מצפה אריה תנינא חלק א קלה

דנימא דלא מהני דהכא לא יתוקן האיסור דהא כבר קיבל שכר בעד השחיטה ועבר על מה שנשבע שלא יהנה משחיטתו וזה לא יתוקן במה שתפסל השחיטה וכיון דלא יתוקן האיסור שוב השחיטה כשרה כמו טבח בשבת. לדעתי יש לפקפק דהא בהקוויטיל נאמר שקיבל ע"ע באלה ובשבועה שלא לשחוט וגם קיבל שלא להנות משחיטתו א"כ עכ"פ יתוקן השבועה שנשבע שלא לשחוט ונהי דמ"מ עבר על מה שקיבל שכר בעד השחיטה וזה לא יתוקן ע"י מה שתפסל השחיטה מ"מ כיון שיתוקן השבועה שלא לשחוט שפיר צריך להיות השחיטה פסולה וזה פשוט וברור: ולרווחא דמלתא אמינא עוד להביא ראיה לזה דבתמורה דף ה' פריך הש"ס ארבא דאמר כל מידי דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד ל"מ והרי אלמנה לכ"ג דרחמנא אמרה לא יקח ותנן כל מקום שיש קידושין ויש עבירה הולד הולך אחר הפגום ומשני שאני התם דכתיב לא יחלל וע"ש ברש"י ותוס' שפירשו דדרשינן חילולין הוא עושה ואינו עושה ממזרים מכלל דתפסי בה קידושין והנה בקידושין דף ע"ח סבר רבא בעצמו בהדיא דאלמנה לכ"ג קידש אינו לוקה בעל לוקה משום לא יקח ולא יחלל ע"ש וקשה לכאורה לדעת המהרי"ט מאי פריך הש"ס לרבא מאלמנה לכ"ג הא התם אינו מתוקן האיסור כלל. דהא כשבעל ולא קידש נמי לוקה לרבא משום לא יחלל כמבואר בקידושין שם בהדיא א"כ בביטול הקידושין לא יתוקן האיסור לגמרי דהא עכ"פ חייב משום לא יחלל אלא מוכח כיון דעכ"פ יתוקן הלאו דלא יקח שפיר חשיב מתוקן האיסור: איברא דבאמת הי' אפשר לפרש דזהו מה דמשני הש"ס שאני התם דכתיב לא יחלל זרעו וא"כ ע"י ביטול הקידושין לא יתוקן הלאו דלא יחלל וכיון דלא יתוקן הלאו דלא יחלל שוב לא חשוב מתוקן האיסור ולהכי לא אמרינן בכה"ג האי כללא דכל מידי דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני ודלא כמו שכתבתי ואין אנו צריכין לדחוק' של רש"י ותוס' לפרש שינוי' דהש"ס דדרשינן חילולין הוא עושה ואין עושין ממזרים שעיקר התירוץ חסר מן הספר. אבל כיון דרש"י ותוס' אינן מפרשין כך ש"מ דס"ל דזה חשיב מתוקן האיסור כיון שעכ"פ איכא תיקון לגבי לאו דלא יקח וכנ"ל והתם עדיף טפי דעיקר איסור דלא יקח הוא משום לא יחלל כדאמרינן בקידושין שם מה טעם לא יקח משום לא יחלל א"כ יש סברא לומר דכיון דבביטול הקידושין לא יתוקן לאו דלא יחלל לא אמרינן אי עביד לא מהני אפילו לגבי לאו דלא יקח ומ"מ לא אמרינן הכי א"כ כ"ש בנ"ד דאע"ג דלא יתוקן מה שעבר על קבלת השכר מ"מ שפיר יש לפסול השחיטה כדי לתקן השבועה שנשבע שלא לשחוט והמה שני איסורין נפרדין ואינן תלויין זה בזה כלל ודו"ק: שוב ראיתי שהשעה"מ בפי ג' מה' גירושין העיר בזה והקשה אמהרי"ט מהא דפריך הש"ס מאלמנה לכ"ג והא התם לא יתוקן האיסור אבל לדעתי י"ל דזה חשיב מתוקן לאו דלא יקח ע"י ביטול הקידושין דאע"ג דחייב מלקות משום דעבר אמימרא דרחמנא דבזה גם רבא מודה כדאיתא התם בהדיא מ"מ הענין קידושין מתוקן "י הביטול. וגם י"ל דמהרי"ט יפרש לא כרש"י ותוס' אלא שזהו גופא משני הגמרא דעיקר הוא לא יחלל ואין כאן תיקון אבל האמת יורה דרכו דלא שייך כלל לדון בשחיטת איסור לפסול השחיטה מטעם כל מידי דאמר רחמנא ל"ת אי עביד לא מהני ובחנם שפכו האחרונים הרבה דיו בזה אלא דלא אמרינן הכי אלא היכי שהענין בעצמו הוא מתועב לפני המקום כמו אלמנה לכ"ג או אונס שגירש שתכלית דבר זה הוא עיקר עבירה כמו הקירוב ע"י חלות הנשואין או הריחוק ע"י חלות הגירושין הוא דאמרינן דלא מהני כי היכי דיתוקן עכ"פ התכלית. אבל בשוחט בשבת או קונה בשבת דתכלית השחיטה שהוא הכשר לאכילה אינו מתועב כלל אלא שהפעולה הוא האיסור ע"י שבת או שבועה בזה איננו מתקן כלל דאפילו אי נימא דלא מהני חייב משום שבת או משום שבועה משום דעבר אמימרא דרחמנא כדאיתא בהדיא בתמורה דף ה' עיין בספרי שו"ת מצפה ארי' סי' מ"ט שכתבתי שכן הוא סברת המהרי"ט וראיתי שגם הנה"מ בסי' ר"ח כתב כן וכן הוא בחוו"ד וזה הוא ברור: עוד אמרתי דלא שייך לומר כל מידי דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני רק היכי דבעינן דעת וכונה כמו בכל הני מילי דסוגיא דתמורה אבל במידי דאנן לא בעינן כונה לא אמרינן הכי. ומצאתי שכבר קדמוני בזה הגאון ר"ז מרגליות ז"ל בתשובת בית אפרים חלק יו"ד סי' ל"ט לעניין יבום והנאני שב"ה כונתי לדעתו הגדולה והוא עפ"י מה שתירצו בתוס' בתמורה שם גבי צורם אוזן בבכור כיון דאפילו אם נפל מום מאליו ג"כ פסול להקרבה ל"א בכגון זה דלא מהני ויש להוסיף על דבריהם דאפילו בשחיטת חולין אע"ג דאם נפל סכין מאליו פסול מ"מ כיון דקי"ל דלא בעינן כונה ואם זרק סכין לנועצה בכותל ושחט כשר לא שייך לומר דלא מהני והתוס' בתמורה הקשו משוחט הפסח על החמץ נימא דלא מהני אך התם בקדשים שאני דשחיטתן בעי כונה כדאיתא בחולין דף י"ג דאיתא התם בעי מיניה שמואל מרב הונא מנין למתעסק בקדשים שהוא פסול שנאמר ושחט את בן הבקר שתהא שחיטה לשם בן בקר ע"ש. ועיין בתוס' ד"ה מנין שכתבו דמתעסק היינו ששחט לשם חתיכת סימנים דבחולין כשר גם לרבנן ובקדשים פסול וכיון דבעינן כונה שייך לומר דלא מהני אבל בשחיטת חולין דלא בעינן כונה לא אמרינן דלא מהני לכו"ע ומעתה בשחיטת חולין לא מיבעיא למאי דקי"ל כר' נתן דאמר בחולין דף י"ג ע"א דלא בעינן כונה כלל בודאי ליכא למימר דלא מהני אלא אפילו לרבנן דפליגי אדר' נתן וסברי דבעינן כונה הא מסקינן התם בחולין דמ"מ מודו דלא בעינן כונה להתיר בשחיטה זו לאכילה רק לחתיכת סימנין בעלמא. וכיון דלא בעינן כונה שיהא הפעולה מהני להתיר יש לומר ג"כ דלא שייך לומר דלא מהני דעיקר הטעם דאמרינן דלא מהני הוא משום דאנו מבטלין הכונה דאין בכוחו לכוין אשר בכונה זו יגרום לעבור על מימרא דרחמנא לענין שיהא מהני ע"י כונתו והוי כאילו עשה בלא כונה להכשיר או להתיר ובשחיטת חולין דאפילו אי שחט גם בלא כונה להתיר ג"כ כשר לא שייך לומר דלא מהני ובזה ניחא מה שהקשה בצל"ח פסחים דף ע"ג ובנו"ב מהד"ת חלק יו"ד סימן ט' משחוטי חוץ וחשב"ע דק"ל דשחיטתו טהרתן מידי נבילה ואמאי הא שחט באיסור ונימא דלא מהני ולפי הנ"ל ניחא דלענין לטהרה מידי נבילה לא בעינן כונה ולכן גם שוחט באיסור השחיטה מוציאה מידי נבילה: והנה ראיתי בתשובת רע"א סי' קע"ד שהאריך בדבר מה שנסתפק חכם אחד במילה שלא בזמנה בשבת אם יצא ידי מילה מחמת דכל מידי דאמר רחמנא ל"ת אי עביד לא מהני ולפי הנ"ל תליא דבר זה אי מצות צריכות כונה או אין צריכות כונה דלהסוברין דמצות צריכות כונה יש לדון אי שייך בכה"ג לומר דלא מהני אבל אי אין צריכות כונה ל"ש כלל לומר דאי עביד באיסור לא מהני כיון דלא בעינן כונה והפעולה דעבד עבד. ועיין בט"ז יו"ד סי' רס"ד ס"ק ג' שכתב דלא מצינו בתורה דבעינן מילה לשמה א"כ סבר דלא בעי כונה ולפ"ז אין צריך להטיף דם ברית. אמנם לעיל בסי' י"ב הקשיתי על הט"ז מ"ש דלא מצינו בתורה מילה לשמה ובאמת לשון זה ממש הביא הרב"י בשם הרב מנוח ממ"ש רש"י ז"ל ביבמות דף מ"ו ע"ב ד"ה מטבילין אותו וז"ל והוי כישראל מעליא ואין צריך לבדוק בעדים אם מילתו לשם מצות מילה הועיל וטבל בטבילה סגי ע"ש מזה מוכח דאם לא סגי בטבילה ובעינן מילה צריך להיות המילה לשמה היינו לשם מצוה ודוחק לחלק בין מילת ישראל לבין מילת גר דא"כ הי' צריך רש"י לומר לשם גירות ולא לשם מצות מילה. עוד הקשיתי למ"ד מצות