מצפה אריה תנינא חלק א קלא

מיניה טע"כ אבל גיעולי נכרים ילפינן מיניה ע"ש: והנה עוד יש לנו לומר טעם אחר דאף לשיטת הרמב"ם ז"ל דספק איסור דאורייתא מה"ת מותר מ"מ בספק ס' שהוא ספק אם יש בה בנ"ט אסור מה"ת משום דכשיטעום אפשר שיתברר שיש בה נ"ט משא"כ בשאר ספק איסור שעכ"פ לא יתברר לעולם משו"ה מותר ובזה מיושב מה שהקשה הישוי"ע דלר"י דאמר מב"מ לא בטל איך ילפינן מגיעולי נכרים דטע"כ דלמא צותה התורה להכשיר כלי מדין משום שמא יבשל בה זה המין עצמו שבישל בה הנכרי ויהא מב"מ. ולפי האמור ניחא דמב"מ הא לא ירגיש באכילתו טעם האיסור א"כ מותר מטעם דהוי רק ספק ולא עדיף משאר ספיקא דאורייתא דשרי מה"ת אלא ע"כ דההכשר הוא משום משבא"מ ולהכי ילפינן דטע"כ: ובזה נמי ניחא מה שהערותי לפימ"ש הרשב"א בחי' בסוגיא דזרוע בשילה וכן בספרו תה"ב להקשות למ"ד דטע"כ לאו דאורייתא מהא דהטמאים לאסור צירן ורוטבן ותירץ דלא אסור אלא כשהוא בפני עצמו ע"ש. ומשמע שם בבדק הבית דכשהוא בתערובות הטעם נתבטל ברוב וכן כתב החוו"ד סי' צ"ח ע"ש ומאן דסבר דטע"כ דאורייתא אזי ילפינן מגיעולי נכרים או מבב"ח דטע"כ ושוב לא נתבטל בהיתר וע"ז הערותי לדעת הראב"ד ודעימי' ז"ל דאין מבטלין איסור לכתחלה הוא מה"ת א"כ איך ילפינין מגיעולי נכרים דלמא צותה התורה להכשיר כלים כדי שלא יבטל איסור לכתחלה וזהו דבר אשר ראוי להתבונן בו ומצאתי שגם הבדק הבית שם העיר בקיצור דלמא לא צותה התורה רק לכתחלה ע"ש. אבל לפי מה שכתבתי ניחא דבאמת גיעולי נכרים אינו אלא ספק שמא יהי' בנ"ט וספיקא דאורייתא מה"ת לקולא אפילו כשהוא בעין ולהכי מותר לבטל לכתחלה ואין לומר דאח"כ יתברר דהיינו כשיבשל ויטעום אז ירגיש הטעם דז"א שהרי אז כבר נתבטל ונעשה היתר גמור ולא יהי' חל שם איסור כלל אלא מוכח דטע"כ דאורייתא וממילא גם ספק אם יש בה בנו"ט ג"כ אסור משום שאפשר שיתברר האיסור ע"י שירגיש הטעם. שוב ראיתי להפמ"ג סי' צ"ט שכתב בשם הכנה"ג בהגהת ב"י דבלע קדירה לכו"ע איסור לבטל לכתחלה לא הוי רק מדרבנן וגם הביא שם קושית הרא"ה דבלע קדירה דהוי ראוי לגר איך שרי לבשל בקדירה שאינו ב"י הא מבטל איסור לכתחלה מה"ת ותירץ במשמרת הבית כיון דאין כונתו לבטל לכו"ע אינו אלא מדרבנן ע"ש א"כ בלא"ה ניחא הקושיא הנ"ל: ודרך אגב הנני להעיר במה שראיתי בכו"פ ובישי"ע סי' צ"ח שהקשו בגמרא דחולין דאמר רבא מריש הוי קשיא לי הא דקתני קדירה שבישל כו' מאן טעים ליה השתא דאמר ר"י בקפילא ארמאה ה"נ בקפילא ארמאה וע"ז הקשו לשיטת הסוברים דטע"כ לאו דאורייתא מאי ראיה היא משאר איסורים דמהני קפילא ארמאה דלא הוי רק מדרבנן לבב"ח דלכו"ע הוי מה"ת ע"ש ואני תמה אקרא על הני תרי עמודי עולם הא מאן דסבר דטע"כ לאו דאורייתא משום דפסקינן כרבנן בפ' אלו עוברין דלא ילפינן מגיעולי נכרים משום דגיעולי נכרים חידוש הוא דנ"ט לפגם הוא ואפי' קדירה ב"י א"א דלא פגמה פורתא ואין חילוק כלל בין קדירה ב"י לשאיני ב"י דנ"ט לפגם הוא כמ"ש התם בתוס' א"כ לפ"ז אף דבב"ח לכו"ע טע"כ דאורייתא מ"מ הא בקדירה שבישל בשר אם מבשל בה חלב לא הוי אלא מדרבנן דהא מה"ת מותר מטעם דנ"ט לפגם הוא א"כ הא שפיר קאמר הש"ס דבדרבנן מהני קפילא ארמאה ה"ה לקדירה שבישל בה בשר ואח"כ חלב מהני קפילא ארמאה ובאמת בטיפת חלב בעין שנפל על בשר דבכה"ג טע"כ הוא מדאורייתא לא יהא מהני קפילא ארמאה: והנה ראיתי להרא"ה ז"ל בספרו בדק הבית שמביא בשם הרמב"ן ז"ל דדעתו לפסוק דטע"כ הוא רק מדרבנן והך דאמרינן דגיעולי נכרים חידוש הוא מפרש דלא ילפינן מני' לטע"כ בתערובות ממש אבל לגבי גיעולי כלים של נכרים גם האידנא הוא מדאורייתא והקשה איך אפשר דטע"כ הוא רק מדרבנן וגיעולי כלים הוא מה"ת ותירץ משום טבילה ע"ש ולשיטתם ג"כ ליכא התחלה לקושייתם דאף דטע"כ הוא מדרבנן מ"מ בגיעולי נכרים הוי מה"ת. והנה לדעת הרא"ה שהבאתי למעלה דאפילו למ"ד דטע"כ לאו דאורייתא מ"מ גיעולי נכרים הוי מה"ת כמו שמצינו שגזרה התורה להכשיר גיעולי מדין ובאמת חידוש הוא. לדעתי יש להקשות אמאי לא פריך אי חידוש הוא אפילו ליכא נו"ט נמי כמו דפריך הגמרא בחולין דף ק"ח ע"א גבי טעמו ולא ממשו דאורייתא חידוש הוא אפילו ליכא נ"ט נמי ולמה לא פריך כמו כן הכא אך י"ל דמהגעלת כלי מדין גופיה מוכח דבמשהו לא נאסר דאי נאסר אפילו במשהו מאי מהני הגעלה הא חוזר ובולע בשעת הגעלה. אלא עכצ"ל דלא נאסר אלא בנ"ט ולכן שפיר מגעילן במים שיש בהם ששים נגד הבליעה מהקדירה וכמ"ש התוס' חולין דף ק' ע"ב דע"כ הגעלת כלי מדין הי' בו ביום דהא לא אסרה תורה אלא קדיר' ב"י. אך כד דייקת בזה אכתי לא ניחא דהא כל תירוצו של הרא"ה הא דהצריכה התורה הכשר כלים של נכרים אע"פ דטע"כ לא הוי מה"ת רק מדרבנן הוא משום טבילה דבודאי כל כמה שבלועים מאיסורא לא חזיא לטבילה וסיים התם ח"ל ואפשר בכלים שלנו נמי עביד בהו רחמנא מעלה ע"ש ומדכתב לשון אפשר משמע דדבר זה לא ברירא ליה דאולי י"ל דרק בכלי נכרים עביד רחמנא מעלה אבל בכלי ישראל לא עביד רחמנא מעלה לפ"ז חזר' הקושיא הנ"ל לדוכתא דנימא אפילו ליכא כ"ט נמי ומ"מ שפיר מהני הגעלה דאף שחוזר ובולע משהו לא איכפת לן דבליעה זו נעשה ברשות ישראל והתורה לא עשתה מעלה רק על מה שנעשה ברשות נכרים לכן צותה התורה להגעיל להוציא הבליעה שנעשה ברשות הנכרי: ואמינא להביא עוד ראיה לזה דהנה אנכי בחי' הקשיתי בהא דפריך הגמרא שם בחולין בסוגיא דטיפת חלב אפילו ליכא נ"ט נמי והיינו דנימא דבב"ח אסור אפי' משהו הא י"ל דמדצותה התורה להגעיל כלי מדין ומסתמא אפילו כלי חלב הצריכה התורה כמ"ש הכו"פ סי' פ"ז סעי"ק ע"ש ואם נימא דבב"ח אסור במשהו מאי מהני הגעלה הא חוזר ובולע וזה קשה לכו"ע דהא בכלי מדין עצמן בודאי היה מה"ת אלא עכצ"ל כנ"ל דמה שחוזר ובולע ברשות ישראל לא איכפת לן דהתורה לא גזרה רק על הבליעה שנעשה ברשות בני מדין לכן צותה התורה להגעיל וכנ"ל: אך לכאורה אכתי קשה לפי מ"ש הרא"ה ז"ל דאפשר דגם בכלים שלנו אסור שוב נדחה ישוב זה וחוזר' הקושיא דאי בב"ח נאסר במשהו מאי מהני הגעלה הא חוזר ובולע ונראה די"ל דבאמת כל עיקר הטעם של גיעולי נכרים לשיטת הרא"ה ז"ל הוא רק משום טבילה דכל כמה שמובלעים מאיסור לא עלתה להם טבילה. וזה לא שייך רק בכלים של נכרים שבישל בהם איסור אבל בכלים שבשל בהם חלב דהוי היתר ברשות נכרים הא מצד הסברא אינו מעכב' כלל הטבילה ואי נימא דגם בכלי חלב הגעלה היא מה"ת עכצ"ל דלא פלוג רחמנא ולפ"ז עכ"פ