מצפה אריה תנינא חלק א קמו

למפרע חדש של ישראל ודו"ק ושמעתי שכבר העיר קצת בזה הגאון ר' ליפא היילפרין ז"ל אבד"ק ביאליסטאק: והנה בספר ט"א הקשה דלמה לא אכלו חדש תיכף משנכנסו לארץ הא איתא בחולין דף י"ז ע"א דבשבע שכבשו אפילו דבר טמא אשתרי להו דכתיב (דברים י') ובתים מלאים כל טוב ואמר רב ירמיה ב"א אמר רב אפילו כתלי דחזירי וכתב דחדש שיש לה היתר לא אשתרי להו ולי נראה דלפמ"ש הפ"י דביאה דכתיב גבי חדש לומר עשה מצוה זו שבשבילה תכנסו לארץ שפיר ניחא דהטעם מה שהותר לישראל לאכול בז' שכבשו כל האיסורים כדי שיהא להם מזונות בריוח ויקל להם כבישת ארץ ישראל ע"כ לא רצו להתיר להם אכילת, חדש אדרבה אם יהי' נזהרים באכילת חדש יקל להם הכבישה. שמשו"ה נכתב ביאה גבי עומר וחדש עשה מצוה זו שבשבילה תכנסו לארץ ולהכי יותר טוב להם להזהר שלא לאכול חדש ויהא נוח להם כבישת ארץ ישראל: אמנם שלענ"ד יש לדחות ראיית הב"ח על אופן אחר דהתוס' בקידושין שם ד"ה אקריב הביאו שבירוש' פריך למה לא אכלו מצה מחדש וליתי עשה דמצה ולידחי ל"ת דחדש ובשו"ת הרי"מ חלק יו"ד סי' י"ט בסוגיא דחדש הקשה הא בפסחים דף ל"ח אמר רב יוסף הטעם דאין יוצאין בחלת תודה ורקיקי נזיר הוא משום דבעינן מצה הנאכלת לז' ימים ואיך היו יוצאין במצה של חדש הא אינו נאכלת ביום ט"ו ולא מקרי מצה הנאכלת לז' ימים ואיך אפשר לצאת בשל חדש וכתב דנראה דזה מקרי ראוי לז' ימים כיון דאמרינן דעשה דוחה ל"ת דחדש ואם הי' צריך לקיים המצוה דאכילת מצה לאכול מצה כל ז' הי' דוחה כל שבעה והי' מותר לאכול מצה של חדש גם ביום ט"ו ושוב פלפל לדחות תירוץ זה מהתוס' דיבמות דף כ' א' שהקשו דגם ביאה שניה לשתרי דבעינן ראוי להקמת שם ובמחילת כ"ת מעצמותיו הקדושים הביא בשם התוס' דברים שלא נמצאו כלל בהתוס' כאשר יראה המעיין שם היטב אך לפענ"ר יש להביא דמיון לזה מתוס' פסחים נ"ט ד"ה אתי עשה שהקשה ריב"א הא בעידנא דמיעקר עשה דהשלמה לא מקיים עשה דאכילת פסח דאינה אלא בלילה ותירץ דמיירי שישחטו פסח קודם שידחו עשה דהשלמה כו' הלכך כשמקריב כפרתו מקיים עשה דפסח דאז הוה ראוי לאכול שאם לא הי' יכול להקריבה לא יהא רשאי לאכול לערב והפסח הי' פסול ע"ש הרי מוכח דמה שנעשה ראוי לקיום המצוה דוחה לעשה הקל וה"ה לל"ת. ויש לומר עוד באופן אחר עפי"מ שהבאתי למעלה קושית הט"א דאמאי לא אכלו חדש הא אפילו כתלי דחזירי הותר להם וכתבתי ליישב דלא רצו לאכול כדי שיכנסו לארץ מעתה קשה דעכ"פ הי' להם לאכול כזית מצה ולמה צריך הירושלמי לומר דיבוא עשה וידחה ל"ת תיפוק ליה דבלא"ה שרי אלא יש לומר דכמו דאיתא שם בחולין י"ז דאע"ג דלר"ע הותר לישראל במדבר לאכול בשר נחירה מ"מ ז"א אלא לחולין אבל לא לקדשים דקדשים שאני א"כ מסתמא ה"ה בז' שכבשו שהותר להם דבר טמא אבל פשיטא דלקדשים לא הותר להם שום דבר איסור והתוס' בסוכה פרק לולב הגזול ד"ה משום הקשו בהא דאמרינן התם דגזול פסול מקרא והבאתם את הגזול ואת הפסח הא קרא גבי קרבן כתיב ומנ"ל דפסול למצוה ותירצו דמצוה דמי לקרבן ומעתה גם בז' שכבשו שהותר להם לאכול דבר איסור מ"מ אין לצאת מצוה בדבר איסור ומשו"ה הוצרך הירושלמי להקשות דיבוא עשה וידחה ל"ת דאל"ה אין לצאת במצה של חדש ולפ"ז שפיר חשיב ראוי לז' ימים דבאמת מצד הדין היו רשאין לאכול חדש כמו כתלי דחזירי אלא דלא רצו לאכול בשביל שיכנסו לארץ אבל מ"מ ראוי לז' ימים מיקרי ומעתה נדחית ראיית הב"ח דאיצטריך הש"ס לדייק דמעיקרא לא אכול דאי לאו הכי הוה אמרינן דאכלו חדש משום דהותר להם כמו כתלי דחזירי אבל כין דמעיקרא לא אכלו מוכח דלא רצו לסמוך ע"ז ולאכול ומה שאכלו ביום ט"ז דאקריבו עומר והדר אכלו ואל תשיביני הא כתבתי למעלה דאיסור חדש ליכא להתיר כשאר איסורין משום דבשבילה יכנסו ישראל לארץ. יש לומר דשאני הכא דבלא אכילת, חדש ליכא להביא פסח דנאכל על מצה ומרורים ובפסח נמי כתיב ביאה וכתבו בתוס' בקידושין שם דאתי למימר עשה מצוה זו כדי שתכנסו לארץ א"כ לענין כבישת ארץ ישראל אין נ"מ כלל איזה מהם יקיימו אם מצות פסח או איסור אכילת חדש יותר יש להתיר אכילת חדש מדין דאפילו כתלי דחזירי שרי להו ודו"ק: אמנם בגוף הקושיא של הרי"מ דזהו חשוב מצה שאינה נאכלת לז' כיון שאינה נאכלת ביום ט"ו לא נתחוורה לי אלא כיון שבליל ט"ו נאכל כזית מצה וביום ט"ז ג"כ נאכל והותר מכאן ואילך שפיר חשוב מצה הנאכלת לז' ימים אע"פ שיש הפסק שעות שאינו נאכל חשוב ראוי לשבעה ימים ולא בעינן ראוי לכל שעה ושעה בלי הפסק וראי' ברורה לזה מעירוכין דף ג' ע"ב כהנים איצטריך ליה סד"א הואיל וכתיב (ויקרא כ"ג) בסוכת תשבו שבעת ימים ואמר מר תשבו כעין תדורו מה דירה איש ואשתו אף סוכה איש ואשתו והני כהנים הואיל ובכי עבודה נינהו קמ"ל נהי דפטירי בשעת עבודה שלא בשעת עבודה חיובי מחייבי ואיכא גירסא מה דירה בין ביום ובין בלילה אף סוכה בין ביום ובלילה ע"ש עכ"פ מוכח דז' ימים אין הפירוש כל משך הימים אלא אף שעה אחת בכל יום וכן כתב הרמב"ן ז"ל על התורה בפ' צו על הפסוק ופתח אוהל מועד תשבו יומם ולילה דהיינו בשעת עבודה וזה מת"כ ע"ש ועי' בתשב"ץ ח"ג סי' קל"ז ונראה שלא ראה מ"ש הרמב"ן שם וא"כ ה"ה גבי מצה דכתיב שבעת ימים תאכלו מצה י"ל ג"כ דסגי בכזית בכל יום: ולפי האמור יש לדחות ראיית הב"ח באופן זה דהוה מצינן למימר דאם אין מקריבין את העומר האיר המזרח מתיר ולהכי שפיר אכלו חדש ביום ט"ז אחרי כי לא הקריבו את העומר וגם אכלו בליל פסח מצה משום דעשה דמצה דוחה ל"ת דחדש כקושית הירושלמי והי' שפיר מצה הנאכלת לז' ימים כיון דביום ט"ז אור המזרח מתיר וכנ"ל ולהכי דייק הש"ס דממחרת הפסח אכול מעיקרא דהיינו בלי פסח לא אכלו מצת מצוה. ואף דעשה דוחה ל"ח מ"מ לא אכלו ועל כרחך דאקריבו עומר ובזמן הקרבת עומר הא עומר מתיר ולא אור המזרח ומשו"ה לא אכלו מצת מצוה משום שחששו שמא יקריבו את העומר סמוך להשיכה ולא יהי' רשאין לאכול חדש כל היום ולא יהי' מצה הראוי' לשבעה ולא יצאו ידי מצה ובחנם אכלו חדש ובפרט דהש"ס קאמר התם בחמשה ימים מי קא עיילי אלא ארץ צבי כתיב בה ומשו"ה לא ידעו אם יהי' עיילי שיקריבו את העומר שהי' הדבר אצלם בספק ומשו"ה לא אכלו מצה בליל פסח ואח"כ כשהי' עיילי והקריבו את העומר בשעתו שפיר אכלו חדש ביום ט"ז א"כ עיקר הוכחת הש"ס הוא מהך דמעיקרא לא אכלו ואין לדחות דאדרבה דלמא לא אכלו מעיקרא בליל פסח משום שהדבר הי' אצלם בספק ואח"כ לא עיילי ולא הקריבו את העומר ובלי הקרבת העומר הא אור המזרח מתיר ומשו"ה אכלו דז"א דעכ"פ נשמע הא דרצה ר' ירמיה להוכיח דקים להו לרבנן בין שליש לפחות משליש דאל"ה לא הי' מקום להסתפק אם יקריבו את העומר אי לא וגם כיון דכתיב ארץ צבי מסתמא עיילי וידעי רבנן להבחין בין שליש לפחות משליש והקריבו את העומר ודו"ק: והנה בספר המקנה הקשה על הירושלמי דפריך דעשה דאכילת מצה ידחה ל"ת דחדש מש"ס דפסחים דף ל"ה ע"ב דאמרינן יכול יוצא אדם ידי חובתו בטבל כו'