מצפה אריה תנינא חלק א קלו

צריכות כונה למה יגרע מצות מילה מכל המצות וע"כ העליתי דמ"ש הרב ר' מנוח והט"ז דלא מצינו בתורה מילה לשמה הכונה שהמילה כשרה אף אם מל שלא לשם מצוה ואין צריך להטיף דם ברית אבל מ"מ לא עשה מצוה כלל למ"ד מצות צריכות כונה ע"ש. א"כ ה"ה במל שלא בזמנה בשבת נהי נמי למ"ד דמצות צריכות כונה יש לומר דכל מידי דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני ולא קיים מצות מילה כיון דלמצוה בעי כונה אבל מ"מ כיון דלענין כשרות של המילה לא בעי כונה לא שייך למיפסל מטעם הך כללא דכל דאמר רחמנא לא תיעבד אי עביד לא מהני: וכמה מעליא הא שמעתתא לישב בזה הא דאיתא בעירובין דף צ"ה דהא דתנן התם דמוציא תפילין מכניסן זוג זוג רבן גמליאל אימר שנים שנים ומוקי הגמרא דבשבת זמן תפילין קא מיפליגי דת"ק סבר שבת זמן תפילין ור"ג סובר דשבת לאו זמן תפילין וכתב רש"י ז"ל דלת"ק דשבת זמן תפילין איכא בל תוסיף ואתי איסור בל תוסיף ומשוויה ליה כמשאוי ועוד איתא בגמרא ואב"ע דכו"ע שבת זמן תפילין ובמצות צריכות כונה קמיפלגי דת"ק סבר מצות צריכות כונה ור"ג סבר מצות אין צריכות כונה וכתב רש"י ז"ל לת"ק זוג אחד אין טפי לא דאי מכוין למצוה איכא בל תוסיף ואי לא וכוין למצוה תרוייהו משאוי נינהו ואין כאן מצוה ורבן גמליאל סבר מצות אין צריכות כונה הילכך מצוה איכא בל תוסיף ליכא דאין עובר על בל תוסיף אלא א"כ נתכוין למצוה וזה לא נתכוין ובכל חד אמרינן האי למצוה. ולבי מגמגם לומר דכיון דלאו תכשיט נינהו נהו דבל תוסיף ליכא איסור שבת מיהו לא פקעה והא ליכא למימר דלכו"ע תכשיט נינהו דא"כ לת"ק אמאי אסור לא ליכוון ולא ליתסר וכו' וע"כ מחק רש"י ז"ל לגירסא זו וגרס להיפך אבל לפי הנ"ל י"ל לקיים הגירסא הלזו עפ"י מה שכתב רש"י ז"ל בעצמו דאתי' איסור בל תוסיף ומשוויה ליה כמשא מוכח דבלא איסור דב"ת לא חשיב כמשא: והנה התוס' בסוכה דף ל"א ד"ה הואיל דהיכא דעובר על בל תוסיף יצא ידי מצוה ולא אמרינן דמחמת איסור דב"ת לא אמרינן שלא קיים המצוה אלא אע"ג דעבר על לאו דב"ת קיים המצוה אבל ברמב"ם בפרק א' מה' ציצית איכא בזה פלוגתא בין הרמב"ם והראב"ד ז"ל ונראה דדעת הרמב"ם ז"ל דמחמת ב"ת בטל המצוה. ולפי מה שכתבתי למעלה יש לומר דתליא אי מצות צריכות כונה או אצ"כ ומשום דבאמת יש לומר דמשום דעבר על ב"ת בטל המצו' דכל מידי דאמר רחמנא ל"ת אי עביד לא מהני אמנם ז"א אלא אי מצות צריכות כונה אבל אי אין צריכות כונ' ליכא למימר בזה כל מידי דאמר רחמנא ל"ת אי עביד לא מהני ולא בטל המצו' ובזה שפיר עולה יפה פלוגתא דת"ק ור"ג דלת"ק דסבר מצות צריכות כונה אתי איסור דב"ת ומשוויה לי' כמשא ולא זוג אחד בלבד אלא כל אלו השנים חשוב כמשא דכיון דמחמת ב"ת בטל המצו' ולא קיים בשום אחד מהם מצות תפילין כלל חשיבי תרווייהו כמשא אבל לר"ג דסבר מצות אין צריכות כונ' א"כ לא בטל המצו' ועכ"פ קיים מצות תפילין באחד מהם ליכא למימר דאתי איסור דב"ת ומשווי' לי' כמשא דהא בכל אחד מהני זוגי י"כ דזהו של המצו' כמו שכתב רש"י ז"ל בעצמו דבכל חד אמרינן האי למצו' ות"ק נמי מודה לזה אלא כיון דסבר מצות צריכות כונ' אמרינן כל מידי דאמר רחמנא ל"ת אי עביד לא מהני ולא קיים המצו' כלל ואיסור ב"ת משווי' להני תרתי זוגי כמשא ולהכי סבר זוג אחד אין טפי לא ודו"ק: ובגוף הספק של הגאון ז"ל במילה שלא בזמנה בשבת אם יצא בדיעבד אני תמה הא זהו ש"ס מפורשת בשבת דף קל"ז ע"א תני ר' חייא אומר הי' ר' מאיר לא נחלקו ר"א ור"י על מי שהי' לו שתי תינוקות למול אחד בע"ש ואחד בשבת ושכח ומל של ע"ש בשבת שהוא חייב על מה נחלקו על מי שהי' לו שתי תינוקות אחד למול אחר השבת ואחד למול בשבת ושכח ומל את של אחר השבת בשבת שר"א מחייב חטאת ור"י פוטר ופריך הש"ס השתא ר' יהושע סיפא דלא קא עביד מצו' פוטר רישא דקא עביד מצו' מחייב ע"ש הרי חזינן בהדיא דאי מל שלא בזמנו בשבת עביד מצוה ואלו היה אמרינן דלא מהני הא ברישא נמי לא עביד מצוה כלל כיון דלא מהני וצריך להטיף דם ברית: והנה לפי מה שכתבתי שדין זה אי מהני או לא מהני תליא אי בעינן כונ' אי לא בעינן כונה וכיון דקי"ל מצות אין צריכות כונ' לא שייך לומר דלא מהני וכמ"ש הט"ז דלא מצינו דבעינן מילה לשמה יש מקום לישב דעת הסוברים דאי מל בתוך ח' ימים יצא בדיעבד והשא"ג בדיני מילה סי' נ"ב תמה ע"ז הא משנה שלימה שנינו בסוף פרק ר"א דמילה מי שהי' לו שתי תינוקות א' למול אחר השבת וא' למול בשבת ושכח ומל של אחד בשבת בשבת חייב אחד למולו בע"ש וא' למול בשבת ושכח ומל של ע"ש בשבת ר"א מחייב חטאת ור"י פוטר ומפרש בגמר' דטעמא דר"י משום דטעה בדבר מצוה ועשה מצו' אבל רישא במל של אחד בשבת בשבת לא עביד מצוה וש"מ היכי שמל קודם זמנו לאו כלום הוא ע"ש אבל לפי הנ"ל יש לומר לדעתי דמודי הנך פוסקים דבמל קודם זמנו דיצא דוקא היכא שמל לשם מצות מילה דדוקא בזמנו או לאחר זמנו שעכ"פ כבר הגיע זמנו למול לא בעינן כונה דסתמא לשמה הוי אבל קודם זמנו שעדיין אינו מוטל עליו הדבר כלל ואדרבה אינו רשאי לכתחילה למול קודם זמנו לא חשיב לשם מצו' עד שיכוין וכמו דאמרינן בר"ה דף כ"ח דאפילו אי מצות אין צריכות כונ' לעבור על בל תוסיף בעינן כונה ואפילו למ"ד דלעבור נמי לא בעי כונה היינו רק בזמנו אבל שלא בזמנו לכו"ע בעי כונה וא"כ היכי שהוא מל קודם זמנו בעינן דוקא שיתכוין לשם מילי וכיון דבעינן כונה אם מל קודם זמנו בשבת שוב אמרינן כל מידי דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני ומשו"ה שפיר קאמר הש"ס דלא עביד מצו' היינו כשמל בשבת אבל אי בחול קודם זמנו שפיר סבירא להו להנך פוסקים דמהני בדיעבד. אמנם בגוף הראיה של השא"ג לדעתי בלא"ה יש לשדות ביה נרגא דאע"ג דסברי הנך פוסקים דאם מל בתוך ח' ימים יצא בדיעבד היינו כונתם דשהגיע יום השמיני יצאו ידי מיל' דחשבינן מה דעביד מקודם כאלו עביד היום כיון דמה שהוא נימול היום יום ח' זהו נעשה ע"י פעולתו אבל מ"מ לא נגמר עשיית המצור עד יום ח' שהגיע זמן המצוה אבל לא יתכן לומר דחשיב עשה המצוה קודם יום ח' שעדיין לא הגיע זמן המצו' א"כ שפיר קאמר המל של אחד בשבת בשבת לא עביד מצו' דהכי פירוש' דעכ"פ לא עביד מצוה בשבת דעדיין לא הגיע זמנו ואינו מוטל עליו אכתי שום מצוה ונרא' שכן היי כונת רש"י ז"ל שכתב בהא דאמר רשב"א התם לא נחלקו ר"א ור"י על מי שהי' לו ב' תינוקות אחד למול בשבת ואחד למול אחר השבת ושכח ומל של אחר השבת בשבת שהוא חייב וכ' רש"י ז"ל דאע"ג דטרוד במצוה וטעה בה כיון דלאו מצוה שעדיין לא הגיע זמנו למול חייב כונתו י"ל כיון דעדיין לא הגיע זמנו לא עביד מצוה בשבת. ויש להביא ראיה לזה ממ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ב מה' שגגות דאי מל בה"ש ולא הספיק חייב חטאת דחבורה הוא עביד ולא עביד מצוה חזינן דכל זמן שלא נגמר חשיב לא עביד מצוה וכ"ש כל זמן שלא הגיע זמנו לא חשיב מצוה ומשו"ה שפיר קאמר התם דחייב חטאת סוף דבר דליפסול השחיט' מחמת שעבר על השבוע' ולומר דאפילו בדיעבד לא מהני אין מקום כלל: