מצפה אריה תנינא חלק א קכג

שפיר קושית הרב המגיה דאמאי לא יחול על יין קידוש מטעם כולל דכעין זה לא חשיב כולל דאם יהיה מותר ביין קידוש לא יהיה נאסר ביין כלל מחמת שאין הנזירות יכול לחול כלל ודו"ק: ובזה מיושב מ"ש הט"ז או"ח ה' ר"ה סי' ת"ר דאפי' אם היה יודע שיביאו שופר אח"כ ואפ"ה קיבל עליו שבת דלא מהני דלא יהא קבלה שלו עדיף משבועה וקי"ל אין שבועה חלה על המצות ע"ש והקשה לי הבחור החריף ושנון מו"ה שמואל אלטר מפה הא קי"ל דבכולל שבועה חל על דבר מצוה כמו שפסק הרמ"א ביו"ד סי' רכ"ט א"כ הכא למה לא חל קבלת שבת על דבר מצוה מטעם כיון דחל על דבר הרשות חל נמי על דבר מצוה ולפי האמור שפיר ניחא דאי אפשר לקבל שבת לחצאין ואם לא חל על דבר מצוה גם על דבר הרשות לא יחול וכיון דזה בזה תליא לא אמרינן כולל בכה"ג: וקושיתו השנייה נמי י"ל עפ"י מה שכתבתי למעלה דלשיטת הר"ן ז"ל דשבועה חל על דבר מצוה שאינו מפורש בתורה אע"פ דהוי מדאורייתא יוכל להיות דהרא"ש סובר דקידוש על היין הוי מה"ת דדרשינן זכרהו על היין רק מ"מ שפיר פריך הש"ס וכי מושבע ועומד מהר סיני הוא דהכי פירושא וכי קידושא ואבדלתא מפורש בהדיא בקרא א"כ למה לן קרא לאסור הא בלא קרא נמי שפיר חל וא"כ שפיר הוכיח הרא"ש דכיון דחזינן דשבועה חל על דבר שאינו מפורש בהדיא בקרא כ"ש אמצוה דרבנן ולא קשה דלמא קו' הש"ס היא דאין דרך המקרא לרבות מה שעתידים חז"ל לתקן כיון דהרא"ש סובר דקידוש היין הוי מה"ת א"כ שפיר אצטריך קרא לאסור אלא ע"כ דפרכת הש"ס דבלא קרא נמי הוי ידעינן שאסור ודו"ק: והנה אנכי זה כבר הבאתי ראיה לשיטת הסוברים דשבועה אינו חל גם על מצוה דרבנן מהירושלמי הנ"ל דאמר שבועה שלא אשב בסוכה מותר לישב בסוכה ואם אמר שבועה שלא אוכל מצה אסור לאכול מצה בלילי פסח והטעם מפרש הר"ן ז"ל בפ' שבועת שתים בתרא דסתם מצה כונתו על מצה של כל ימות השנה וסתם סוכה אין כונתו רק על סוכה דמצוה לכן במצה חל מטעם כולל ובסוכה לא חל דליכא כולל ע"ש והנה הסברא נותנת דכונתו היא גם על חיוב סוכה דרבנן כמו שינת ארעי דחייב מדרבנן בסוכה או בשמיני עצרת דחייב נמי בסוכה מדרבנן דהא לא מסתברא לומר דכונתו היא רק על חיוב סוכה דאורייתא דהא פשיטא דחיוב סוכה דרבנן ג"כ הוא בכלל לשון סוכה ואי נימא דשבועה חלה על דרבנן א"כ הא הוי כולל מיגו דחל על חיוב סוכה דרבנן חל נמי על חיוב סוכה דאורייתא ולמה אין השבועה חלה גבי סוכה אלא מוכח דשבועה אינה חלה על מצוה דרבנן וזהו ראיה נכונה לדעתי: שוב ראיתי בתשובת דברי ריבות סי' ס"ח שהשיב בדבר המעשה כעובדא שלפנינו אשר קיבלו רוב הקהל מרביץ תורה ומיעוט אנשי הקהילה הוציאו כתב שנשבעו שלא לקבל שום מרביץ תורה כ"ז שהחכם פלוני הוא בחיים צדד הוא ז"ל שאין השבועה חלה כלל ובתוך דבריו כתב ועוד דבר מן דין עשו כדין שהרי הרשב"א בתשובותיו סי' ש' כתב על ענין ש"ץ שהזקין ונתן בנו עמו לסייעו וקצת ראשי הקהל מוחין בידו כו' אע"פ שיש אחר טוב ממנו שורת הדין שהוא יהא קודם לכל אדם וסיים בדברי ריבות ולכן מכל הצדדים עשו כדין וכשורה ועל הכל היותם רוב הקהל ויש לאל ידם לעשות עפ"י התורה ולכן ראוי לכל מושבע ועומד להלוך אחר הרוב לקיים מצות עשה מה"ת אחרי רבים להטות וקרוב בעיני שאין צריך התרה לשבועתם וכו' זהו תוכן התשובה הנ"ל ע"ש הרי חזינן ששקל הדבר במאזנים שאין השבועה חלה משום דחשיב על ד"מ מחמת דבנו קודם לכל אדם למלא מקום אביו אבל מ"מ לא החליט רק מטעם שרוב הקהל קבלו אותו ואיכא מצות עשה דאחרי רבים להטות ובנידן דידן אדרבה הרוב נשבעו שלא לקבלו אותו לשו"ב: ובדבר שאלתו השניה אם הח' של הרוב חל ג"כ על המיעוט שלא חתמו כבר הביא כ"ת מה שמבואר ביו"ד סי' רכ"ח סעי' ל"ד שאין המיעוט יכולים למחות ואם מיחו אינו מועיל המחאתן. אך פשיטא דבעינן רוב מתוך כולו כמו שמבואר בתשובת דברי ריבות סי' קצ"ז בשם הרשב"א והמהרי"ק וכן הוא בתשובת מהר"ם אלשקר ועוד בספרים מגדולי האחרונים. והטעם הוא דל"ח רוב אם לא מתוך כולו מחמת שאפשר להיות שאלו היו המיעוט באותו מעמד היה המיעוט מכריע את הרוב לדעתו אולם מבואר התם דדוקא שלא הסכים המיעוט מתחלה לכל מה שיעשו חבריהם אבל אם אמרו מתחילה כי המה מסכימים לכל מה שיעשו חבריהם צריכים לשמוע לכל מה שהחליטו הרוב ולפ"ז נראה לפענ"ד דאם היה בעיר ושמעו שעושים אסיפה בענין הלז חשיב מסתמא שסומכים לכל מה שיעשו חבריהם דהא מבואר בחו"מ סי' קע"ו סעיף כ"ה בהגה"ה דבני העיר בעניני צרכי העיר דמי לשותפים שיש להם תביעה ביד אחרים והלך אחד מהם לדין שוב אין האחרים יכולים לחזור ולתבוע אם היו במתא מחמת דמסתמא קבלו עליהם ע"ש ולפ"ז בענין תקנת העיר נמי דינא הכי דאי לא תימא הכי לעולם יעשו המיעוט כן שלא יזדקקו לזה והרוב בל יעצרו כח לעשות איזה תקנה ועמודי הציבור ירופפו ח"ו. וכן ראיתי נוהגין בק' הוראדנא עיר מולדתי במדינת ליטא שמכריזין בבה"כ שיהא אסיפה ומי שלא יבוא בטלה דעתו אך אם עשו הרוב בהחשך מעשיהם והמיעוט לא נקראו לבוא להאסיפה וגם לא ידעו מזה בודאי לא מהני והכל לפי ראות עיני הדיין. סיומא דהך מילתא דעובדא דידן בלא התרה על השבועה בודאי אינן רשאין לקבל אותו לשו"ב אך אם רצונם להתיר הח"ח והשבועה שפיר רשאין דאע"פ שנכתב ע"ד רבים וע"ד מדינות רחוקות מ"מ הא כבר כתב הריב"ש סי' תקי"א והובא באחרונים וז"ל א"כ בנידן דידן אם הסופר הוא בקי ונאמן במלאכתו ואין בנמצא כמוהו ורבים צריכים לו מתירין לו דהוי כהאי מקרי דרדקי וכו' ואע"פ שאין זה ת"ת מ"מ צרכי רבים הוא ע"ש א"כ הכא נמי כיון דהוא בנו והוא ראוי למלא מקום אביו בודאי יש להתיר אך באופן שלא יצמח מזה מחלוקת בין אנשי הקהילה דאז חשיב דבר מצוה אבל אם יסתבך מזה ח"ו מחלוקת בעיר אין זה חשיב דבר מצוה דאדרבה היא עבירה ולא מצוה דגדול השלום וכו' וביחוד בעתים הללו אשר העם מחולקים למפלגות ואין לשער פירוד הלבבות ד' יברך וכו': והנה לפי לשון הכתב מקבלים אנחנו הקהל עלינו בפ"מ בח"ח ובשד"א יש לדעתי להסתפק אי צריכין התרה דהא מבואר ביו"ד שם דחרמי ציבור אינן צריכים התרה אפילו אי איכא נמי לשון שבועה א"כ הכא כמי דמחזי מתוך לשון הכתב כי נעשה עפ"י תקנת קהל אע"פ שנאמר מקבלים עלינו בח"ח ובשד"א הוי תורת חרמי ציבור ויען כי הדבר ברור לי אקצר. וגם יש לדון בזה מטעם שבועה בכתב אשר דיברו בזה האחרונים ואין לי פנאי לעיין בזה והנני אומר שלום וברכת עולמים ושלום על רבנן ותלמידיהון: סימן יד שלום וברכת טוב אל כבוד ידידי הרב החריף ובקי מופלג בתורה כש"ת מו"ה יחיאל לעהרער מק' באבאב: ע"ד שאלתו שאלת חכם באשה שראתה מ"ת שלשה פעמים אך לא בדקה עצמה קודם תשמיש מה דינה אם