מצפה אריה תנינא חלק א קכח

דמאז והלאה הו"ל קטן שהגיע לחינוך וכתבו בתוס' שם דמיירי בראיית קרבן דכיון שהגיע לחינוך חייב בקרבן מדרבנן עיין בתוס' ד"ה איזהו ואמאי לא פריך הא קא מייתי חולין בעזרה וע"ז לא שייך לשנויי קא סברא מתניתין חולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא דיקשה ממתניתין אהך תנא דס"ל דחולין שנשחטו בעזרה הוא דאורייתא דודאי לא יפלוג אב"ש וב"ה. ונ"ל דאמתניתן לא הוי מצי למיפרך דאפשר לומר דמשום חינוך מצוה שרי אפילו בדבר שהוא מה"ת כמ"ש התוס' בפסחים דף פ"ח ע"א ד"ה שה לבית מ"מ ועיין במג"א סי' שמ"ג ס"ק ג' כיון דהוא קטן ליכא גבי' איסורא דאורייתא דקטן אוכל נבילות הוא ע"ש ולהכי מצי הקטן להביא קרבנו לעזרה ולשחוט כשאחרים רואין אותו כמו שמבואר בריש מתניתין דחולין דכשאחרים רואין אותו שחיטתו כשרה אבל בנזיר פריך שפיר דלמה האיש מדיר את בנו בסיר לכתחילה הא קא מייתי חולין בעזרה והוי טוב יותר שלא להדירו וע"ז משני כדי לחנכו במצות שרי אפי' לכתחילה: סימן יז להמופלג כ' מו"ה יוסף הכהן סופר סת"ם דק' ראדיחוב: ע"ד שאלתו בכתיבת הפסוק מי יחיה משומו אל אשר ממולם היה פשוט בעיניו כי הוא חול עפ"י פירוש רש"י ז"ל כי הוא כמו תיבת אלה אך זה לא כביר ראה ספר משנת אברהם כי יש בזה מחלוקת בין הגדולים אשר בארץ המה ונראה קרוב לודאי כי לא קידש אותו כי בתיקון סופרים [אשר ממנו הוא כותב תמיד ספרי תורות שלו] לא ציין מאומה ועתה אינו יודע כדת מה לעשות עם הס"ת ורוצה לידע חוות דעתי העניה. לא אכחד כי הקשה ממני לשאול דבר כזה להבדיל בין קודש לחול להלכה למעשה אשר התורה מכסה. וכל ראשי העולם מסופקים בזה ומי כהגדול תרגום אונקלוס אשר השכיל לתרגם שניהם יחד אלהא ית אלין ובסנהדרין דף ק' איתא על פסוק זה שני מאמרית מאמר ר"ל אוי מי שיחי' עצמו כו' ויש בזה שני פירושים עיין ברש"י ובכמה דפוסים נשמט מאמר זה מפני טעם הידוע ואח"כ איתא מאמר ר' יוחנן או לאומה שתמצא בשעה שהקב"ה עושה פדיון לבניו ולפ"ז תראה שהוא קודש ע"ש. והנה מדהביא הש"ס קודם מאמר ר"ל ואח"כ מאמר ר' יוחנן אע"ג דר' יוחנן היה רבו דר"ל ובכל הש"ס מביא ר' יוחנן מקמי ר"ל וכאן הוא להיפך הלא דבר הוא מוכח מזה דעיקר הוא כר' יוחנן ומשו"ה סדרו האמוראים האחרונים דברי ר' יוחנן בתר דברי ר"ל כי כן הוא הכלל דמי שהלכה כמותו סידרו לבסוף עיין תוס' ע"ז דף כ"ב ע"א ריש פרק אין מעמידין וברא"ש שם ועיין בלחם משנה הלכות מלכים בפרק ז' הלכה ו' שכתב וכל כי האי תירוצא דרב דימי אמר ר' יוחנן משום דאתמר התם במסקנא ועיין בהקדמת ספר סה"ד ובלא"ה הלא קי"ל דר"י ור"ל הלכה כר' יוחנן לבר מהני תלת עיין יבמות ריש פרק החולץ: וראיתי בספר מלאכת הקודש מהרב הגאון ר"א פלעקליש מפראג שמעתיק מספר מאיר נתיב שהביא להקת גדולי מפרשי התורה כמו הראב"ע והרלב"נ ומהרי"א ורבינו בחיי דנראה שהוא חול והתשב"ץ חלק א' סי' קע"ז מסופק בזה. ובספר מנחת שי ראיתי שיש ספרים אשר משומו הל הוא תיבה אחת משמואל ע"ש. ולכאורה הדבר תמוה דלמה יהיה תיבה אחת ונראה לפע"ד ברור דמרמז על שמואל הנביא. ואין הכונה על אשור כמ"ש רש"י ז"ל רק אל מה שכתוב לעיל וירא את עמלק כו' כי על ידי שמואל הנביא היה דבר ד' אל שאול לך והכית את עמלק והחרמת את כל אשר לו ובנתיים הפסיק עם הפסוק וירא את הקיני כי בשעת מלחמת עמלק אמר שאול המלך ע"ה להקיני לכו רדו מתוך העמלקי כמו שמבואר בשמואל א' קפיטל ט"ו: ודרך חגב אודיע בזה צערי מה שראיתי בספר דעת זקנים המיוחס לרבותינו בעלי התוספות שכתבו על הפסוקים וירא את עמלק כו' וירא את הקיני כו' שתי אומות הללו נקט ביחד לפי שעמלק היה ראשית לשנאה וקיני ראשית לאהבה שעל ידו הועמד שרי אלפים ושרי מאות ולפניהם מפרש תגמולי עמלק כו' ע"ש ואנכי תמה ע"ז הא בודאי יש להם שייכות להדדי כי מבואר בפסוקי שמואל כי הקיני מושבו בין העמלקים וניצל הימנו ולמה צריך לחדש טעם אחר על מה דנקט שתי אומות הללו ביחד וד' יאיר עיני: והנה לדעת הסוברים דמשומו אל הוא שם קדש צריך לקדשו בפירוש כמו שמבואר ביו"ד סי' רע"ו סעיף ב' אבל דעת הרדב"ז בתשובות החדשות סי' קי"ב הובא בספר פ"ת שם דדוקא שם הוי' בעי קידוש אבל שאר שמות שאינם נמחקין אין צריך לקדשם אבל לא מצינו חבר להרדב"ז בהלכה זו והמחבר לא הביא כלל דעתו ואפילו נושאי כליו לא הזכירו מזה כלל ש"מ דלא שמיע להו כלומר לא סבירא להו: והנה בספר ברכת רצה ממו"ח ז"ל סי' כ"ה מצאתי ראיתי תשובה בכעין עובדא שלפנינו שסופר אחד חשב כי היה אתה לעם מול האלהים הוא חול ואח"כ נודע לו שהוא קודש ומפלפל שם מו"ח ז"ל אם מותר למחקו ולכתוב שנית בקדושה וכתב דאפילו לדעת הסוברים דאסור למחוק את השם אפילו לצורך תיקון וחולקין על הר"י אכסנדרי שמתיר למחוק לצורך עיין ש"ך שם מ"מ בכה"ג שסבור שהוא חול הוי כאלו נכתב בפירוש שלא לשמו דלכו"ע מותר למחוק לצורך תיקון ע"ש ולכאורה מבואר כן בהדיא בירושלמי דמגילה אמר רב שמעית מן חביבי (ר' חייא) אם יתן לי אדם ספר תהלים של ר"מ מוחק אני כל הללויה שבו מפני שלא נתכוון לקדשו ע"ש דר"מ סובר דהללויה הוי שם תיבה אחת והוי חול ותמיה לי מה שלא הביא מו"ח ז"ל את הירושלמי הזה וראיתי בספר מחנה אפרים בסופו בחידושיו לטיו"ד הלכות ס"ת שמביא מהירושלמי מנ"ל ראיה דשם שנכתב שלא בקדושה מותר למחקו משום תיקון אבל בלא"ה אסור למחקו דאפילו בספרי מינים שלא נכתבו בקדושה אמר ר"י בפרק כל כתבי דבחול קודר את האזכרות כו' ודלא כמשמע מספר עמודי גולה דשם שנכתב שלא בכונת קדושה מותר למחקו ע"ש: שוב התבוננתי דמהירושלמי אין כל כך ראיה די"ל דשאני התם דלא היה אפשר כלל לקדשו כיון שהיה נכתב בתיבה אחת וניכר מתוך הכתיבה שאינו קדוש אבל בשם שנכתב לבדו וסבור שהוא חול אפשר דאסור למחוק כיון דלא הוה מוכח מתוכו שהוא חול. אמנם בש"ס דזבחים דף מ"ו אמרינן לשם חולין כשר משום חולין פסול וקאמר הש"ס משום דהוה מתעסק בקדשים ומוכח דגרע היכי שסבור שהוא חולין מאלו היכי שידע שהוא קודש ומתכוין לשם חולין ע"ש בתוס' א"כ גבי שם הקודש נמי מסתברא לומר דהיכי דסבר שהוא חול חשיב כמו מתעסק בכתיבה וגרע עוד מאלו כתב בפירוש שלא לשמו וידע שהוא קודש וכן כתב הב"י דאין ראיה מהא דהיה צריך לכתוב את השם ונתכוין לכתוב יהודה דבעינן שיקדש את השם בהדיא די"ל דשאני דנתכוין לכתוב יהודה גרע מאלו לא כוון כלל וכן הביא הפ"ת סי' רע"ו ס"ק ג' בשם ספר בני יונה לחלק באופן אם כתב אותיות הראשונות ושכח לקדשם ונזכר באות האחרון וקידש כשר