מצפה אריה תנינא חלק א קכט

אבל אם נתכוין לכתוב יהודה ונזכר באות האחרון וקידשו דלא מהני ע"ש וכבר כתבתי בזה למעלה בסי' ז': ולענין הלכה נראה לפע"ד שיש למחוק את תיבת אל ולכתוב שנית על תנאי כמו שאר שמות המסופקים כיון דרוב דיעות שהוא חול ואפילו אם הוא קודש יש לסמוך על הפוסקים שמותר למחוק לצורך תיקון וכיון דמעיקרא לא נתקדש חשיב תיקון מה שכותב לשם קדושה: סימן יח כבוד ידידי הרב המאוה"ג המופלג המפורסם כש"ת מו"ה ישראל נ"י אבד"ק הערלוי: ע"ד שאלתו אודות המקוה אשר דרש הלכה למעשה הנני מסכים לאשר כתב מכ"ת כי טוב יותר לנשים שיטבלו בהמקוה של שלג ויש בה סדקים והמים שלמעלה מהשיעור יוצאין דרך שם כיון שעכ"פ יש במקוה ארבעים סאה עד מקום הסדק וגם אין הזחילה ניכרת דבכה"ג לא חשיב זוחלין כמו שכתבו הפוסקים א"כ בודאי אין חשש כלל מה שאין כן המקוה שהוא בחוץ מהמרחץ והמים המה קרים ועמוקים מאוד ואי אפשר לעמוד בתחתיתה וקרקעיתה רק הנשים הטובלות עומדות על השליבות שאינם רחבים ד' ומתפחדים שלא יפלו לעומק המים ולית דין צריך בושש שטוב יותר לטבול בהמקוה הראשונה. וכאשר עיינתי קצת בהך דינא במקוה שיש בה סדק עלה על לבי בהשקפה ראשונה שמקוה כזו שנעשה משלג גם לדעת היש מחמירין שהביא הרמ"א ז"ל בש"ע יו"ד סי' ר"א ס"כ כשרה אע"פ שיש בה סדק ואפרש את שיחתי: הנה מלשון הטור שם שכתב מקוה שנסדק אחד מכותליו והמים יוצאין דרך הסדק יש פוסלין אפילו שיש כמה סאין במקוה בענין שישארו מ' סאה אחר שיצאו דרך הסדק לפי שכיון שמים העליונים ננערו לצאת חשוב כלו זוחלין ע"ש והוא דעת היש מחמירין שהביא הרמ"א ז"ל ומלשון זה נשמע דחשב כל המים שבמקוה כזוחלין מחמת שדין אחד לכל המים שבמקוה. ונראה מזה אפילו אם הטבילה היה רק במים התחתונים שעד מקום הסדק ולא הגיע אפילו מעט מגופה למעלה במקום הסדק ג"כ אין טבילתה כשרה כיון דחשיב כולו כזוחלין אבל מלשון הב"י לא משמע הכי וז"ל נוטפין שעשאן זוחלין כגון מקוה שנפרץ על שפתו ומימיו יוצאין וזוחלין אסור לטבול בה דכיון שמי המקוה ננערו לצאת הרי הוא כמקוה זוחל ואפילו אם נשאר במקוה מ' סאה אחר שיצאו הזוחלין מכל מקום השתא מיהת הוא טובל גם בונים העליונים שהם זוחלין עכ"ל וא"כ משמע דדוקא בכה"ג שהוא טובל גם במים העליונים שהמה זוחלין אבל באם אינה טובלת במים העליונים רק כל גופה הוא במים התחתונים שעד מקום הסדק כשר וזה דלא כמשמעות לשון הטור דכולו חשיב כזוחלין. ולפענ"ד נראה דיש לקיים דברי שניהם דשני אופנים איכא בנוטפין אופן א' שהמי גשמים יורדים לתוך המקוה מלמטה בשעת הטבילה עצמה שאז המים הבאים מלמטה דוחקים את המים שלמעלה שיגבהו ויבואו למעלה עד מקום הסדק ומשם אוחזים את דרכם לצאת דרך הסדק לחוץ דבכה"ג כל הונים שבמקוה ננערו מחמת המי גשמים שבאים בכל פעם להמקוה. אבל אם בשעת הטבילה אין הנוטפים נוזלים לתוך המקוה והמים התחתונים שבמקוה המה נחים ויש בהם מ"ס לא איכפת לן מה שלמעלה במקום הסדק המים זוחלין ולדעת המרדכי שהוא היש מחמירין שהביא הרמ"א אין לטבול באלו המים אבל באם יש באפשריות לטבול במים התחתונים לחוד גם הוא מודה דשפיר טובלין בהם: ולכאורה יש להשיב ע"ז ממה שהביא הב"י תשו' המהרי"ק שכתב לחלק בין היכי שנעשה המקוה ע"י מי גשמים ובין היכי שהיא באה ממעיין ואפילו שנפסק המעיין דכשר ממתניתין דפ"ג דמקואות ג' מקואות בזה כ' סאה ובזה כ' סאה ובזה כ' סאה וירדו שלשה וטבלו ונתערבו המקואות טהורים והטובלים טהורים אא"ב דמודו במי מעיין אפילו כשנפסק המעיין נוכל לומר דמיירי כשבא מן המעיין ע"ש ואם נימא כמו שהעליתי דאי המים נחים למטה שפיר מותר לטבול בהם אין ראיה כלל דהא יש לומר דמיירי בכה"ג שהמים נחים למטה והמה טובלים בהמים ההם עד מקום הסדק. אולם באמת שפיר ניחא דהא התם מיירי שאין בכל השלשה מקוואות בס"ה רק מ"ס וא"כ ע"כ אתה צריך לצרף כל המים מה שעלה למעלה על שפת המקוה לשיעור ארבעים סאה להכי שפיר מוכח דמיירי שבא ממעיין ויש למים דין מעיין שמטהר בזוחלין אבל היכי דיש במקוה מ"ס למטה במקום שהוא טובל לבד המים העליונים שפיר כשר משום דאמרינן סלק המים העליונים כמו שאינם והוא טובל במים שלמטה ובזה כו"ע מודי דכשר ולפ"ז במקוה של מעכ"ת שנעשית משלג ויש למטה שיעור מקוה והמים נחים ושקטים בשעת הטבילה בודאי כשר לכ"ע: סימן יט לידידי הרב החריף ובקי כו' מו"ה יצחק אלנוענבערג נ"י מק' עיר ישן יע"א: אשר דרש וחקר מעלתו אם נשפך חלב בתוך קדירה של בשר ואינו ידוע אם יש בקדירה ס' נגד החלב מה דינו של התבשיל והקדירה אי אמרינן דמעמידין התבשיל והקדירה על חזקתן ומספק אתה בא לאוסרן אל תאסרנה מספק וע"ז הביא מ"ש הפ"ת ביו"ד סי' צ"ו בשם ספר תולדות יצחק דכל שהריעותא מחמת דבר אחר תערובות איסור לא אמרינן העמד דבר על חזקתו ומדמה כ"ת אהדדי לא אכחד כי לפלא הדבר בעיני וביחוד אשר כתב במכתבו כי גם הרב המובהק דמחניכם הסתפק בדבר זה וצוה אותו לכתוב אלי ולדעתי הוא פשוט ובל אדע מקום ספק דהלא מפורש הדין בסי' צ"ח דאם נתערב מבשא"מ כו' ונשפך ולא אפשר לעמוד על שיעורו דאסור ע"ש אלמא בהדיא דלא אמרינן בכה"ג אוקמי' ההיתר על חזקתן ואין לדקדק ולומר דדוקא בנשפך אח"כ אבל אם הספק הוא בעת נפילתו אי יש בה ס' לא אמרינן הכי דז"א דהא גמרא מפורשת הוא בחולין דף צ"ז דבתערובות מבשא"מ היכי דליכא קפילא בעינן ששים והיינו אף דאילו הי' קפילא אפשר להיות דהי' מברר דלית בו בנ"ט וכן כתב הר"ן ז"ל דהא דקפילא מהני הוא רק בספק אי יש בה ששים ע"ש אלמא בהדיא דלא שרינן אלא ע"י אחת משתי אלה או ע"י קפילא או ע"י ודאי ששים וגם הפמ"ג בסי' צ"ח כתב ג"כ בפשיטות דבספק אי יש ס' בקדירה נגד מה שנפל אסור ע"ש ומעתה לא ידעתי למה נסתפקו בזה. ומה שהביא דמיון לזה מהפ"ת סי' צ"ו בשם ספר תולדות יצחק אינו דמיון כלל דהתם מיירי בספק אם נחתך בסכין שהוא ב"י או נחתך במרא וחצינא דבכה"ג מתיר הגאון כו"פ וכמו שכתב הגאון ז"ל בסי' ק"ה בספק כבוש ג"כ להתיר כדעת הטו"ז ע"ש אבל בספק ס' כיון דבודאי נפל שם האיסור רק לא ידעינן לשער אי איכא ס' לכו"ע אסור דלא אמרינן בכה"ג אוקמי' התבשיל והקדירה אחזקתו ועי' בישוי"ע סי' צ"ח שמפלפל הרבה בענין ספק אי אמרינן אוקמי' מילתא אחזקתו והוא ז"ל הביא בשם תוס' יבמות דף פ"ב גבי שתי קופות דמשו"ה לא אמרינן אוקמיה אחזקתו מחמת שלחלק האיסור שנפל יש חזקת