מצפה אריה תנינא חלק א קכז

אמר רחמנא ולא חמשה חצאי בקר כמבואר בש"ס דב"ק ודו"ק היטב): ועתה נחזור לענין שלפנינו מה שדן כ"ת דהמכירה מהני מטעם זכות שזכין לאדם שלא בפניו לדעתי לא נראה דאיזה זכות יש לבעה"ב במכירת הפרה ואי כדי להפקיע את הולד מקדושת בכור הלא הי' יכול למכור את הילד ולא הפרה היינו עפ"י המבואר ביור"ד סי' ש"כ שיקנה לו האם כדי להקנות הולד או אפילו אחד מאלף מהפרה או מהולד פטורה ג"כ מבכורה. אולם לפענ"ד יש לדון אם בעל הפרה הוא מסכים עתה על מכירה שמכר שכנו לפי מ"ש הקצה"ח סי' רס"ב במי ששכח לבטל חמצו ונזכר לאחר זמן איסורו דמותר החמץ לאחר הפסח כיון דחזינן דניחא לי' בביטול אמרינן מעיקרא נמי ניחא לי' ומביא ראי' מעירובין דף ע"א בהא דפליגי ב"ש וב"ה אי ביטול רשות מהני ומפרש בגמרא דטעמא דב"ה דנעשה כאומר כלך אצל יפות ופירש"י ז"ל כי היכי דאמרינן בכלך אצל יפות מדהשתא ניחא לי' מעיקרא נמי ניחא לי' בביטול רשות אלא דשכח ולא ידע א"כ מבואר דלא בעינן שווי' שליח וע"כ משום ניחותא דמצוה שאני ע"ש: אבל לפענ"ד דאין לדמות הך ענין דחמץ לכלך אצל יפות דהתם גופא אמרינן אם נמצאו יפות מהם תרומתן תרומה אבל אם לא נמצאו יפות מהם אין תרומתן תרומה והטעם בזה דבשלמא אם נמצאו יפות הרי יש בידם לפרוש תרומה עכשיו אם לא מהני הפרשתן מקודם. אבל אם לא נמצאו יפות אין ראי' שבאמת ניחא לי' אלא הוא אומר כך משום שיודע שלא נמצאו יפות א"כ בחמץ אין ראי' ממה שאומר אחר זמן איסורו דניחא לי' בביטול דמעיקרא נמי הי' ניחא לי' בביטול דלאחר זמן איסורא בלא"ה לאו ברשותי' קאי ולא איכפת לי' בביטול והאיך נוכל לומר דמדהשתא ניחא לי' מעיקרא נמי ניחא לי' הא יש לומר דמעיקרא דהוי ברשותי' לא הי' ניחא לי' בביטול אלא הוי אכיל לי' או מוכרו לנכרי רק השתא ביטל משום דלאו ברשותי' קאי ואין לו עצה אחרת ואין ראי' מההוא דעירובין דהתם השתא נמי מבטל אע"ג דהחצר ברשותו עומד ומשו"ה אמרינן דמעיקרא נמי ניחא לי' בביטול משא"כ גבי חמץ ודו"ק. (עי' לעיל באו"ח סי' ח'). מעתה כיון דקיימ"ל ביור"ד סי' ש"כ סעי' ו' דבזמן הזה מצוה לשתף עם העכו"ם קודם שיצא לאויר העולם שפיר יש לומר לדעת הקצה"ח משום ניחותא דמצוה אמרינן מדהשתא ניחא לי' מעיקרא נמי ניחא לי'. ובאמת לענין הפקעת קדושת בכור קשה לסמוך ע"ז אולם יש לצרף לסניף להתיר לגרום הטלת מום ע"י נכרי אם יסכים לזה כ"ת ועוד אחד מהרבנים המפורסמים שבמדינתינו. הנראה לפענ"ד כתבתי: סימן טז פסחים דף כ"ב תוס' ד"ה חולין שנשחטו בעזרה פי' הקונטרס איסור הנאה ולא משמע כן פשט ההלכה ועוד הקשו מסוגיא דנזיר דף כ"ט ע"ש ועוד כתבו וקשה לרשב"א דבתורת כהנים פרש' צו דריש ר' יהודא לא יאכל כי קדש הוא יכול חטאת העוף הבא על הספק ואשם תלוי וחולין שנשחטו בעזרה ישרפו תלמוד לומר הוא מדאיצטרך למעוטי שאינם בשריפה מכלל דאיסורי הנאה מדאורייתא. עוד ראיתי בדו"ח להגאון רע"א ז"ל שהקשה על רש"י דכיוון דאיסר שחיטה ואכילה דאורייתא ממילא ליתסר בהנאה מלא תאכל כל תועבה ע"ש: ולפענ"ד נראה לסלק מרש"י ז"ל כל החלונות הללו כד נדקדק בדברי רש"י ז"ל שכתב בזה מלשון חולין שנשחטו בעזרה דאיסור בהנאה לאו דאורייתא ובפרק שני דקידושין איפלגו בה עכ"ל ולא כתב כלל דאסור בשחיטה ובאכילה ובאמת יש לתמוה על מה שכתב דבפרק ב' דקידושין איפלגו בה דהמעיין בסוגיא דקידושין יראה בעליל דהש"ס משני התם דכו"ע חולין שנשחטו בעזרה דאורייתא אלא ר"ש ורבנן פליגי בשוחט טריפה בעזרה ופליגי אי שחיטה שאינה ראוי' שמה שחיטה אי לא שמה שחיטה דרבנן לשיטתייהו דשמה שחיטה ור"ש לשיטתי' דלא שמה שחיטה ואיך כתב רש"י ז"ל דבפרק שני דקידושין איפלגי בה. ע"כ נראה לפענ"ד דבאמת הי' קשה לרש"י ז"ל קושית התוס' דאיך סבר ר"י הכא דחולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא הא בתו"כ דריש בעצמו דאינו בשריפה מכלל דהוי דאורייתא לכן השכיל לפרש דהא האי קרא דלכלב תשליכון אותו כתיב גבי טריפה והכי כתיב ובשר בשדה טריפה לא תאכלו לכלב תשליכון אותו ודריש ר"מ אותו אתה משליך לכלב דהיינו כשהיא טריפה לבד אבל אי אתה משליך לכלב חולין שנשחטו בעזרה היינו אם שחטו את הטריפה חולין בעזרה ור"מ לשיטתי' דס"ל בחולין דף פ"ה שחיטה שאינה ראוי' שמה שחיטה ולדידי' שוחט את הטריפה חולין בעזרה אסור בהנאה מדאורייתא ור"י סבר חולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא היינו בטריפה שנשחט' בעזרה דס"ל שחיטה שאינה ראוי' לא שמה שחיטה ומשו"ה כתב רש"י בהנאה דבאכילה בלא"א אסורה משום איסור טריפה אבל השחיטה עצמה ליכא איסור דאורייתא בטריפה שנשחט' בעזרה: ולפי"ז מיושב מאוד מה שהקשה המקנה בקידושין שם דהתם קא אמרינן משום ר"מ אמרה תורה שחוט לי בשלי ושלך בשלך מה שלי בשלך אסור אף שלך בשלי אסור איך אמרינן הכא בפסחים אליבא דר' מאיר דאותו אתי לחולין שנשחטו בעזרה. ולפי הנ"ל ניחא דקרא דאותו אתי לרבות טריפה שנשחט' בעזרה ואין להקשות דלמה לי לר' מאיר הך דרשה דמה שלי בשלך אסור כך שלך בשלי אסור תיפוק לי' מקרא דאותו דזה לא קשה כלל דאי לאו דילפינן דבעלמא חולין שנשחטו בעזרה אסור לא הוה ידעינן לחדש דבר ולמידרש מקרא למעט דטריפה ששחטה בעזרה אסור בהנאה דמהיכי תיתי לן למידרש הכי אך לבתר דידעינן מדרשא דמה שלי בשלך כו' דחולין שנשחטו בעזרה אסור בהנאה אנו ידעינן למידרש דאותו אתי לטריפה שנשחטה בעזרה דאסור בהנאה: ואין להקשות הא בחולין דף פ"ה יליף ר"מ דשחיטה שאינה ראוי' שמה שחיטה לענין אותו ואת בנו משום דגמר גזירה שוה שחיטה שחיטה משחוטי חוץ א"כ מזה הוה ידעינן נמי דשחיטת טרפה בעזרה חשיב שחיטה לענין חולין שנשחטו בעזרה דז"א דהא איתא בתמורה דף י"ב בהמת קדשים וולדה חולין מהו לשוחטה בעזרה א"ל מי קרינן כי ירחק ממך המקום וזבחת וכתב רש"י ז"ל דדוקא היכי שיכול לשחוט בריחוק מקום הוא דאסור לשוחטה בעזרה משא"כ היכי דאינו יכול לשחוט בריחוק מקום ע"ש א"כ פשיטא דהוה ס"ד למימר דבעינן נמי שיהא ראוי לאכול מה שישחוט בריחוק מקום כדכתיב וזבחת ואכלת והך טריפה דגם כשישחוט בריחוק מקום אינה ראוי' לאכילה ליתא גבה איסור שחיטה בעזרה משו"ה איצטריך קרא מיוחד ללמדינו דטרפה ששחטה בעזרה והיא חולין אסור בהנאה דכיון דזביחתה יכולה להיות בריחוק מקום קרינן בה כי ירחק ממך המקום וזבחת: ובעמדי בהאי ענינא נתקשיתי בנזיר דף כ"ט ע"א בהא דפריך הגמרא אלא לר"י ב"ר חנינא אמר ר"ל כדי לחנכו במצות הא קא מייתי חולין בעזרה ומשני קא סבר חולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא למה הקשה אהך מימרא דר"י ב"ר חנינא אמר ר"ל ולא פריך אמתניתין דריש חגיגה דף ב' ע"א איזהו קטן כל שאינו יכול לרכוב על כתיפו של אביו כו' דברי ב"ש וב"ה אומרים כל שאינו יכול לאחוז בידו של אביו כו' ע"ש ומוכח מזה