מצפה אריה תנינא חלק א קמב

אשר חלב זבחימו יאכלו כו' מהא דאמרינן בשבועות דף כ"א היכן מצינו באוכל כ"ש שהוא חייב שזה חייב ולא והרי נמלה כו' ואם נימא כדעת הרמב"ם ז"ל דתקרובות ע"ז חייב בכ"ש. אמאי לא פריך הש"ס מתקרובות ע"ז והניח בצע"ג. לדעתי גם אחר העיון קצת לא קשה כלל. והנה בתקרובות ע"ז לאו דוקא באכילת כ"ש לוקה אלא אף בהנאת כ"ש לוקה כמו שכתב הרמב"ם ז"ל בהל' ע"ז פ' ז' הל' ב' וז"ל ע"ז ומשמשיה ותקרובות שלה אסור בהנאה וכל הנהנה באחת מכל אלו לוקה שתים אחת משום לא תביא ואחת משום לא ידבק בידך מאומה מ"ה ע"כ ומה שחסר כאן שיעור הנאה מבואר במקום אחר שם פ' ד' ה' ז' גבי עיר הנדחת וז"ל וכל הנהנה ממנה בכ"ש לוקה שנאמר ולא ידבק בידך מאומה מ"ה ע"ש אלמא דאלאו זה מחויב אף בהנאת כ"ש דוקא ומה שהביא הכ"מ שם שהרמב"ן בספר המצות משיג ע"ז צריך לפרש דהיינו אמה שהביא הרמב"ם קרא. דאשר חלב זבחימו כו' אבל פשיטא דעל הנאת כ"ש מתקרובות ע"ז לוקה ומטעם זה כל שכן על אכילת כ"ש דלוקה מקרא דלא ידבק וכו' וכן כתב הל"מ שם וז"ל באמת הוא דבר תמוה בעיני שהרי המלקות שכתב כאן דלוקה ביי"נ אינו אלא מקרא דלא תביא תועבה אל ביתך וקרא דלא ידבק כו' כמ"ש בהלכות ע"ז ע"ש הרי מבואר דפשיטא להלח"מ דעל אכילת כ"ש לוקה ואף שמלשון הרמב"ן ז"ל שכתב אנכי לא ידעתי מקום המלקות הזה לא משמע הכי מ"מ על כרחך הפירוש כן הוא: ולולא דמסתפינא הייתי מישב דברי הרמב"ם ז"ל מתלונת הרמב"ן ז"ל דהא דמביא קרא דאשר חלב זבחימו יאכלו אין כונתו דמשו"ה לוקין אאכילת תקרובת ושתי' יי"נ דע"ז פשיטא דלוקין דלא גרע מהנאת כ"ש דלוקין מקרא דלא ידבק אלא כונתו אמה שכתב שם בתחילת דבריו יין שנתנסך לע"ז אסור בהנאה והשותה כו' וכן האוכל כו' לוקה דמשמע מזה דהנאה בלא אכילה ושתי' מתקרובת ע"ז אינו לוקה ובאמת כתב הוא ז"ל בעצמו דעל כל הנאות מתקרובות ע"ז לוקה כמו שהבאתי לעיל ועל כרחך צ"ל דסבירא ליה להרמב"ם ז"ל כמו שכתב הה"מ בהל' מ"א פ"ח דכל דבר שעומד לאכילה הוי הנאתו רק דרך אכילתו ושאר הנאות חשיב שלכדה"נ וגם סבור דגם בע"ז פטור שלכדה"נ אשר התוס' ז"ל בפסחים דף כ"ו ובע"ז דף מ"ה נסתפקו בזה ע"ש ומשו"ה ביין שנתנסך לע"ז ובשר ופירות שעומדין לאכילה ושתיה אסור בכל הנאות אבל אינו לוקה רק אם אכל או שתה וע"ז הביא הסמך אשר חלב זבחימו יאכלו ישתו יין נסיכם ודו"ק ועיין ברמב"ם ז"ל ה' ע"ז פרק ז' ה' ט"ו דמשמע דדברים העומדים לאכילה אינו לוקה רק אם אכלן אבל שאר הנאות כתב דאסור מ"ה משמע דאינו לוקה וע"כ כמו שכתבתי: ואחר שבארתי את כל זה דחיוב האכילה הוא מקרא דלא ידבק ואף בהנאת כ"ש חייב לא דמי כלל להא דשבועות ולמחלוקת ר"ע ורבנן דהא התם נשבע שלא יאכל ובעינן אכילה דוקא ואכילת כ"ש לרבנן ל"ח אכילה כלל משא"כ בע"ז עכ"פ לא גרע מהנאת כ"ש דחייב ג"כ וגם פשיטא דאם נשבע שלא יהנה מן הככר דחייב אף באכילת פחות מכזית דלא גרע מהנאה תדע דכן הוא דהלא לא פריך הש"ס מקונמות דאמרינן התם דמחלוקת בשבועות אבל בקונמות ד"ה בכ"ש אלא ע"כ כדכתיבנא. והא דפרכינין התם והרי הקדש הוא רק לדעת הס"ד דבאכילת הקדש בכ"ש חייב ולא בעינן שוה פרוטה אף דבהנאת הקדש פשיטא דבעינן ש"פ דהלא בהדיא תנן בב"מ דף נ"ה ע"ב חמש פרוטות הן כו' הנהנה ש"פ מן ההקדש אלא סבר דבאכילה כיון דלא בעינן כזית ממילא אף על כ"ש חייב ומשו"ה שפיר פריך אבל לפי מאי דדחי דבמעילה ג"כ בעינן ש"פ אינו ענין כלל הקדש לשבועות כנ"ל דבהקדש לא בעינן אכילה ובשבועות בעינן אכילה דוקא ומשו"ה בעינן כזית ולא סגי אף בש"פ ודו"ק: סימן כ"ו שלום רב וחיים ארוכים אל כבוד ידידי הרב הגאון המפורסים חריף ובקי ומפולפל כש"ת מו"ה אליעזר דייטש נ"י האב"ד באניהאד יע"א בעל המחבר ספר תבואת השדה: אחרי דרש"ת כמשפט לג"ר כי"ב הנני באתי איפוא להשיב על מכתבו אשר קבלתי ושם העיר ליישב מה שהקשיתי על התוס' חולין ק"כ א' ד"ה חמץ שהקשו וא"ת חלב נמי הי' לו שעת הכושר במעי אמה כו' וי"ל דחמץ כמו שהוא עתה הי' לו שעת הכושר אבל חלב אחר שיצא לאויר העולם לא היתה לו שעת הכושר להיתר ע"ש והרי לעיל בפרק בהמה המקשה ע"ד א' קאמר הגמרא ת"ש הרי שנולדה טרפה מן הבטן ואם איתא משכחת לה שהיתה לה שעת הכושר דאז בעי מעייל ידי' ושחטה ע"ש אלמא דכעין זה חשוב היתה לה שעת הכושר מה שהי' היתר קודם שיצא לאויר העולם וע"ז יצא מעכ"ת לפרש כונת התוס' דוקא לענין זה שנתמעכו יש לחלק בכך אבל לא בגונא שהדבר בעין זהו ת"ד בקיצור: הנה אנכי לא מצאתי נכון לחלק כן עפ"י הסברא והנה לכאורה יש ליישב ולומר דמצינו סוגיות אחרות דפליגי אסוגיא דפרק בהמה המקשה. דבמנחות ה' ב' ותמורה כ"ט א' איתא סד"א ה"מ היכא דלא היתה לה שעת הכושר דנולדה טריפה במעי אמה ע"ש ולפי הסוגיא דחולין הנ"ל כעין זה חשיב היתה לה שעת הכושר דאי בעי מעייל ידי' ושחטה. אמנם י"ל דהתם בעינן שיהי' שעת הכושר לגבוה ובמעי אמה לא הוי חזיא לגבוה אך אם כה נימא יש לשאול הא גם כשנטרפה אחר שיצאה לאויר העולם בתוך ח' ימים ללידתה ג"כ לא היתה חזיא לגבוה פסול משום מחוסר זמן. ועלה על לבי דיש לומר דאעפ"י שהיתה אסור' לגבוה משום מחו"ז מ"מ לענין מה שאנו דנין עכשיו על איסור טריפה היתה לה שעת הכושר ובאמת שכן מוכח בהדי' מקושית התוס' בחולין הנ"ל דאל"כ אין התחלה לקושייתם דשאני חלב דאף אם הי' תולש במעי אמה ג"כ הוה אסור כמ"ש רש"י ז"ל בהדי' לעיל ע"ה א' ד"ה כחלב חיה וז"ל ואין בו אלא איסור נבלה ע"ש אלא עכצ"ל דמ"מ איסור חלב הי' לו שעת הכושר: והנה ראיתי להגאון רע"א ז"ל בהגהותיו ליור"ד סי' י"ג בש"ך ס"ק א' ד"ה אמנם שחקר בבהמה טרפה ונמצא בה עובר בן ט' שמהני בה שחיטת עצמה להתירה לאכילה איזו שם איסור אשר יקרא לו אם לא נשחטה אם איסור אבמה"ח או איסור טריפה ומסיק דיש על העובר איסור טריפה של האם ע"ש ועי' בהגהותיי מלחמת ארי' סי' נ"ג בספר של מר חותני ז"ל ברכת רצה שלדעתי ליכא לאו דטריפה אלא בכל טריפה איכא עשה דשאינה זבוחה ע"ש ולפי המבואר עכ"פ מוכח דלאו משום איסור אבמה"ח נגעו בה דאי נימא דעובר הנמצא בטריפה יש עלה איסור אבמה"ח ולא משום טריפה יקשה הא דפריך הש"ס בחולין הנ"ל ואם איתא הא היתה לה שעת הכושר כו' הא אפילו אי ליתא ולא מהני בה שחיטת עצמה נמי היתה לה שעת הכושר דבמעי אמה לא היה על העובר איסור טריפה אלא איסור אבמה"ח וכל כה"ג חשוב היתה לה שעת הכושר אלא מוכח דעובר של בהמה טריפה יש על העובר איסור טריפה. והנה לפי הנ"ל אינו דומה הך דחלב לפי קושית התוס' שהיתה לו שעת הכושר במעי