מצפה אריה תנינא חלק א קלד

עלי בח"ח ובשד"א ובנדר עד"ר וביטול מודעות וקרא הכתב הזה בפיו ממש וע"ז באעה"ח והנה אבוא היום אל העיון בדברי כ"ת ואעביר כל טובי על סדר אמרותיו כפי מה שיורוני מן השמים וזה החלי בעזר הצור: הנה ראשית דבריו יצא כ"ת לדון על לשון הקוויטיל הא' שכתב "ובאם יעבור על דעתו אזי יהא שחיטתו אסורה כנבלה וטרפה" אם חל האיסור כיון דקי"ל בש"ס ופוסקים וביו"ד סי' ר"ה סעיף א' דאי מתפיס בדבר האסור לא הוי נדר ונבילה וטריפה הוי דבר האסור ואנן בעינן שיהא מתפיס בדבר הנדור ולכן אין הנדר חל כלל אבל י"ל דהכא כיון דכתב אסורה כנבילה וטריפה הרי הזכיר נמי לשון איסור ואיסור הוא נדר ומבואר ביו"ד שם סעיף ב' שאם אמר בדרך קנס כגון שאמור אם אעשה כך או אם אעבור על כך יהא פתו פת כותים ויינו יין נסך ועבר יש אוסרים ויש מתירים וכתב הש"ך בשם הב"ח ואיכא למידק בלשון הרא"ש שכתב בכלל י"ב מי שאמר יאסר ייני על כל ישראל אם אעשה דבר פלוני ועשאו לא נאסר ומ"ש מאומר ככר זה אסור עלי דהוי נמי נדר אע"ג דלא התפיסו בדבר הנדור וכו' ומסיים הש"ך ולי נראה דאע"ג דאם אמר ככר זה אסור עלי הוה נמי נדר היינו משום דכתיב לאסר איסר על נפשו אבל לאסור על כל ישראל אינו יכול לאסור אם לא בקונם וכו' עוד י"ל דבתשובת הרא"ש דין ד' מיירי בשכוונתו במה שאמר יאסר ייני על כל ישראל והא יי"נ וזה נראה עיקר עכ"ל חזינן דדעת הש"ך דהיכי שהזכיר לשון איסור והתפיס נמי בדבר האסור כמו בנ"ד שאמר אסורה כנבלה וכטריפ' לא מהני זהו ת"ד כ"ת: והנה אנכי מצאתי בספר מחנה אפרים ה' נדרים סי' י"א שהוא ז"ל החליט נמי לומר דלשון אסור הוי נמי נדר רק האריך שם להסתפק היכי שאמר לשון נדר והתפיס ג"כ בדבר האסור אי מהני מי נימא דכיון דכבר אמר לשון אסור או קונם למה יגרע מה שאמר אח"כ כנבלות וטרפות דל מהכא מה שהתפיס בדבר האסור הלוא אמר בלשון נדר או י"ל דמיגרע גרע במה שהתפיס בדבר האסור דכך הוא גזירת הכתוב דאי מתפיס בעינן דוקא שיתפיס בדבר הנדור ואי התפיס בדבר האסור לא הוי נדר והביא בשם הר"ן ז"ל דדעתו דבכה"ג לא הוי נדר והמ"א רוצה להביא ראיה לדעת הר"ן ז"ל מריש נזיר דאומר הריני נזיר כשמשון דסבר ר"ש דלא אמר כלום משום דהוי מתפיס בדבר האסור דשמשון לא נדר אלמא דאלו לא התפיס כלל היה נזיר מחמת שאמר הריני נזיר מ"מ השתא כשסיים כשמשון בטל נדר ושוב צידד להביא ראי' לאידך גיסא ע"ש. והנה לכאורה עלה על לבי להביא ראיה מהא דאיתא בנדרים דף י"ד ע"ב הנודר בתורה לא אמר כלום במה שכתוב בה דבריו קיימים בה ובמה שכתוב בה דבריו קיימים ופריך הגמרא בה ובמה שכתוב בה צריכא למימר ומשני רב נחמן הא דמחתא אורייתא אארעא הא דנקיט לה בידו מחתא אארעא דעתיה אגווילין נקט ליה בידיה דעתיה אאזכרות ועיין בשט"מ דהנודר בתורה לא אמר כלום הוא משום דחשיב מתפיס בדבר האסור דגווילין חשיב דבר האסור ובמה שכתוב בה חשוב דבר הנדור דהא הקרבנות כתובין בתורה ע"ש מוכח דלא גרע במה שמתפיס בדבר האסור כיון דאילו לא הזכיר מזה היה נדר מעליא כשמזכיר דבר האסור אין הנדר בטל ואדרבא צ"ע בטל מאי פריך הש"ס בה ובמה שכתוב בה צריכא למימר הא צריכא טובא דהוי אמינא דכיון שהזכיר דבר האסור מגרע גרע כמו שאומר ככר זה יהיה עלי אסור כנבילה דבמה שהזכיר כנבילה גרע מאלו לא הזכיר כלל קמ"ל דשאני הכא כיון שהזכיר נמי בדבר הנדור דבריו קיימים ואדרב' צריך טעם להסביר החילוק בין אם אמר ככר זה עלי אסור כנבילה או קונם ככר זה עלי כנבילה לבין היכא דאמר ככר זה עלי כנבילה והקדש דדבריו קיימים דלכאור' גם בזה יש להסתפק אי הוי נדר כיון דהתפיס נמי בדבר האסור בטל הנדר ומהש"ס משמע דבכה"ג פשיטא דהוי כדר מעליא וכן משמע מהשט"מ שם שכתב דבמ' שכתוב בה דבריו קיימים כלומר ואם תלה נדרו במה שכתוב בה דאמר ככר זה עלי במה שכתוב בה דעתי' על האזכרות כלומר הקרבנות הנזכרות ולשון האזכרות ר"ל ככל מה שנזכר בה ובכלל מה שנזכר בה הם הקרבנות עכ"ל אלמא בהדיא דאע"ג דכל האיסורי' נזכרים בתורה וא"כ הא הוי כאלו התפיס בדבר האסור ובדבר הנדור מ"מ מהני והנה בנידון דידן אפילו אם נימא דמה שאמר יהא שחיטתי אסורה כנביל' וטריפ' אינו חל מחמת שהתפיס בדבר האסור עכ"פ מה שאמר אח"כ וקונם ידי לטביחתי נאסר משום נדר דהא זה הוי נדר מעליא אמנם מ"מ איכא נפקותא טובא לענין אם עבר ושחט אם הבשר מותר דמטעם מה שאמר יהא שחיטתי אסור' אזי אסר את הבשר מהשחיט' אבל ממה שאמר קונם ידי לטביחתי נהי שאם שחט עבר על לאו דקונמות שהוא בבל יחל מ"מ יש לומר דבדיעבד אין מה ששחט נאסר ועכ"פ יש לדון בזה: עוד יש מקום עיון אפילו אי נימא דמה שאמר יהא שחיטתי אסורה כנבילה וטריפה חל הנדר איך הדין אם אסור לכו"ע או רק לדידיה לבד. דכיון דלא פירש דבריו שאוסר לכו"ע יש לומר דכונתו לא הית' רק לגבי דידי' ולא לאחריני ובפרט דהוא שוחט בהמות של אחרים דאין בידו לאסור רק שלא יהנו משחיטתו וזה לא הי' במשמעות דבריו ונראה לי דיש להביא ראיה דהיכי דלא פירש שהוא אוסר גם לאחרים אמרינן דמן הסתם הי' כונתו לאסור לעצמו לבד מהא דאיתא בנדרים ל"ה ע"א קונם ככר זה הקדש ואכלה בין הוא ובין חבירו מעל וכו' ככר זו עלי הקדש ואכלה הוא מעל חבירו לא מעל וכתב הר"ן ז"ל קונם ככר זו הקדש שאסר בקונם לכל כהקדש שהוא אסור לכל עכ"ל ומשמע דוקא מפני שאמר הקדש אבל אי אמר רק קונם ככר זו סתם לא מעל חבירו דמן הסתם לא אמרינן דאסור לכל אלא דוקא בדאיכא הוכחה שהוא אוסר ג"כ על אחרים כגון היכי שמסיים ואמר הקדש. אבל בלא"ה לא. ואין לומר דהכא נמי כיון שאמר כנבילה וטריפה דאסור לכל יש לומר נמי דמסתמא הי' כונתו לאסור לכל אדם כמו היכי דאמר הקדש. דזה אינו דעל כרחך מה דאמרינן דחל הנדר הוא מטעם דאמרינן דשקלינן מה דאמר כנבילה וטריפה דהוי דבר האסור והוי כאילו לא סיים כלל הני תיבות ועכ"פ אין לנו ללמוד מתיבות אלו שיהא נאסר לכל דבר דא"כ אדרבה יהא מתפיס בדבר האסור ואין כאן נדר כלל. ואי אתה יכול לתפוס החבל בתרי ראשין לומר שהוא נאסר מחמת שאמר יהא שחיטתי אסורה וכאלו לא סיים ואמר נבילה וטריפ'. ושוב יהא אסור לכל מחמת שאמר כנביל' וטריפ' דזה הוי תרתי דסתרי אהדדי: ומה שכתב כ"ת לפי מ"ש החוו"ד ביו"ד סי' א' שנתן טעם להך דינא של המחבר שם דאם הקהל עשו חרם שלא ישחוט אלא טבח ידוע ושחט אחר י"א ששחיטתו אסורה וע"ז כתב החוו"ד דקאתינן עלה מטעם דכל מידי דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני כמ"ש המהרי"ט אהא דקי"ל השוחט בשבת שחיטתו כשירה ולא אמרינן בזה כל מידי דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני הוא משום שלא יתוקן בזה החילול שבת דהא נוחר בשבת נמי חייב משא"כ הכא דאי נימא דשחיטתו פסולה יתוקן האיסור דחשיב כאילו לא שחט ולא עבר על החרם להכי שפיר אמרינן דלא מהני כמו שוחט הפסח על החמץ שהקשו בתוס' תמורה דף ד' ע"ב דנימא דלא מהני ע"ש ולפ"ז רצה כ"ת לומר דלא שייך בנ"ד לפסול השחיטה מה ששחט מטעם