מצפה אריה תנינא חלק א קכד

יש לה תקנה עפ"י ד"ת להיות עוד עם בעלה. והנה כ"ת פתח בהיתרא דהאי איתתא תחלה והביא מ"ש הפרישה בסי' קפ"ז דאי לא בדקה קודם תשמיש לא הוי בכלל רואה מ"ת והביא תו בשם הישוי"ע דכונת הפרישה היא רק לענין הפסדת כתובתה אבל לא לענין היתר לבעלה. שגג כ"ת קצת בזה דתל' בהישוי"ע שמפרש דברי הפרישה כך ובאמת מבואר כן בהדיא בפרישה דגם בדלא בדקה אסורה לבעלה והישוי"ע מביא כן בשם הפרישה ועוד יותר הובא בש"ך בסי' קפ"ז בשם הפרישה דפעם ראשון של בעל ראשון הוי נמי ממנינא אע"ג דמסתמא לא בדקה עצמה קודם תשמיש וכמ"ש הראב"ד ז"ל בספר בעה"נ ומ"מ הוי מן המנין ופשיטא דה"ה לפי"ז בכל הג' תשמישים גם בלא בדקה הוי בכלל רמ"ת לדעת הפרישה וז"ב. אמנם בשו"ע המחבר והרמ"א סתמו דבריהם וכתבו סתם ראתה מ"ת ואינו מבואר אי בדקה עצמה קודם תשמיש אי לא אך באמת אינו מבואר כלל בשלחן ערוך על איזה דרך נתברר שראתה מ"ת ויכול להיות דמיירי שהרגישה האשה בשעת תשמיש בראיית הדם ואמרה לבעלה טמאה אני וכמו דמצינו בשבועות דף י"ח הי' משמש עם הטהורה ואמרה לבעלה טמאה אני ובכה"ג ודאי אין צריך בדיקה אבל לעולם היכי שהבירור הוא מחמת בדיקה שלאחר תשמיש אולי יש לומר דבעינן דוקא היכי שבדקה עצמה ג"כ קודם תשמיש: ובזה הנחתי את דעתי שהי' קשה לי כי הראב"ד ז"ל יחלוק בספרו בעה"נ על ספר האשכול שמחברו הוא רבינו אברהם בר' יצחק שהי' חותנו ורבו של הראב"ד ז"ל דוגמא לזה ראיתי בנו"ב מהד"ת חלק יור"ד סימן קמ"ו ד"ה ומה שהביא בשם חתנו הגאון שמתמה על הרא"ש איך פסק בפשיטות נגד רבו מהר"ם מרוטענבורג וא"כ לפי"ז הכי נמי יש לתמוה על הבעה"נ איך פליג על רבו האשכול דבעה"נ החליט לומר דראי' קמייתא אינ' מן המנין וכן הביא משמו הפליתי והחת"ס חלק יור"ד סי' קס"ד ובספר האשכול כתב וז"ל ויש מי שאומר מדקתני נשאת וראתה דם מ"ת משמשת פעם ראשונה שני' ושלישית דקמייתא אינו ממנינא דכיון דלבעלה לא בעי בדיקה ודאי לא בדקה עצמה קודם תשמיש ואפשר שהי' לה מעיקרא בבית החיצון להכי ביאה זו אינה מן המנין ג' ביאות שנתנו לה חכמים אבל כיון שמצאה אחר תשמיש ואית בה חששא שוב חייבת לבדוק עצמה קודם ולאחר תשמיש וע"י ג' תשמישים לבד מקמייתא תתחזק לרואה דמ"ת וליתא לפענ"ד דקתני נמי נשאת לאחר וראתה דמ"ת משמשת פעם ראשונה שני' ושלישית והתם ודאי ראי' ראשונה מן המנין דהא ודאי גם קודם תשמיש ראשון עם השני רמי עלה למיבדק וכן אחר תשמיש ראשון כיון דראתה שלשה פעמים בבעל ראשון ואפ"ה קתני בהאי לישנא אלמא דליכא למשמע מנה עכ"ל עכ"פ פליג האשכול ז"ל על דעת היש מ' שאומר ואיך הביא הראב"ד בספרו בעה"נ דקמייתא לא הוי ממנינא אבל לפי הנ"ל יש לומר דבגוף הדין גם בספר האשכול לא פליג על שיטת היש מי שאומר וסובר נמי דקמייתא לא הוי ממנינא אלא פליג אפשט הברייתא דברייתא קתני ראתה דמ"ת ויוכל להיות דמיירי שהרגישה בשעת תשמיש בראיית הדם ומשו"ה גם בלא בדיקה מקודם פעם הראשון של בעל הראשון הוה ממנינא אבל היכי שלא הרגישה בשעת תשמיש רק הבירור הי' ע"י בדיקה לחודא בעינן נמי בדיקה קודם תשמיש וכדעת היש מי שאומר ומשו"ה דקדק בעל האשכול בלשונו וסיים דמהא ליכא למישמע מנה דלשון זה מורה דמברייתא אין ראי' אבל עכ"פ יוכל להיות דלדינא לא פליג ע"ז ולכאורה לפי שיטתי' דבעל ראשון עם שני ושלישי חד דינא אית להו הא מוכח להיפוך דגם בבעל ראשון הוי פעם ראשונה ממנינא אבל לפי הנ"ל ניחא דהברייתא מיירי שהרגישה בשעת תשמיש: והנה ראיתי להפליתי בסי' קפ"ז ס"ק ב' שהביא בשם המ"י שכתב דהראב"ד בבעה"נ דפירש דראי' ראשונה אינה מן המנין דלשיטתי' אזיל דס"ל דאשה שאין לה וסת אינה צריכה בדיקה לבעלה לא לפני תשמיש ולא לאחר תשמיש ואינה חוששת לרדמ"ת בלי ריעותא ע"כ ראי' קמייתא לאו ממנינא היא אבל לדעת הרמב"ם ז"ל דפסק דאפילו ביש לה וסת צריכה בדיקה קודם ולאחר תשמיש ודאי חיישינן לרדמ"ת וע"כ פסק דראי' קמייתא מן המנין עכ"ל של המ"י וכל דבריו של המ"י דתליא בבדיקה של אחר תשמיש אי חיישינן לרדמ"ת ליתא וכי מה ענין זה לחששא לרדמ"ת דאף דלא חיישינן מ"מ הא חזינן דראתה מחמת תשמיש ולמה לא תהא בג' זימנין חזקה אבל הנכון דהראב"ד הוכיח מזה הברייתא דכל לבעלה לא בעי בדיקה לפני תשמיש מדקתני משמשת פעם א' ב' וג' וראי' ראשונה להיכן אזלא אלא דראי' אינה מצטרפת דמי יימר דראתה מחמת תשמיש דילמא קודם ששימשה כבר הי' הטומאה והדם בחדרי בטנה כו' ולכך כשראתה פעם אחת מחויבת היא לבדוק עצמה תמיד כיון דחזינן דאיתרע עיי"ש בהפליתי והנה אחרי בקשת אלף סליחות מהגאון ז"ל וכן מהגאון חת"ס אשר נמשך אחריו בחלק יור"ד סי' קס"ד והוסיף לומר דכונת רש"י ז"ל בסוגיא נמי כן הוא שגגו מאוד בכונת הראב"ד בספרו בעה"נ אלא פשוט לפענ"ד דכונת בעה"נ הוא כמו שסבר בעל מ"י דאבדיקה של אחר תשמיש קאי ובחנם משווי' הפלתי להמ"י טועה גמור וכך הוא כונתי דמדקתני בברייתא משמשת א' ב' וג' משמע דקמייתא לאו ממנינא משום דכל לבעלה אינה צריכה בדיקה ומסתמא לא בדקה עצמה אחר תשמיש בתוך שיעור בדיקה דהיינו כדי שתושיט ידה תחת הכר כו' אלא אחר שעבר שיעור הנ"ל סמוך לזה בדקה עצמה ומצאה דם על העד ומשו"ה לא הוי קמייתא ממנינא כיון דהבדיקה לא הי' כדינא בתוך שיעור בדיקה כדי שתושיט ידה דזה השיעור קבעו חכמים שתהא מוחזקת לרדמ"ת אך מ"מ מהני בדיקה זו דהיינו לאחר שעבר זמן כדי שתושיט ידה כו' למיחשב מחמת זה ריעותא לענין שתצטרך בדיקה מכאן ולהבא לאחר תשמיש בכדי שתושיט ידה כו' וכן דקדק הבעה"נ בלשונו וכתב דאחר זמן כדי שתושיט ידה וכו' הרי היא כמעת לעת שבנדה וכונתו שעכ"פ חשיב ריעותא וכן כתב החוו"ד בהדיא ריש סי' קפ"ז עיי"ש והכי פירוש' של בעה"נ מ"ש משמע דקמייתא לאו ממנינא אלמא דמעיקרא לא בדקה כונתו דלא בדקה לאחר תשמיש תוך שיעור כדי שתושיט ידה אלא אח"כ מעט דהוי עכ"פ סמוך לתשמיש וחשיב ריעותא ומשו"ה כתב אי לאו דאיתייליד בה ריעותא דסמוך לתשמיש אחר שיעור כדי שתושיט ידה לא הוי ממנינא והוי רק ריעותא ועי' ברמ"א בהג"ה סי' קפ"ז סעיף א' ותמצא דלשון סמוך לתשמיש הוי פירושו אחרי שיעור כדי שתושיט ידה זהו הכוונה האמיתית בספר בעה"נ בלא פקפוק כלל. ולפי"ז אין ללמוד כלל מהבעה"נ דבכל רואה מ"ת בעינן בדיקה קודם תשמיש זולת דיעה הראשונה שבספר האשכול קאמר דקמייתא אינו מן המנין משום דלא בדקה קודם תשמיש מדבריו משמע דבכל שאר תשמישים בעינן נמי בדיקה קודם תשמיש: אמנם הישוי"ע בסי' קפ"ז ס"ק ב' הקשה דאי לא בדקה עצמה קודם תשמיש אמאי לא נימא דקודם לכן ראתה שלא להחשיבה לרדמ"ת והפוסקים לא כתבו כן ולא חילקו בדבר ואמנם טעם הדבר לא נתברר לנו מדוע לא נימא דקודם תשמיש ראתה ולא לרמ"ת וכתב טעם א' דכיון דקודם תשמיש לא הרגישה ש"מ דסתמא ראתה בשעת תשמיש וטעם זה לא הבנתי הא יש לומר דסברה דהרגשת מי רגלים הוא ולעולם קודם תשמיש ראתה ועוד דלפי"ז היכי שבדקה עצמה קודם תשמיש ונאבד העד קודם בדיקה בודאי יש לתלות שראתה מקודם וסברה דהרגשת עד הוא