מצפה אריה תנינא חלק א קמז

ת"ל שבעת ימים לא תאכל חמץ מי שישנו בבל תאכל חמץ ישנו בקום אכול מצה מי שאינו בבל תאכל חמץ אינו בקום אכול מצה ופריך ואיסורא דחמץ להיכן אזלא ומשני ר"ש הוא דלית לי' כולל. ומעתה האיך יכול לצאת במצה של חדש הא ליתא בבל תאכל חמץ דלא חל על איסור חדש אך גם לרבנן קשה לפי מה דס"ל להירושלמי דכל התבואות נאסרו משנכנסו לארץ אפילו מה שבעליה ע"ש שהאריך בקושיא זו. ולפמ"ש דז' שכבשו הותרו כל איסורי תורה א"כ גם חדש הי' מצד הדין מותר כמו כתלי דחזירי אלא שלא רצו לאכול כדי שבשבילה יכנסו לארץ וא"כ שפיר הי' בבל תאכל חמץ ואם תאמר דא"כ דגם איסור חמץ מותר בז' שכבשו כמו כל איסורים שוב ליתא בבל תאכל חמץ דלא הותר דבחולין שם אמרינן כי אישתרי שלל דכותים שלל דידהו לא אשתרי ופירש בספר ראש יוסף דמה שנחרו ישראל לא הותרו כיון שהי' אפשר להם לשחוט לא הותר לנחור א"כ הכא נמי י"ל דאיסור חמץ לא הותר שהי' להם לשמור שלא יחמיץ והנה עוד נ"ל די"ל בישוב קושית הט"א דאמאי לא אכלו חדש הא אפילו כתלי דחזירי שרי להם דמה שהותרו להם כתלי דחזירי וכן כל איסורים שבתורה הוה כמו שהתירה התורה יפ"ת בשעת מלחמה ואמרו חז"ל דלא דברה תורה אלא כנגד יצה"ר מוטב שיאכלו ישראל בשר תמותות שחוטות ואל יאכלו תמותות נבילות עיין קידושין דף כ"א ע"ב כן הכי נמי הותרו להם מאכלות אסורות בשעת מלחמה וכן מורה הלשון שאמרו מוטב שיאכלו ישראל בשר תמותות שחוטות ומשו"ה לא אכלו חדש קודם הבאת העומר שלא אכלו כלל מאכלות אסורות אע"פ שהותר להם בשעת מלחמה: ועפי"ז ניחא מה שראיתי בספר כלי יקר על התורה פרשת תצא על הפסוק כי יהיה לאיש בן סורר ומורה ואמרו חז"ל סנהדרין דף ע"א ע"א בן סורר ומורה לא הי' ולא עתיד להיות ולמה נכתבה דרוש וקבל שכר וכתב הכלי יקר ומ"מ חובה עלינו ביאור דבר זה למה כתבה התורה דבר שאינו בנמצא כלל ולפענ"ד י"ל לפי מה דאיתא ברש"י ריש פ' תצא בשם הספרי גבי יפ"ת דאם נשאה סופו להוליד ממנה בן סורר ומורה ע"ש ולהכי באמת ישראל קדושים היו ולא נשאו יפ"ת כלל ומשו"ה לא הולידו בן סורר ומורה ומעתה זה הי' מחמת שנכתב דין בן סורר ומורה ודרשו סמוכים להכי נמנעו מליקח יפ"ת אבל אם לא הי' נכתבה היו לוקחין יפ"ת ושפיר ניחא ויש להעמיד דבר זה במאמרם ז"ל דרוש וקבל שכר שיהיו דורשים סמוכים ויקבלו שכר מה שלא לקחו יפ"ת ואל תשיבני מהא דאיתא בסנהדרין דף כ"א ת' ילדים הי' לו לדוד כולן בני יפ"ת היו וכן אמרינן התם תמר בת יפת תואר היתה די"ל דהוי פירושא כמו שפירש רש"י ז"ל מעכה אמה ילדה לדוד את תמר והיתה אצלו בתואר יפת תואר מעתה גם בת' ילדים יש לפרש ג"כ על דרך זה ועוד י"ל דהאי תנא דקאמר בן סורר ומורה לא הי' ולא נברא לא ס"ל להנך מימרות כלל ובזה ניחא מה שלכאורה יש להקשות איך היו יכולים לצאת ידי חובת אכילת מצה אפילו בשל ישן כיון שהיו מותר להם כתלי דחזירי א"כ לא הי' בבל תאכל חצץ ולפי האמור ניחא שהי' באמת בבל תאכל חמץ אחרי שלא הותר להם אלא כנגד יצה"ר: סימן לב כבוד ידידי הרב המאוה"ג וכו' המפורסם כש"ת מו"ה אלטר שפירא נ"י אבד"ק אקנא יצ"ו: בדבר שאלתו שאלת חכם אשר קצב אחד קנה כבש מא"י ושחט ומכר את הבשר לישראלים ואח"כ באו שני עדים והגידו שהכבש היה מנענע בראש הנקרא קריטשינא גם קצב אחד אמר שגם הוא רצה לקנות את הכבש מקודם ואך כאשר המוכר הא"י הגיד לו כי הכבש היא רורטשינא לא רצה לקנותה וכ"ת הטריף את הכלים שכתב של בהם הבשר אך שאל מה דינו של הקצב ורוצה לידע חוו"ד העני' וזה החלי בעזר הש"י: הנה כ"ת כתב כי פשוט שהכבש יש להטריף כמו שמבואר בט"ז יו"ד סי' ל"א דכיון דאיכא ריעותא שמנענע בראשה הבדיקה מעכבת אף בדיעבד אבל לא כן אנכי עמדי. הנה לפענ"ד דברי הט"ז צריכין לימוד ולהבין כוונתו עד היכן מגיע הריעותא הלזו שמנענע בראש אם רק יתה יש הוכחה שנמצאים מים בראש לבד אבל אין מזה הוכחה שאין המוח מקיף את המים מכל צד או הניענוע הוא יותר ריעותא דמזה איכא הוכחה שאין המוח מקיף את המים מכל צד וגרע טובא מסתם מים שנמצא בראש וכיון שהט"ז מביא דבר זה בשם הב"ח אמרתי כי טוב לעיין בלשון הב"ח וראיתי שכתב בזה"ל מיהו היכא דידוע דבהמה יש לה ריעותא במוח כגון שראו שהיא מסבבת את ראשה שזה רגילות היא בבהמה שיש לה מים בראש אם השליך הראש או מכרו לנכרי הבהמה אסורה באכילה כיון דאיכא ריעותא ואסורה באכילה עד שתיבדק ופשוט הוא עכ"ל מלשונו משמע שהריעותא זו היא רק שיש לה מים בראש אבל אין זה ריעותא שאין המות מקיף את המים מכל צד ולפ"ז אנא אמינא דמה דפשיטא להב"ח והט"ז דאסורה אפילו בדיעבד אם השליך הראש איפלגי בה גדולי עולם מה שהביא הש"ך ביו"ד סי' נ' ס"ק ג' בשם הד"מ במעשה שאירע בק"ק קראקא בראש בהמה שהיה בו מים וקודם שידעו הריעותא חתכו הגלגולת לשנים וגם מקצת המוח כו' ויש שהיו רוצים להכשיר מהא דתניא נשחטה הותרה כו' ולא דמי דהואיל ויש כאן ריעותא מחיים אין להכשיר והמהר"ם לובלין בתשובה סי' ס"ז חולק על דברי הרב ז"ל והש"ך האריך טובא בזה וסיים ומ"מ יש להחמיר כדברי הרב והיכא שההיתר שכיח טפי תלינן אפילו ריעותא מחיים לקולא כדמוכח מהך דשגרונא כו' עכ"פ לדעת המהר"ם לובלין פשיטא דיש להתיר בנ"ד מתורת כ"ש דמה היכא דחזינן שיש מים בראש הוא מתיר בכה"ג שא"א לבדוק כ"ש במנענע בראש דהוי ריעותא שרגילות לבוא ע"י שיש מים בראש אבל מ"מ לא הוי דבר ברור כל כך דאפשר לפעמים שיהיה בלי מים בראש כלל ועיין ט"ז יו"ד סי' יו"ד ס"ק י"ז דגם בג' פעמים נופל לשון רגיל ע"ש: ואולי יש לדון ולהתיר גם להד"מ די"ל דאיכא כאן ספק ספיקא שמא לא נמצא מים בראש כלל ואפילו אם יש מים בראש שמא המות הוא מקיף את המים ולפענ"ד יש לדמות דבר זה למה שהביא הט"ז בסימן נ"ז סעי"ק כ"א והש"ך בס"ק ל' מ"ש הרשב"א ז"ל גבי ארי שנכנס בין השוורים ונמצאת צפורן של ארי תלושה ויושבת בגבו דדוקא כשראו שארי נכנס חוששין לה אבל אם לא ראה שארי נכנס אין חוששין לה משום דהוי ס"ס שמא לא נכנס ארי כלל ואת"ל נכנס שמא בכותל נתחכך אבל ארי לא דרס כלל ע"ש הרי דאע"ג דאיכא ריעותא של צפורן מ"מ חשיב ס"ס מאחר שלא ראינו שארי נכנס הכא נמי חשיב ס"ס מאחר שלא ראינו מים בראש כלל גם לפי מ"ש התב"ש והחוו"ד דגם ביש מים בראש ליכא רוב טריפות והוה ספק השקול לפ"ז במנענע בראש לבד דאיכא מיעוט דמנענע אף בלי מים בראש הלא איכא למימר דרוב בהמות שמנענעי' בראש המה כשירות ויש לומר זיל בתר רובא ולא דמי לריאה דשכיחי טריפות אבל הכא רגילות להיות מים בראש ומה לנו בזה כיון דעכ"פ לא שכיח להיות המים נוגע לקרום ואכתי לא הוה טרפה כלל: עוד קשה לי על הב"ח והט"ז מש"ס דזבחים דף ע"ד ע"ב דפריך הש"ס התם האי טריפה היכי דמי אי