מצפה אריה תנינא חלק א קכה

וגם דבר זה לא מצינו בפוסקים. עוד תירץ הישוי"ע דמחמת חזקת הגוף תלינן באיחור הזמן וגם בטעם זה יש לפקפק לפענ"ד דמטעם חזקה זו יש לתלות שראתה אחר תשמיש תיכף אחר יציאת האבר: וביותר יש לומר לפי מה שהעליתי בספרי מצפה ארי' סי' מ"ו במה שהקשיתי שם על הא דאיתא בחולין דף ל"ב בעי אילפא ניקבו בני מעיים בין סימן לסימן מהו מי מצטרף סי' ראשון לסי' שני לטהרו מידי נבלה או לא אמאי לא פשיט לי' מדרב הונא דאמר בחולין דף ט' בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת עד שיודע לך במה נשחטה. נשחטה בחזקת היתר עומדת עד שיודע לך במה נטרפה ואי נימא דאי נטרפה בין סי' לסי' אין השחיטה מטהרתה מידי נבלה הא כל ספק טריפות הוי ספק בשחיטה דשמא נעשה טריפה בין סימן לסי' ואין השחיטה מועלת כמו ספק שהה ספק דרס וכתבתי לישב דכיון דבין אי כעשה הטריפות קודם השחיטה ובין אם נעשה הטריפות אחר השחיטה שחיטתה מטהרתה מידי נבלה ואין החשש אלא שמא נעשה הטריפות בשעת השחיטה ממש כולי האי לא חיישינן כיון שזה נגד תרתי חזקות דמעיקרא ודהשתא ע"ש א"כ לפ"ז בנ"ד נמי רק החשש דרואה מ"ת היא שמא ראתה בשעת תשמיש א"כ אמאי לא נימא לתלות דראתה מקודם או אח"כ כי היכי דלא ליסתרו תרתי חזקות דמעיקרא ודהשתא כמו בהך דניקבו בני מעיים וכנ"ל: ע"כ עלה על לבי לומר דמטעם אחר קאתי עלה. דהנה בריש סי' קפ"ז כתב הש"ך דאע"ג דיש לומר דלאחר תשמיש ראתה מ"מ כיון שהיתה חייבת אשם תלוי מקרי רמ"ת וגם הביא כן בשם ספר בעה"נ ולכאורה דבריו צריכין ביאור דמה ענין אשם תלוי ונ"ל דכל עיקר דרמ"ת ג' פעמים אסורה על הבעל עולמית הוא מטעם כיון דחזינן שכבר נכשלו ג' פעמים באיסור נדה ונתחייבו להביא אשם תלוי חשיב חזקה על להבא שיבוא ח"ו עוד לידי מכשולות כאלה ועד מתי יכניסו את עצמם בספק כרת ואעפ"י שאין ראי' לדבר זכר לדבר דמצינו דוגמא לזה בסנהדרין פ"א עבירות מחזקות ולהכי כתב הראב"ד ז"ל הטעם דחייבים אשם תלוי א"כ הוחזקו עכ"פ לעבירות ואם לא ודאי נדה עכ"פ מתורת ספק לא נפקי ועד כמה יביאו את עצמם לידי ספק כרת ויביאו אשם תלוי ולהכי מטעם זה לא תלינן דראתה קודם תשמיש דלענין אשם תלוי לא מהני זה דכ"ש דחייבת קרבן גם על הכניסה ועיון דבין כך ובין כך חייבים קרבן ג' פעמים אסורה לעולם: ומעתה לפי האמור גם לדעת היש מי שאומר שבספר האשכול דקמייתא של בעל ראשון לא הוי ממנינא משום דלא בדקה עצמה קודם תשמיש ומשמע דגם אי בדקה אחר תשמיש לא מהני לא מצינו למילף מזה דבכל שאר ג' תשמישים נמי דינא הכי דבלא בדיקה קודם תשמיש לא חשיבה רמ"ת די"ל לחלק דדוקא בראי' ראשונה של בעל ראשון דאינם חייבים באשם תלוי כמו דמבואר בהג"ה סי' קפ"ה וז"ל ואם שמשה שלא בשעת וסתה ומצאה אחר התשמיש דם עד שלו מקרי אונס אפילו לא בדקה תחלה ואינם צריכים כפרה לא הוא ולא היא עכ"ל ומשו"ה כיון שהיו אנוסים ואינם צריכים כפרה לא חשיב מכשול כלל אבל בשאר תשמישים דכבר רוני עלי' חיוב תלוי להכי אפילו לא בדקה קודם תשמיש הוי בכלל רמ"ת כיון דמ"מ כבר נכשלו ג' פעמים בספק כרת ומייתי אשם ולפי"ז יצמח לנו עוד דין חדש דראי' קמייתא של בעל ראשון אפילו אם אירע שבדקה עצמה קודם ולאחר תשמיש ג"כ אינו ממנינא דכיון דלא מייתי אשם תלוי אינה מהמנין ומ"מ הדבר צריך תלמוד דאולי יש לומר דכונת הראב"ד ז"ל במ"ש לתלות רמ"ת באשם תלוי הוי פירוש' דכיון דחזינן דהיכי דחייבים אשם תלוי כגון שבא עלי' בשעת וסתה חייבים אשם תלוי באי בדקה בתוך שיעור כדי שתושיט ידה ולא תלינן שראתה אחר תשמיש להכי משו"ה גם רואה מחמת תשמיש לא תלינן שלאחר תשמיש ראתה ואין לי כעת פנאי לעיין בזה ועוד חזון למועד אי"ה. גם מ"ש בהגה"ה בשם המרדכי דאינם צריכים כפרה כבר האריך בזה הנו"ב מהדורא תנינא חלק יור"ד סי' צ"ו וגם בזה יש לי דברים ואין עת האסיף פה: סוף דבר דלפענ"ד מה שלא בדקה קודם תשמיש הוא היתר קלוש עד מאוד לסמוך ע"ז כיון שלא נזכר בשום פוסק לא בראשונים ולא באחרונים זולת החת"ס הביא שכן משמע מבעה"ב וכבר כתבתי שזהו ליתא אבל יותר נכון לפענ"ד שיחקור נא כ"ת אצל האשה האיך היתה בדיקתה כל הג' פעמים ומסתמא אחשוב בצדק שלא עשתה כל כך בזריזות שיהי' כדי שתושיט ידה תחת הכר ותטול עד הבדוק לה ואעפ"י שכבר כתב הרמ"א בהגהה שם דאין אנן בקיאין בבדיקה וכל שרואה מ"ת סמוך לתשמיש הוי בכלל רואה מחמת תשמיש מ"מ לא הוי רק מתורת חומרא ויש לסמוך בכה"ג מה דלא בדקה מתחלה קודם תשמיש להתיר ולא תצטרך לדרוש ברופאים ולעסוק ברפואה ואנא אמטי' שיבא מכשורא אם יסכים כ"ת בצירוף הלומדים דקהלתכם ידידו: סימן טו ב"ה יום ב' ג' ניסן תרנ"ג לפ"ק לבוב. כבוד ידידי ה"ה הרב החריף ובקי מופלג בתורה וכו' כש"ת מו"ה יחיאל לעהרער נ"י: ע"ד שאלתו שאלת חכם באחד שהי' לו פרה מבכרת ומחמת שהי' בדרך למרחוק עמד שכינו הקרוב אליו ומכר את הפרה לנכרי בלי ידיעת ב"ב כלל וכעת ילדה הפרה בכור ושאל כ"ת מאתי חוות דעתי מה דינו של הבכור אם כדאי המכירה הלזו להפקיע קדושתו והנה כ"ת יצא לדון דהמכירה מהני מטעם שזכות הוא לבעל הפרה ובדבר שבזכות לא בעינן שליחות והביא סמוכין מהרמ"א יור"ד סי' שכ"ח סעי' ג' והוא מהתה"ד סי' קפ"ח: והנה באמת לענין אם יכול אדם למכור חפץ של חבירו שלא מדעתו היכא דזכות הוא לו איכא סוגיא ערוכה בב"מ ל"ח ע"א פלוגתא דחכמים ורשב"ג גבי המפקיד פירות אצל חבירו אפילו אם הם אבודין לא יגע בהן רשב"ג אומר מוכרן בב"ד מפני שהוא כמשיב אבידה ואמרינן התם משמי' דר' יוחנן מחלוקת בכדי חסרון אבל ביותר מכדי חסרון ד"ה מוכרין בב"ד וכן איתא בפסחים דף י"ג ע"א מעשה באחד שהפקיד חמץ אצל יוחנן חקוקאה ונקבוהו עכברים והי' החמץ מבצבץ ויוצא ובא לפני רבי שעה ראשונה אמר לו המתן שני' אמר לו המתן כו' חמישית אמר לו צא ומוכרן בשוק כו' ורצה רב יוסף לומר כמאן כרשב"ג ודחי הש"ס דהא אמר ר"י מחלוקת בכדי חסרון אבל ביותר מכדי חסרון ד"ה מוכרן בב"ד וכ"ש הכא דקא פסיד לגמרי ע"ש וכן פסקינן בחו"מ ובאו"ח סי' תמ"ג ע"ש הרי מבואר בהדיא בש"ס ופוסקים דיכול אדם למכור את של חבירו היכא שבא לידי הפסד: אך לכאורה יש לומר דלא מצינו דבר זה אלא במפקיד דהיינו שהמפקיד דבר אצל חבירו רשאי הנפקד למכור הפקדון כדי שלא יבא המפקיד לידי פסידא ובמפקיד יש טעם נכון לומר דנעשה כאומר המפקיד בשעה שהפקיד