענע יש הוכחה דהדרא בריא וגם הב"ח והט"ז מודים דכשר בדיעבד עכ"פ בלי בדיקה ובזה אתי שפיר הש"ס דזבחים דלא מצי לשנוי' באיערב עם בהמה שהיתה מנענע' ראשה דממ"נ אם עדיין היא מנענע' ראשה הרי יכול להכירה לישקליה ואם כבר פסק הניענוע הרי כשרה בלי בדיקה דאמרינן הדרא בריא וכנ"ל: ודרך אגב הכני להעיר מה שראיתי בספר תורת חיים שכ' ליישב קושית התוס' בחולין מ"ה ע"ב ד"ה נתמזמז וז"ל תימא לריב"ם דמייתי ראיה ממוח בראש דשיעורו בנקב משהו למוח דחוט השדרה דשיעורו ברובו וע"ז תירץ הת"ח דכיון דמוכח ממוח בראש שליקוי המוח גרם לעשות נקב משהו יש בו כח נמי לפסוק רוב שהרי עושה נקב משהו וחוזר ועושה נקב משהו עד שנפסק רובו דכל הנך נקובי דמתניתין ע"י קוץ או מחט אחרי דאותו נקב משהו כדקאי קאי אבל הנקב שנעשה ע"י ליקוי המוח כל שהמוח לקוי חוזר ונוקב ומתגבר ע"ש ותירץ זה של הת"ח הובא באחרונים ושבחוהו רבנן ובחידושי החת"ס כתב על זה שדבריו פשוטים ונכונים הם ואין ראוי לחשוד לריב"ם שנעלם ממנו זה ע"ש. אבל מה אעשה אנכי הפעוט שאדרבה לפענ"ד אין דברי הת"ח צודקים כלל וקושית הריב"ם חזקה מאוד ועצומה דמאי ראיה ממוח שבראש דשיעורו בנקב משהו ותו לא הדרא בריא משא"כ בחוט השדרה דשיעורו ברובא ובנקב משהו לא מיטריף והדרא בריא ועד שחוזר ועושה נקב משהו אחרת נתרפא הנקב הא' וכן לעולם ואפשר דלעולם לא יגיע לפסיקת הרוב דבין כך יתרפאו הנקבים שנעשו מקודם. ותמה אני איך לא הרגישו בזה גדולי המחברים הא דבר זה פשיטא ועי' לעיל סי' ה' מ"ש בזה: א לפמ"ש הב"ח דניענוע בראש רגיל להיות ע"י שיש מים בראש יש לומר נמי איפכא דאם הבהמה אינה מנענע' ראשה יש הוכחה דליכא מים בראש או עכ"פ דאין החולי גברה כ"כ והמוח מקיף את המים דאלו היה אין המוח מקיף את המים היתה הבהמה מנענעה ראשה והא דאסר הרמ"א במעשה שהיה בק"ק קראקא יוכל להיות שהיתה מנענע' ראשה או שלא ידעו אם היתה אנענע' או לא: ועפי"ז יש לישב מה שהקשיתי לשאול בחולין דף י"א ע"א דאמרינן התם מנ"ל דאזלינן בתר רובא וכו' ורצה הש"ס לומר אתיא מרישא של עולה דאמר קרא ונתח אותה לנתחיה ולא נתחי' לנתחים וניחוש שמא ניקב קרום של מוח אלא לאו משום דאמרינן זיל בתר רובא ודחי ממאי דלמא דפלי ליה ובדיק ליה ואי משום אותה לנתחי' ולא נתחיה לנתחים ה"מ היכא דחתיך ליה לגמרי אבל היכי דלייף לית לן בה וכתב רש"י ז"ל מפלי ליה קורעו וחולצו ולא יבדיל. וע"ז הקשיתי דאף אם חולץ הקרום עם המוח מהגלגולת ובדיק להקרום מבחוץ ונמצא שלם אכתי יש לחוש שמא נתקלקל המוח מבפנים באופן שתהי' טריפה דהיינו שמא יש מים בראש ואין המוח מקין את המים או נסמסמס המוח ובזה אי אפשר למימר דפלי ליה להקרום ומוציא להמוח לבדוק דבשלמא הגלגולת והקרום חשיב שני אברים וכשקורע הגולגולת חולץ שפיר את הקרום והמוח כלו אבל הקרום והמוח פשיטא דחשיב חד אבר ואם יוציא את המוח מהקרום חשיב נתחיה לנתחים. וגם אי אפשר שיהא המוח שלם כשיוציא אותו מהקרום תהו קושיא גדולה לכאורה. אבל אי נימא דכל שהבהמה טרפה משום קלקול המוח רגילה להיות מנענע' בראשה וכיון דחזינן שאינה מנענע' בראשה יש הוכחה דלא נתקלקל המוח ואין לחוש לזה ואתי שפיר: איברא למה שהביא הט"ז ביו"ד סוף סימן ק"א בשם הב"ח דכל שיש מים בראש יש מים ג"כ בחוט השדרה יש לומר דכיון דאם נתקלקל המוח יש היכר בחוט השדרה לא מצי הש"ס להוכיח ממוח שבראש דהא משמע דבחוט השדרה מצי למיבדק גם בעולה. מדלא פריך דלמא טריפה משום חוט השדרה וממילא אין לחוש שמא נתקלקל המוח שבראש אבל הט"ז כתב שאין בדבר זה כדאי להתיר עליו ספק טריפות כיון שלא נמצא בתלמוד ובפוסקים גם לפענ"ד אי אפשר לבדוק חוט השדרה בלי שבירת עצם השדרה ועצם השדרה אין לשבור בעולה דהוה נתחיה לנתחים והא דלא פריך שמא נפסק חוט השדרה משום דהש"ס לא נחית עדיין לשאול משאר טריפות אלא מטריפות של הקרום שבראש שהוא האבר הראשון שבבהמה וכאשר דח' הש"ס דנתחיה לנתחים לא הוה אלא כשמחתך לגמרי אבל היכא דלייף לית לן בה שוב לא מצי פריך מחוט השדרה משום דמצי שפיר לשבור העצם קצת ולא לגמרי ויבדוק חוט השדרה: והנה לפמ"ש הרשב"א ז"ל בחידושיו בפ"ק דחולין דף יו"ד הובא בספר שב שמעתתא שמעתתא א' פרק ד' לחלק דהיכא דהספק הוא בתולדה אי הי' להדבר היתר מעולם אזי אמרינן ספיקא דאורייתא מה"ת לחומרא אבל אי הספק הוא אם נתהווה הריעותא ע"י מקרה אזי אמרינן דגם בספק דאורייתא לקולא. עוד כתב להוכיח מהך דבעי הש"ס למילף דאזלינן בתר רובא מעולה שמא ניקב קרום של מוח דספק דאורייתא אסור מה"ת דאל"ה אינו מוכח דאזלינן בתר רובא וע"ז כתב הש"ש ואפשר דהתם קאמר וניחוש שמא ניקב קרום של מוח בתולדה דה"ל כמו חתיכה ספק חלב דאסור מן התורה ע"ש. ולפ"ז יש ליישב הקושיא הנ"ל דהש"ס לא מצי להוכיח דאזלינן בתר רובא מדלא חיישינן דלמא טריפה היא מחמת דאיכא מים בראש דטריפות זו אינו בתולדה אלא שנתהווה אח"כ עפ"י מקרה וגם בספק אזלינן לקולא מה"ת ולא בעינן רוב כלל. אמנם מלבד