מצפה אריה תנינא חלק א קמד

אבל הצ"צ השיב לאיסור ביו"ט כיון דעכ"פ אחר יו"ט יופקע האיסור מוקצה ממנו וא"כ למה יאכלנה ביו"ט הא כל כמה דאפשר למיעבד בהיתר עבדינן ע"ש וא"כ הכא נמי דמי להא דלהצ"צ הו"ל נזירות דבר שיל"מ אפילו לר' אליעזר דאף דלאו נזיר אין לו היתר מ"מ כיון דלגבי בל יחל יש לו היתר ע"י שאלה וכנ"ל הו"ל דשיל"מ: והנה עלה על לבי דיש להביא ראיה לשיטת הצ"צ מהא דאיתא ביו"ד סי' ק"ב סעיף ג' דכלי שנאסר מבליעת איסור שנתערב באחרים ואינו ניכר בטל ברוב ואין דנין אותו כדבר שיל"מ וכתב בהגה"ה מפני שצריך להוציא הוצאות להגעילן ע"ש שלקח ד"ז מהרשב"א בספר תה"ב. ולכאורה קשה הא כשמגעיל בתוך מעל"ע ג"כ חוזר ומבליע וה"ל נ"ט בר נ"ט דאיסור' דק"ל דאסור רק כשמגעיל בתוך יורה גדולה נתבטל בששים כמבואר בהקדמונים ובפוסקים א"כ בין כך ובין כך תצטרך לביטול א"כ אפשר נמי לומר דבכה"ג לא חשיב דשיל"מ כיון דאין ההיתר עתיד לבוא בלי ביטול רק ע"י ביטול למה להרשב"א לומר הטעם שצריך להוציא הוצאות אלא מוכח מזה דגם בכה"ג חשיב דשיל"מ דכל כמה דמצי למיעבד בהיתר יותר עבדינן וכדעת הצ"צ הנ"ל והכא נמי דמה שיפלוט ע"י ההגעלה חשיב דשיל"מ וחלק זה לא בטיל ולא דמי למ"ש הר"ן בפרק כל שעה לפקפק על מה שהביא בשם אחרים דחמץ חשיב דשיל"מ דלאחר הפסח התערובות שרי ודעתו דכיון דבעין עכ"פ אסור וגם לאחר הפסח צריך אתה לבוא לידי ביטול לא חשוב דשיל"מ דהכא גרע טפי דעכ"פ החלק הלזה שיוצא ע"י ההגעלה אי אתה צריך אחר הגעלה לבוא לידי ביטול א"כ חשיב שפיר דשיל"מ אפילו לדעת הר"ן ז"ל עוד יש לומר דביטול בששים עדיף טפי דחשיב כאילו ליתא לאיסור כלל אחרי דבטל הטעם: עוד ראיתי בתשובת רע"א ז"ל סי' ס"ה שנשאל בכיוצא בזה באחד שאמר קונם עלי אכילת בשר נבילה זו ונתערבה בשוגג בשאר חתיכות במינה ולא היה ראויה להתכבד אם נתבטל דאף דקונמות הוי דבר שיל"מ ולא בטל מ"מ כיון דהוי נבילה וע"כ אתה צריך לבוא לידי ביטול איסור נבילה שפיר בטל גם איסור נדר והביא ג"כ דברי הצ"צ הנ"ל: אמנם כאשר התבוננתי נראה לפענ"ד דיש לפקפק בזה דהנה איתא בש"ס דשבועות דף כ"ז ע"ב מימרא דרבא דאי נשבע על הככר ואכלה כולה אין נשאל עליו ונראה הטעם דדוקא אי יש היתר ע"י השאלה אז נשאלין עליו אבל אי ליכא נ"מ לענין היתר אכילה ס"ל לרבא דלא מהני שאלה א"כ בנדר שלא לאכול נבילה י"ל דלא מהני כלל שאלה כיון דגם לאחר השאלה לא יהא היתר לאכילה משום איסור נבילה ואפילו לאמימר דפליג על רבא וסבר דגם אכלה כולה נשאלין עליה אי בשוגג מחוסר קרבן אי במזיד מחוסר מלקות ולדידי' הכי ממני י"ל דנ"מ שאם יעבור ויאכל אם ילקה משום תרתי לאוי היינו נדר ונבילה אך לפע"ד לא מסתבר למימר הכי דאמימר לא אמר אלא היכי שכבר אכל ונתחייב מלקות או קרבן וע"י שאלה יהא פטור מקרבן או ממלקות אבל לא דנימא שיהיה נ"מ אם יעבור ויאכל באיסור ומנ"ל לאפושי בפלוגתא בין רבא לאמימר ואם כה נימא נסתר הסברא הנ"ל ומעתה אין לומר ולדון בכה"ג מתורת דבר שיל"מ דבשלמא בעלמא דאמרינן דנדר חשוב דבר שיל"מ מחמת דאיתא בשאלה זהו דגם קודם שנתערב ג"כ הי' אפשר לישאל כשהי' האיסור בעין להכי אמרו חז"ל דהביטול אינו מועיל וחשבינן הדבר כאילו הוא בעין ומהני שאלה אבל הכא כיון שנתערב לא יהי' אפשר למיתשל מטעם דהא נשאר הדבר באיסור נבילה לא יתכן לומר דאחר שנתערב יהי' יותר עדיף מקודם התערובות ועי"ז נחשוב לדבר שיל"מ לפי השערתי זהו נגד הדעת והסברא: ועפי"ז נראה לפע"ד לפרש הא דאיתא ביו"ד סי' רכ"ח סעיף ט"ו דאין מתירין נדר של דבר איסור אפילו אינו אלא איסור מדרבנן וכתב דיש אוסרין אפילו דיעבד דזהו ג"כ מטעם הנ"ל דכיון דע"י התר' לא הותר הדבר לעשות אין תועלת ע"י התר' דמ"מ הדבר נשאר באיסורו מחמת איסור של עצמו לא מהני התר' ולפ"ז יש ליישב דברי הב"ח שהביא הש"ך שם שכתב לתמוה האיך אפשר שיהא אסור בדיעבד דא"כ קשיא לדרב נחמן דאמר בגיטין דף ל"ה אין צריך לפרט הנדר אמאי לא חייש משום מילתא דאיסורא ותמה ע"ז הש"ך דיותר הו"ל להקשות מרב פפא דאמר צריך לפרט את הנדר משום מלתא דאיסורא הא אי הוי מלתא דאיסורא לא מהני ההתר' כלל ואין לחוש לזה ולפי הנ"ל ניחא דלאחר שיעבור על הנדר מהני התרה כדי לפוטרו ממלקות דהא קי"ל כאמימר דנשאל על השבועה כדי לפטור ממלקות ורק קודם שעבר לא מהני התר' מחמת דבאיסורי קיימא שמשו"ה מרב פפא לא קשיא ליה להב"ח דשפיר צריך לפרט הנדר דחיישינן למלתא דאיסורא שילך לגבי חכם שיתיר לו אחר שיעבור כדי לפטור ממלקות אבל מרב נחמן שפיר הקשה אמאי אין צריך לפרט הנדר ליחוש למילתא דאיסורא שילך לגבי חכם אחר שיעבור פעם אחת ויהי' מהני משום דע"י התר' מיפטר ממלקות ובאמת כה"ג אין להתיר לו דאף דקי"ל כאמימר זה דוקא כשנשבע על הככר ואכלה כולה דעל העתיד ליכא מילתא דאיסורא ואז נשאל על השבועה כדי לפטור ממלקות אבל בכה"ג דאיכא על העתיד מילתא דאיסורא סברי הנך פוסקים דמוד' אמימר דאין נשאלין עליו משום דהוי דבר איסור לכן שפיר הקשה הב"ח מרב נחמן דאמר אין צריך לפרט את הנדר ואמאי ניחוש למילתא דאיסורא ובדיעבד יהי' מהני ההתר' מחמת שכבר עברה וע"י ההתרה יתוקן מה שעברה למפרע אבל אם עדיין לא עבר על הנדר ואין תועלת כלל בהתר' דעדיין הוא דבר איסור לא מהני התרה אפילו בדיעבד הדו"ש: סימן כט בחולין דף נ"ח ע"א אמר אמימר האי ביעי דטרפה שיחלא קמא אסורה מכאן ואילך הו"ל זה וזה גורם ומותר איתבי' רב אשי ושוין בביצת טרפה שאסורה מפני שגדלה באיסור התם דספנא מארעא ולישני ליה בשיחלא קמא א"כ גדלה גמרה מבעיא לי' ופירש רש"י ז"ל ד"ה ושוין דהאי ושוין קאי אפלוגתא דר' אליעזר ור' יהושע ובתוס' ד"ה ושוין כתבו לא כמו שפירש בקונטרס דקאי אפלוגתא דרי אליעזר ור' יהושע אלא קאי אפלוגתא דב"ש וב"ה דפליגי התם במס' עדיות ביצת נבילה שכמוה נמכרת בשוק ב"ש מתירין וב"ה אוסרין וע"ז קאי האי ושוין דביצה טריפה מודי ב"ש דאסורה מפני שגדלה באיסור ע"ש: והנה לפענ"ד יש ליישב דברי רש"י ז"ל בפשיטות דהא הסוגיא דהכא על כרחך מוכח דהאי ושוין לא קאי אפלוגתא דב"ש וב"ה דא"כ מאי קאמר הגמרא גמרה מיבעיא ליה הא לב"ש לא מצי למיתני גמרה דבלשון זה הי' במשמע אפילו אי נטרפה התרנגולת סמוך ליציאתה וכמוה נמכרת בשוק כדאיתא בביצה דף ו' ע"ב דאמר ר"ה אמר רב ביצה עם יציאתה נגמרה ועכצ"ל דאע"פ שהם ביצים גמורות קודם הלידה דהא בביצה דף ב' אמרינן ביצה דמתילדא האידנא מאתמול גומרה לה ומ"מ עיקר סוף הגמר היא הלידה דמקמי הכי הרי אינה מגדלת אפרוחים ועיין שם בתוס' ד"ה מילתא שכתבו וז"ל דמאחר שלא נולדה