מצפה אריה תנינא חלק א קמה

לא חשיב גמר ע"ש הרי דעיקר הגמר היא הלידה א"כ מתניתין דעדיות דמיירי בביצת טריפה שנשחטה ונמצא בתוכה ביצים גמורות דומיא דקתני התם ביצת נבילה לא מצי למתני מפני שגמרה באיסור דהא בלי לידה לא מקרי גמרה ואף אם כמוה נמכרת בשוק ובכה"ג צריך להיות לב"ש שמותרין כמו דסבירי להו בביצת נבילה ולהכי פירש רש"י ז"ל דקאי אפלוגתא דר' אליעזר ור' יהושע ומיירי בנולדה ושפיר פריך הש"ס גמרה מיבעיא ליה דאפילו אי נטרפה סמוך ללידתה דלא נתגדלה באיסור ג"כ צריכ' להיות אסורה מפני שגמרה באיסור שהרי הלידה הוא הגמר: סימן ל חולין דף כ"ז ע"א תוס' ד"ה ותו כתבו בכל הספרים גרסינן ולטעמיך ובקונטרס הגיה ותו וקשה לפירושו דאי הש"ס קאמר לה ומסיק דקרא אתיא דלא לשוויה גיסטרא וכן בסמוך גבי קרא וזבחת מוקי לה דלא לשוויה גיסטרא למה לי תרי קראי להכי. ולפענ"ד נראה ליישב ומקודם יש לדקדק ברש"י שכתב שינוי לשון דאמימרא דרב כהנא דילפינן מקרא דושחט ומסיק הש"ס אלא גמרא כתב רש"י ד"ה שלא לשוויה גיסטרא וז"ל שלא יחתוך כל המפרקת לשנים הבי משמע חטהו שלא יוציא את דמו ותו לא כו' לישנא אחרינא דלא לשוויה גיסטרא שלא ידרוס כו' ואמימרא דרב יימר דדריש מקרא וזבחת כתב רש"י לפרש מקודם דלא לשוויה גיסטרא שלא ידרוס כו' וללישנא אחרינא כדפרישית חטהו עד מקום שהוא זב ותו לא ע"ש הרי הפך רש"י ז"ל הסדר של שני הפירושים הלא דבר הוא לפ"ז יש לומר שהיה קשה לרש"י ז"ל קושית התוס' דתרי קראי דלא לשוויה גיסטרא למה לי להכי השכיל את ידיו דלפי פירוש ראשון דמשני הש"ס אדרב כהנא דקרא ושחט אתיא שלא יחתוך המפרקת לשנים הוה פירושו דמאי דקאמר אדרב יימר דדריש קרא וזבחת דלא לשוויה גיסטרא שלא ידרוס ולפי לישנא אחרינא דמפרש אליבא דרב כהנא דקרא ושחט שלא לשוויה גיסטרא שלא ידרוס הוה פירושו אליבא דרב יימר דלא לשוויה גיסטרא שלא יחתוך המפרקת לשנים ולפ"ז לשני הגירסאות איצטריך תרי קראי חד שלא ידרוס וחד שלא יחתוך המפרקת לשנים ודו"ק: סימן לא בש"ס דר"ה דף י"ג ע"א איתא דבעי מיני' חברי' מרב כהנא עומר שהקריבו ישראל בכניסתן לארץ מהיכן הקריבוהו אם תאמר דעייל ביד נכרי קצירכם אמר רחמנא ולא קציר נכרי ממאי דאקריבו דלמא לא הקריבו לא ס"ד דכתיב (יהושע ה') ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח ממחרת הפסח אכול מעיקרא לא אכול דאקריבו עומר והדר אכלו מהיכן הקריבו אמר להן כל שלא הביא שליש ביד נכרי כו' והב"ח ביו"ד סי' רצ"ג הלכות חדש הביא מסוגיא זו ראיה דחדש של נכרי מותר מדאיצטריך הגמרא לומר מעיקרא לא אכלו ולא אמרו בפשיטות מדאכלו ממחרת הפסח על כרחך הקריבו עומר דאי לא הקריבו האיך היו רשאין לאכול דהא הש"ס קאי הכא כמ"ד דבלא הקרבת עומר אסור כל יום ט"ז ודלא כמ"ד במנחות ס"ח דאף כשבהמ"ק קיים האיר המזרח מתיר כמ"ש התוס' בהדיא בד"ה ומהיכן אלא מוכח דחדש של נכרי שרי ולהכי הוה מצינן לומר דאכלו של נכרי אבל דמעיקרא לא אכלו ש"מ דאכלו של ישראל והט"ז והש"ך מביאים דבריו ודחו שהי' אפשר לומר שאכלו של אשתקד והש"ך הוסיף להוכיח אדרבה להיפך מדלא אכלו של נכרי ש"מ דחדש של נכרי אסור ע"ש. והנה מה שכתבו שהי' אפשר לומר שהי' משל אשתקד לפע"ד אין זה כדאי לדחות ראיתו של הב"ח דתיבת קלוי מראה על חדש כי כן כתבו התוס' בר"ה שם ד"ה אקריבו ובקידושין דף ל"ז ד"ה ממחרת בשם ר"ת וקלוי דהיינו חדש ועיין רש"י בפ' ויקרא ב' ד"ה וקלוי באש שכתב שמיבשין אותו על האור כו' שאילולי כן אינה נטחכת ברחיים מפני שהוא לחה עכ"ל והיינו שאין שהות להתייבש במשך הזמן או בחמה מפני שצריכים לאכילה ע"כ מייבשין אותו באור א"כ היינו חדש: והנה ראיתי בספר מנחת חינוך שמביא בשם ספר המקנה לדחות ראיית הט"ז והש"ך מדלא אכלו של נכרים דאף דנתגדלו בשל גוי מ"מ אח"כ ניתוספו הגידולים ברשות ישראל ונאסר מה שניתוסף ברשות ישראל ומשו"ה לא אכלו וע"ז כתב המנ"ח דבאיסור חדש לא שייך למימר הכי דהרי רק אם השריש קודם לעומר העומר מתיר הרי אזלינן בתר השרשה א"כ ה"ה אם נשרש ברשות נכרי ג"כ צריך להיות מותר אע"פ שהגידולים היו ברשות ישראל ואנכי לא ידעתי הבין דבריו אלו הרי הוא בעצמו כתב שם לעיל מזה דבש"ס מנחות משמע דכל שאסור משום איסור חדש מותר להביא ממנו את העומר דהבאת העומר תלוי באיסור חדש ובהדיא איתא בסוגיא דר"ה הנ"ל דכל שלא הביא שליש ברשות גוי מותר להביא ממנו עומר ועל כרחך דאסור משום חדש קודם העומר אע"פ דהשרשה הי' ברשות נכרי: אמנם לפענ"ד יש ליישב קושית הש"ך ע"ד הפלפול דהרמב"ם ז"ל בהלכות תמידים ומוספים השמיט הך דאמרינין קצירכם ולא קציר נכרי ותמהו עליו למה השמיט דין זה מהלכה. ויש ליישב דהנה התוס' בר"ה שם ד"ה והא הקשו דלמה מקרי קציר נכרי הא אמרינן בש"ס דע"ז דף נ"ג דירושה היא להם מאבותיהם ותירצו דיש להם חלק במה שזרעו ותירוצם דוחק. אמנם יש לי ליישב בדרך אחר דבש"ס בקידושין פליגי תנאי אי חדש אסור בחו"ל אי שרי, וטעם מחלוקתם אי היכי דכתיב ביאה ומושב לאחר ירושה וישיבה משמע או בכל מקום שאתם יושבים משמע והמהרש"א הקשה אי חדש אסור בחו"ל למה כתיב ביאה גבי עומר ואיסור חדש וע"ז כתב הפנ"י דביאה אתי להורות עשה מצוה זו שבשבילה תכנסו לארץ כמו דמשני הגמרא בביאה דכתב רחמנא גבי תפילין ופטר חמור למה לי וכן כתבו בתוס' בביאה דכתב רחמנא גבי פסח ע"ש וא"כ הרי נתינת הארץ לאבות הקדושים הי' על תנאי שבכניסת ישראל לארץ יביאו את העומר וכן איתא במדרש רבה בסדר אמור פרשה כ"ח בשם ר' יוחנן שעל ידי מצות העומר זכה אברהם לירש את ארץ כנען הה"ד ונתתי לך ולזרעך אחריך על מנת ואתה את בריתי תשמור ואיזה זה מצות העומר וכל זמן שלא הביאו את העומר עוד לא קיימו את התנאי ונתינת הארץ לישראל מתלי תלי וקאי כמו דשאר תנאים והנה באבה"ע הלכות גיטין סי' קמ"ד סעיף י"ח פסקינין המגרש על מנת שתבעלי לפלוני נתקיים התנאי שנבעלה לו כו' הרי זה גט ולכתחלה לא תיבעל לו דהא אינה מגורשת עד שתיבעל לו נמצאת תחילת ביאה באיסור ומקורו מהירושלמי ע"ש א"כ שפיר ניחא הא דפריך הש"ס קצירכם ולא קציר נכרי דקודם הבאת העומר עדיין לא נתקיים התנאי ותחילת הבאה הוא קציר נכרי ואף שזהו גופא הוא קיום התנאי מ"מ לכתחלה אסור כמו באומר ע"מ שתבעלי לפלוני אבל אח"כ שהביאו את העומר נעשה למפרע ירושה מאבותינו ואתי שפיר קושית התוס'. וגם מה שלא הביא הרמב"ם ז"ל הך דרשה דקצירכם ולא קציר נכרי דהא תו ליכא כלל בארץ ישראל קציר נכרי דכל א"י ירושה לנו מאבותינו ומחו"ל בלא"ה אין להביא את העומר אפילו של ישראל כדאיתא בש"ס וברמב"ם שם. ולפי האמור שפיר ניחא מה שלא אכלו חדש של נכרי דהא אחר הבאת העומר נעשה א"י למפרע של ישראל ונעשה