מצפה אריה תנינא חלק א קל

איסור וכן הכפיל דבריו בסי' צ"ב להביא כן בשם התו' ובשם הר"ש ז"ל, אולם במחכ"ת הביא קושיא ותירוץ בשם התוס' והר"ש מה שלא נמצא שם דהמעיין שם יראה דהקושיא שהביא הוא ז"ל בשם התוס' דנימא גבי שתי קופות אוקמיה אחזקתו ליתא כלל וגם התירוץ של התוס' אקושייתם אינו מוכח אם כוונו לסברתו. אך ראיתי להש"ש ש"ג פ"ז כתב סברא זו ומביא ראי' ממ"ש הרא"ש ז"ל בפ' גיד הנשה דהיכי דספק הוא בתערובות לא אמרינן מוקמינן אחזקת היתר ע"ש: אמנם לדעתי יש מקום להסתפק בספק ס' אי אסור מה"ת או רק מדרבנן והנה לשיטת הרמב"ן ז"ל דספק דאורייתא מה"ת לחומרא פשיטא דהכי נמי ספק ששים בין בשאר איסורא ובין בבב"ח אסור מה"ת ולשיטת הרמב"ם ז"ל דספק דאורייתא מה"ת לקולא ורק מדרבנן לחומרא לכאורה נראה דגם ספק ס' אינו אסור רק מדרבנן כמו שאר ספק דאורייתא. אולם אי נימא כמו שכתב הישוי"ע והש"ש דמשו"ה לא אמרינן מוקמיה להיתר אחזקתו משום דלאיסור שנפל איכא חזקת איסור כמו שהבאתי למעלה יש לומר דספק ס' בשאר איסורים גם להרמב"ם ז"ל אסור מה"ת דכיון דיש כאן שני חזקות הסותרין זו את זו חשוב אקבע איסורא ובאקבע איסורא לכו"ע הוא מה"ת וכן כתבו האחרונים דהיכי דאיכא שתי חזקות המתנגדות זו לזו חשיב איקבע איסורא והוכיחו דבר זה מתוס' כתובות דף כ"ב ע"ב ד"ה הבא שהקשו על מה דקאמר הש"ס הבא עליה באשם תלוי קאי אמאי לא קאמר דבחטאת קאי דהא איכא חזקת איסור דא"א ותירצו דחזקה אשה דייקא ומינסבא מרעא לחזקת א"א. ובתוס' ד"ה באשם כתבו וז"ל ולמאן דמפרש משום דבשתי חתיכות כו' איקבע איסורא ה"נ איקבע איסורא שהיתה בחזקת א"א ע"ש ומוכח מזה דדעת התוס' דהיכי דאיכא שתי חזקות הסותרות חשיב איקבע איסורא וחייב אשם תלוי א"כ בשאר איסור די"ל דלהאיסור שנפל יש חזקת איסור יהא אסור מה"ת ובבו"ח דאיכא רק חזקת היתר יהא מותר מה"ת: הן אמת אנכי בחי' אמרתי לדחות ראי' זו ולפרש דברי התוס' בסגנון אחר דלכאורה בלא"ה תירוצם של התוס' הוא תמוה דהאי חזקה דאשה דייקא ומינסבא הוי חזקה דאתיא מכח סברא והוי כמו אנן סהדי וא"כ בתרי ותרי צריך להיות דלא מהני חזקה כזו דהא תרי כמאה ודמיון לזה כתבו התוס' בב"ב דף ל"א ע"ב ד"ה וזו ובב"ק דף ע"ב ד"ה אין דבתרי ותרי לא מהני מיגו משום דמיגו לא מהני רק מכח סברא ואמרינן דאנן סהדי ונגד עדים לא מהני כלל דתרי כמאה. וכבר תמהו בזה האחרונים עיין ישי"ע הלכות יבום סי' קנ"ח דנדחק מאוד בישוב קושי' זו ובהגתותיי מלחמות אריה בספר ברכת רצה ממו"ח ז"ל כתבתי קושיא זו בשם שו"ת רע"א ז"ל וזה טעות שהוא כתב כעין סברא זו בסי' קל"ז לענין שטרא בידי מאי בעי דזהו כמו דאמרינן אנן סהדי ולא מהני בתרי ותרי דהא קי"ל דתרי כמאה ואנכי כתבתי שם דלפענ"ד נראה לישב בטוב טעם דכונת התוס' כך היא דהא אנן קי"ל כרבנן בכריתות דף י"א דאם אמרו לו שנים אכלת חלב והוא אומר לא אכלתי פטור משום דבעינן או הודע אליו ולא שיודיעהו אחרים וא"כ בתרי ותרי הדבר אצלו בספק. וע"ז הקשו התוס' אמאי לא נימא דחזקת א"א חשיב כודאי ויהא חייב חטאת וע"ז תרצו דחזקת דייקא ומינסבא היא סברא הנותנת שמצד השכל האמת כדברי העדים שאמרו שהיא מותרת וא"כ דעת הבעל מצד השכל יותר נוטה שהיא מותרת ובזה מרע' לחזקת א"א ועכ"פ חשיב אצלו לספק ואף דמצד חק התורה הוי תרי כמאה זהו לא הוי אלא כמו שיודיעהו אחרים וכאילו אמרו לו שנים אכלת חלב והוא אומר איני יודע דפטור מחטאת. כמו שכתבו התוס' ריש פרק אמרו לו ע"ש ואע"פ דבכל התורה כולה העדים נאמנים מ"מ לענין חטאת אזלינן רק בתר דעתו לבד. א"כ ה"נ הכא אף דבכל התורה כולה תרי כמאה מ"מ כיון דמחמת החזקה דאתיא מכח סברא דאשה דייקא ומינסבא הוא מסופק שוב ליכא חטאת רק אשם תלוי ולפ"ז בעלמא אי משכחת לה כה"ג בתרי ומאה ואיכא חזקת איסור דמעיקרא דמסייע להנך תרי ג"כ ליכא חיוב חטאת דהא בש"ס דיומא דף פ"ג ע"א אמרינן דאע"ג דאמר רב ספרא תרי כמאה ה"מ לענין עדות אבל לענין אומדנא אזלינן בתר רוב דיעות וכן איתא ביבמות דף קי"ז לענין פסולי עדות ע"ש א"כ חזינן דאומדן דעת האדם לילך יותר בתר רוב דעות לכן לענין חטאת חשיב ספק וליכא אלא אשם תלוי. ומעתה לפ"ז נדחית הראיה לגמרי מדברי התוס' דבשני חזקות הסותרות זו את זו חשיב איקבע איסורא דבאמת החזקה דדייקא ומינסבא לא מהני כלל מצד הדין ואין בכחה לדחות חזקת א"א דהיא חזקה דמעיקרא דהא בתרי ומאה כמי אזלינן בתר חזקה דמעיקרא ומשו"ה חשיב איקבע איסורא ורק לגבי חיוב חטאת אמרינן דמהני האי חזקה למיחשב לספק מחמת הטעם דבעינן הודע אליו ולא שיודיעוהו אחרים ודו"ק היטב כי לדעתי הוא דבר נכון: והנה אי נימא דספק ס' מה"ת מותר בין בבב"ח ובין בשאר איסורים ורק מדרבנן אסור יש לישב קושית התוס' בחולין שם בהא דפריך הש"ס התם אברייתא דקתני קדירה שבישל בה בשר לא יבשל בה חלב ואם בישל בה בנו"ט תרומה לא יבשל בה חולין ואם בישל בה בנו"ט ופריך בגמרא בשלמא תרומה טעים לה כהן אלא בבב"ח מאן טעים לה. והקשו בתוס' דלמה לא פריך הגמרא אמתניתין דטיפת חלב וכן אמתניתין דפ' בתרא דע"ז יין במים ומים ביין בנו"ט ע"ש אבל אי נימא דספק ס' מותר מה"ת ורק מדרבנן אסור שוב שפיר י"ל בישוב קושייתם דאפי' לדעתם דטע"כ הוי דאורייתא מ"מ בטיפת חלב כיון דהוי ספק אי יש בה בנ"ט הוי ספק דרבנן ובזה ידע המקשה דסמכינן אקפילה ארמאה אבל בגיעולי נכרים כל עיקר דציוותה התורה להגעיל כלי מדין הוא רק מטעם ספק לא מבעיא להסוברים דלא אמרינן סתם כלים של נכרים אינן ב"י וראייתם מדאסרה התורה גיעולי מדין בודאי מוכח לומר שספק גיעולי נכרים אסור ואפי' להסוברים דאמרינן סתם כלים של נכרים אינן ב"י וגיעולי מדין לא צותה התורה רק אותן שידוע שהם ב"י מ"מ פשיטא דלא ידע הישראל כמה בישל בה הנכרי ואם יש בנ"ט והתורה צותה להגעיל מחמת ספק שמא יהא בנ"ט א"כ מוכח דספק כזה אסור מה"ת וסבר המקשה דבדאורייתא לא סמכינן אקפילא ארמאה ולכן פריך הש"ס מאן טעים ליה: אמנם אי נימא דטע"כ בעלמא דאורייתא הוא משום דילפינין מגיעולי נכרים צריך להיות דספק נ"ט נמי אסור מה"ת כמו גיעולי נכרים דהוי רק ספק אבל אי נימא דטע"כ בעלמא ילפינן מבב"ח כמו דרצה הגמרא לומר בפסחים שם וכמו דסבר אביי בחולין דף ק"ח ע"ב דקאמר התם טעמו ולא ממשו בעלמא דאורייתא ע"ש א"כ י"ל דספק גיעולי נכרים הוא מה"ת וספק נ"ט שהוא בעין אינו רק מדרבנן ואף שהוא נגד השכל ל"ק כיון דכל עיקר גיעולי נכרים הוא חידוש למ"ד דלא ילפינן מיניה לעלמא והבן. וכעין זה כתב הפמ"ג ביו"ד סי' צ"ג בשפ"ד ס"ק ג' והנה דעת הרמב"ם בפ' ט"ז ממ"א ה"א קדירה של חרס שבישל בה בשר נבלה אסור לבשל בה בשר שחוטה בו ביום ואם בישל אסור ואינו מינו בנו"ט ולא אסרה תורה אלא בת יומא אף כשסובר טע"כ דרבנן משום דגיעולי נכרים גרע מתערובות איסור בהיתר בעין דדעתו דאף דאמרינן גיעולי מדין חידוש הוא היינו רק דלא ילפינן