מצפה אריה תנינא חלק א קלט

והנה ראיתי בתשובת רע"א סי' כ"ט תשובת הגאון ר' בנימין וואלף איגר ז"ל שכתב לחקור לענין ספירת העומר אי כתיבה כדיבור דמי ונמצא שם ג"כ שני תשובות מרע"א ז"ל והוא ז"ל העיר מכתיבת השם דאי נימא דכדיבור דמי הא הוי בכלל הוגה את ד' באותיותיו ואנכי תמה אקרא איך אפשר כלל לומר כך הא כל עיקר הלשון תליא בהנקודות ורוב תיבות נשתנה הברתם עפ"י שינוי הנקודות לבד כגון שנים שנים שלשה שלשה משורש לוש והש' הוא שמוש וכן אידך וכשכותב הא ליכא נקודות וליכא מהכתיבה שום הוכחה מתוכ' שהקריאה הוא כך רק עפ"י המסורת אבל לא מהאותיות ואיך נימא דחשוב כאמירה דלהוי כהוגה את ד' באותיותיו הא אלו האותיות עצמן אם יקרא אותן בנקודות אחרות בפה ג"כ ליכא איסור דהאיסור הוא אם יקרא בהנקודות עפ"י המסורת ובכתיבה יוכל להיות נקודות אחרות ובספירה כשיכתוב שני ימים יש לקרות ג"כ שני ימים וע"כ צריך נקודות תחת האותיות וכן בשבועה בכתב ג"כ צריך להיות נקודות דאל"כ אע"פ שמתוך הענין הדברים נכרים מתוך הכתב מ"מ לא דמי לאמירה שהאמירה היא עם הנקודות כמשפטם משא"כ בכתיבה. ואולי אפשר לומר כמ"ש למעלה דכל שניכר מתוך הדברים נופל לשון אמירה כמו בש"ס זאת אומרת או נעשה כאומר אבל עכ"פ לא קשה כלל קושית רע"א כשכותב השם יהיה כאילו הוגה את ד' באותיותיו דהאיסור בודאי אינו אלא כשמפרש השם עם הנקודות כאשר נתנו בסיני דעיקר האיסור ילפינן מדכתיב זה זכרי לעלם חסר וכ"ז שאין הנקודות מפורשים הרי הוי לעלם תדע שכן הוא שהרי בכל הספרים הנכתבים והנדפסים עם נקודות נכתב ונדפס תחת שם הויה נקודות של שם א"ד ולא של שם הוי' ובודאי מהאי טעמא שלא יהא נראה כהונה את השם באותיותיו וכן נראה לפע"ד דהא דאיתא במגילה דף י"ז ריש פרק הקורא היה כותבה דורשה ומגיהה לא יצא שמביא בתשובת שב יעקב ראיה מדאיצטריך לאשמועינין דלא יצא ש"מ דאל"ה הוי אמרינן דיצא דכתיבה כדיבור דמי ויש לומר דמיירי התם כשכותבה עם הנקודות דכשר במגילה כדאיתא באו"ח סי' תרצ"א דאין הניקוד פוסל במגילה ע"ש אבל בלי נקודות בודאי לא חשיב כקורא דאם יקרא שלא עפ"י מסורת פשיטא דלא יצא: והנה הנו"ב מהד"ק חלק יו"ד סימן ס"ו כתב דהך דינא אי כתיבה כדיבור תליא בשני תירוצים של התוס' גיטין הנ"ל ד"ה והא יכול לדבר מתוך הכתב שכתבו אע"ג דממעט ביבמות דף ק"ד חרש וחרשת מחליצה משום דאינם באמר ואמרה אמירה ודאי לא הוי אלא בפה ועוד דהתם יליף מוענתה וענו דהוי בפה ע"ש וקשה לי דאם כה נימא אכתי יקשה ממתניתין דסנהדרין דף ע"א ואמרו ולא אלמין ומוכח דאמירה לא הוי אלא בפה, דאל"כ איך ממעטינן אלמין הא יכולין לומר ע"י הכתב ואולי י"ל דשאני התם דכתיב איננו שומע בקולינו מזה מוכח שאינם אלמין. וממילא הא דכתיב ואמרו ג"כ הוה בפה. ואין להקשות דהיה להש"ס למעט אלמין מדכתיב בקולינו דזה לא קשה לפי מ"ש רש"י ז"ל וז"ל ואיכא לאהפוכי לזכותא ולמידרש דבשעת הקול קאמרי כו' ע"ש א"כ אכתי לא ידעינן למעט היכי שנעשו אלמין אח"כ ובשעת הקול היו יכולים לדבר בקול ובשעת העמדה בדין כבר נעשו אלמין ועוד דאפילו לתירוץ השני של התוס' דגיטין הנ"ל כיון דגלי רחמנא דהאי ואמר ואמרה דגבי יבמה הוי בפה ילפינן מזה ג"כ בעלמא דכתיב אמירה הוי נמי בפה דוקא ובזה ניחא טפי שלא יהא דברי התוס' נראין כסותרין אהדדי דמקודם כתבו דאמירה ודאי הוה בפה ומיד חזרו בהם וכתבו ועוד ומשמע דאמירה לא הוי בפה לפמ"ש הנו"ב הנ"ל וכבר דברתי מזה בהגהותינו מלחמות אריה סי' ט"ו אבל לפי הנ"ל י"ל דגם לתירוץ השני אמירה בכל מקום הוי בפה דילפינין מאמירה דכתיב גבי חליצה דהוי בפה דומיא דלוים: עוד בענין הנ"ל. כבוד ידידי הרב המאוה"ג כו' מו"ה ישראל נ"י אבד"ק הערלוי במדינת רומאניע ע"ד אשר דרש חוו"ד העניה אודות השו"ב בקהילתו הנני להשיבהו בקצרה את אשר יורוני מן השמים כי מכל הטעמים אשר כתב כ"ת שיש לפוסלו לא מצאתי כדאי אף אחד מהם. בדבר השבועה בכתב קשה לי לדון בזה אחרי אשר אין הכתב לפנינו וגם קשה להחליט דבכתב חשיב שבועה אחרי כי רבו החולקים בזה ועיין בתומים סי' צ"ו ס"ק ה' שהביא מ"ש השבות יעקב בתשובתו חלק א' סי' קנ"ו ותשובת חוות יאיר בסי' קצ"ד דגבי שבועה ונדר אמרינין דכתיבה כאמירה דמי והשב יעקב יו"ד סי' מ"ט חולק ע"ז וס"ל דלא מהני שבועה בכתב ודעת התומים דבשבועת ביטוי דכתיב לבטא בשפתים כתיבה לאו כדיבור דמי ובשבועת העדות דהוא מושבע מפי ב"ד וסגי בכפירה בעלמא בזה אם הכפירה ע"י כתב חשיב כפירה ודבריו מושכלים ועריבים. אמנם מה שכתב תו התם ובהכי ניחא מה דאמרינן בירושלמי בפ' כה"ג דפריך למה כה"ג לא דנין אותו וימנה אנטלר ותירץ הגע עצמך ואם מחויב כה"ג שבועה וכי ישבע אנטלר וקשה אם כתב הוי שבועה א"כ יכתוב בכ"י הניכרת אני נשבע כך וכך וישלח לב"ד והוי כנשבע בב"ד ואין כאן ביזוי כלל אבל לפי מ"ש ניחא דנשבע מפי עצמו לא מהני בכתב ורק בנשבע מפי אחרים וזהו ביזוי לכה"ג ע"כ עיין שם (ויש כאן טעות הדפוס וצ"ל למה כה"ג דנין אותו ויש למחוק תיבת לא] וראיה זו לאו ראיה כלל דעיקר הפירכא היא דלמה דנין אותו כשאר כל אדם היה ראוי לתקן שלא לדון אותו רק ע"י אנטלר ולא ע"י עצמו כלל מפני כבודו וע"ז משני ואם מחויב שבועה וכי נשבע אנטלר היינו שאין לתקן תקנה כזו מפני שבועה שצריך לישבע בפני ב"ד ועיין במראה הפנים שהביא כן בשם הרשב"א הובא בב"י סימן קכ"ד שפירש כן מעתה אין ראיה כלל דאפשר דמהני ע"י כתב רק זה יכול כל אדם לשלוח ע"י כתב שבועתו ואין הבדל בין כה"ג לשאר כל אדם ועיקר הפירכא שנתקן תקנה מיוחדת לכ"ג שיהא ניכר בזה שכבודו גדול משאר כל אדם אבל מה שדנין ע"י כתב שלו חשיב דנין אותו דמה לי איהו ומה לי כתבו תדע דהא קתני במתניתין מעיד ומעידין אותו ובעדות הא אין צריך לבוא בעצמו דהא כתב ר"ת דשולח אדם עדותו ע"י כתב אלא דכתב חשיב כאלו מעיד בפני ב"ד הכי נמי כשנשבע ע"י כתב חשיב כאלו נשבע בפני ב"ד.: ודע דלפי דעת התומים דכששולח ע"י כתב לא חשיב ביזוי יש מקום לפלפל בישוב דברי הרמב"ם ז"ל שכתב בפ' ה' מהל' כלי המקדש הלכה ט' היה יודע עדות אינו חייב להעיד אפילו בב"ד הגדול שזה אינו כבוד לו שילך ויעיד ותמה הכ"מ הא הש"ס בסנהדרין דף י"ח שם פריך אהך דכ"ג מעיד והא תניא והתעלמת פעמים שאתה מתעלם וכו' זקן ואינו לפי כבודו ומשני אלא מעיד בפני המלך דמשום כבודו של כה"ג אתי ויתיב ומדוע השמיט הרמב"ם כל זה. ע"ש ולפי דעת התומים י"ל דלכאורה יש להקשות בזקן ואינו לפי כבודו נמי יכול לשלוח עדותו ע"י כתב וליכא ביזוי כמ"ש התומים וצריך לומר דאי נימא דאינו רשאי לבוא בעצמו להעיד שוב לא מהני עדותו