מצפה אריה תנינא חלק א קמג

אמו להך דפרק בהמה המקשה גם לא לחמץ וחמץ דהתם גבי חלב הי' עכ"פ אסור משום איסור נבלה משא"כ חמץ הי' מקודם היתר לגמרי: ואולי יש בזה מקום להעמיס בכונת התוס' דחולין הנ"ל מה שהוסיפו בסוף דבריהם תיבת להיתר היינו שיהי' מותר לגמרי דאנן בעינן שיהי' שעה אחת עכ"פ היתר לגמרי ולחלב לא הי' שעה אחת היתר לגמרי ואף דמש"ס דמנחות ותמורה משמע דגם בכה"ג שהיתה אסורה משום איסור אחר חשיב היתה לה שעת הכושר מדאיתא שנולדה טריפה ממעי אמה ולא אמרו בתוך ח' ימים אפשר דלאו דוקא נקט הש"ס משנולדה אלא שנוצרה טרפה מן הבטן שהיתה אסורה גם להדיוט במעי אמה וכגון בעלת חמש רגלים כמו דמשני הגמרא בפרק בהמה המקשה אך כ"ז דוחק בפירוש התוס': ויותר נראה לפענ"ד ליישב דברי התוס' עפ"י דרך הפשוט דכונתם ליישב אליבא דר"ל דס"ל דבן ט' נמי ליכא איסור חלב דאוירא גרמ' להכי לדידי' בעינן שיהי' לג שעת הכושר אחר שיצא לאויר העולם אבל לגבי שתהי' מהני שחיטת עצמו לעובר במעי אמו ע"כ מטעם דאמרינן דלגבי שחיטה בודאי חדשים גרמו כי בזה מודה ר"ל לר' יוחנן כמו שכתבו התוס' שם בדף ע"ה ע"ב ד"ה לדברי המתיר ע"ש ע"כ סגי לענין זה שיהי' לו שעת הכושר במעי אמה ואין להקשות לפי"ז תשאר הקושיא אליבא דר' יוחנן בבן ח' כמו שכתבו התוס' בקושייתם דגם לר"י קשה די"ל דלר' יוחנן החדשים חשוב הרבה יותר שינוי משינוי דאוירא כיון דבן ח' לא הוי אכתי ולד מעליא כלל וכמחתך בבשר בעלמא חשיבי ועי' היטב בדברי התוס' שם ד"ה לדברי המתיר כן נראה לפענ"ד והשי"ת יצילנו משגיאות: סימן כ"ז שנית להרב הגאון הנ"ל את מכתבו היקר קבלתי במועדו. עתה באתי לעיין בדבריו היקרים כיד ד' הטובה עלי מ"יש לעורר על מה שהקשיתי בספרי מצ"א סי' א' לדעת הסוברין דתוך ח' ימים דאסורה מטעם דספק נפל הוה מה"ת א"כ איך יליף רשב"ג דכל ששהה ח' ימים בבהמה אינו נפל הא התורה מיירי ע"כ בידוע שכלו לו חדשיו דלהדיוט בכה"ג מותר דאי בסתם וולדות אפילו להדיוט אסור ולא איצטריך קרא לאסור לגבוה דהשתא להדיוט אסור כ"ש לגבוה דבעינן ממשקה ישראל מן המותר לישראל כדאיתא בתמורה דף כ"ט ובמנחות דף ו' ע"א וע"ז כתב מעכ"ת דודאי מאן דאוסר מה"ת בהמה תוך ח' ימים להדיוט ס"ל ספיקא דאורייתא מה"ת לחומרא דאל"כ אין שום סברא לומד דהוי מה"ת ולהכי י"ל דרשב"ג יסבור דספיקא דאורייתא לקולא זהו ת"ד: הנה לפענ"ד אי אפשר כלל לומר הכי דזה חשיב ספיקא דאורייתא דפשיטא דרוב בהמות ולד מעליא ילדן ולכל עניני תורה נחשבין כולד מעליא והשוחט תוך ח' ימים בשבת חייב משום שבת ולא אמרינן דהוי ספק נפל ופטור משום שבת אלא לענין אכילה חיישינן לחומרא משום דהוה מיעוט המצוי וכמ"ש הדגול מרבבה שהבאתי שם בתשובה אבל א"א להכניס זה תחת סוג ספיקא דאורייתא אלא אפילו הרמ"ג דמש"ס דר"ה נראה דהוי מדאורייתא עכצ"ל דהתורה חששה בזה יותר מבשאר איסורין ובאמת טעמא בעי. אכן ענין זה דמחלוקת הרמב"ם והרמב"ן בספיקא דאורייתא דהרמב"ם ס"ל דאמרינן מה"ת לקולא והרמב"ן ס"ל דמה"ת לחומרא הואיל ואתא אימא בה מילתא בעזהש"י וממילא רווחא שמעתתא: הנה הר"ן ז"ל בסוף פ"ק דקידושין העיר מחולין דף י"א ילפינין דאזלינין בתר רובא משבירת עצם בפסח דכתיב ועצם לא תשברו בו וניחוש דלונא ניקב קרום של מוח ואם איתא מאי ראיה מהנהו לרובא דעלמא דאיתחזק איסורא דהא הנהו אפילו אי לא אזלינן בתר רובא שרי דספק טריפות נינהו אלא מוכח דספיקא דאורייתא מה"ת לחומרא ע"ש. ולפענ"ד י"ל עפ"י מה דאיתא בחולין דף כ"ח ע"ב איתמר רב אמר מחצה על מחצה כרוב רב כהנא סבר מחצה על מחצה אינו כרוב רב אמר מחצה על מחצה כרוב דהכי אמר רחמנא למשה לא תשאר רוב ור"כ סבר מחצה על מחצה אינו כרוב הכי אמר רחמנא למשה שחוט רובא ופריך הש"ס מהא דתניא הרי שהי' חצי קנה פגום והוסיף עליו כ"ש וגמר' שחיטתו כשרה ומשני רבא שאני לענין טריפה דבעינן רוב הנראה לעינים א"ל אביי ולאו כל דכן הוא ומה טריפה דבמשהו מיטרפי היכא דבעינן רובא בעינן רוב הנראה לעינים שחיטה דעד דאיכא רובא לא מתכשרא לא כ"ש ע"ש מבואר דמסקנת הש"ס דכל ציוויין של תוה"ק בין להתיר ובין לאסור הכונה על הרוב. וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ' א' מהל' שחיטה הלכה י"א ע"ש ומעתה י"ל דזהו טעמו של הרמב"ם דסבר דספיקא דאורייתא מה"ת לקולא דכיון דהענין נוטה להיתר ולאיסור והוה ספק השקול חשוב גבי איסורא צד ההיתר כמו רוב וצד האיסור כמו מיעוט. והטעם בזה כמ"ש התוס' בחולין כ"ט ע"א ד"ה זיל הכא וז"ל וי"ל דתלוי הדבר בחשיבות דמשום דחשיב לי' מחצה כרוב שרי לעיל דיש כאן שיעור הכשר שחיטה דכאן נמי יש חשיבות מחצה דינו כרוב ע"ש א"כ צד ההיתר דחשוב יותר כמו דאמרי' בעלמא כחא דהיתרא עדיף ועי' רש"י ביצה דף ב' ע"ב להכי חשוב כרוב לגבי צד האיסור ואזלינן לקולא וכ"ז אחר דידעי' דאזלי' בתר רובא אבל להס"ד דפריך מנ"ל דאזלי' בתר רובא ואי לא אזלי' בתר רובא כ"ש דספק השקול לא עדיף מרוב וחיישינן לחומרא: סימן כח מה שהקשה בנדרים דף י"ח דפריך הש"ס התם אמתניתין דסתם נדרים להחמיר והא תנן ספק נזירות להקל ומשני הא ר' אליעזר הא רבנן כו' ע"ש אמאי לא משני דתרווייהו אליבא דר' אליעזר ור' אליעזר ס"ל בנזיר דף ט' ובחגיגה י"א דיש שאלה בהקדש ואין שאלה בנזירות ומשו"ה לדידיה ספק נדרים להחמיר משום דהוי דבר שיש לו מתירין ע"י שאלה וכל דבר שיל"מ קי"ל דספיקא אסורה וספק נזירות להקל דאין לו מתירין יפה העיר: ונראה לפע"ד בישוב הקושיא דהנה בנדרים דף ג' ע"ב איתא מה נדרים עובר בבל יחל ובל תאחר אף נזיר עיבר בבל יחל ובבל תאחר וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ"א מ"ה נזירות ומסתברא לי דהא דסבר ר' אליעזר דאין שאלה בנזיר מחמת הטעם שכתבו בתוס' דכתיב גביה קדוש יהיה ודמי להקדש זה אינו אלא לענין לאו דנזיר אבל לענין לאו דבל יחל שפיר מהני שאלה דלא יתכן שיהא חמור מנדרים גופא דמהני שאלה והא מקרא דבל יחל גופא דרשינין איהו אינו מיחל אבל אחרים מוחלין לו ולפ"ז הוי נזירות דבר שיל"מ עכ"פ לגבי לאו דבל יחל וצריך להיות ספק חירות להחמיר כמו נדרים גם אליבא דר"א. איברא דכאן יש סברא לומר דבכה"ג לא מהני הטעם דיל"מ דדוקא היכי שיכול הדבר לבוא לידי היתר גמור אמרינן דעד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר אבל בנזירות לר' אליעזר דאינו יכול לבוא היתר גמור ע"י שאלה דגבי לאוי דנזיר לא מהני שאלה ועל כרחך אתה מיקל בספיקא לא חשיב תו דבר שיל"מ אפילו לענין איסור דבל יחל וכעין זה כבר העיר השואל בתשו' צמח צדק סי' ס"ט בביצה טריפה שנולדה ביו"ט ונתערב' בהיתר דרצה השואל שם לדון להתיר לאכול ביו"ט על ידי הביטול דזה לא חשוב דבר שיל"מ אחר יו"ט כיון דגם אח"כ על כרחך צריך אתה לסמוך על הביטול על איסור טריפה