מצפה אריה תנינא חלק א קכב

דגמרא דקאמר אהתירא קאמשתבע דהאיך קרי לי' התירא אחרי שהוא אסור מה"ת. ונ"ל דיש לומר דהכי פירושא דגם בבעיא ראשונה באומר שבועה שלא אוכל חרצן פשיטא דכוונתו הי' ע"י תערובות דוקא כמו דאכלי אינשי דכל שאפשר לפרש דבריו שיהי' דרך אכילה מפרשינן ולהכי בעיא דרבא כיון דכוונתו הי' ע"י תערובות כמו דאכלי אינשי י"ל נמי דדעתי' אכזית דהיינו כזית חרצן ע"י תערובות בכדי אכילת פרס או דילמא כיון דחרצן לחודא לא חשיב אכילה דעתי' אמשהו ומ"מ דוקא כשהוא בתערובות דהוי עכ"פ דרך אכיל' אבל אם אכל בעין פשיטא דפטור [ונראה עוד דבזה מדוקדק דגבי עפר קאמר לשון כל שהוא וגבי חרצן קאמר לשון אמשהו משום דהתם מיירי שאכל בעין שייך לשון כל שהוא והכא מיירי שאוכל ע"י תערובות שייך לשון משהו דבכל מקום בש"ס ע"י תערובות מצינו רק לשון משהו דמשמע דע"ז נופל לשון משהו ודו"ק] ואח"כ בעי רב אשי נזיר שאמר שבועה שלא אוכל חרצן בכמה והוא את"ל דבסתם בני אדם דעתי' אכזית כמו שפירש רש"י ז"ל והיינו כזית חרצן דוקא ע"י תערובות בכדי אכילת פרס דכיון דאמר שלא אוכל אין אכילה פחות מכזית מ"מ בנזיר דכזית איסורא דאורייתא היא ולא חלה שבועה כלל יש לומר טפי כדי לקיים דבריו ולפרש דכוונתו הי' ג"כ אמשהו חרצן ע"י תערובות ושיהי' כזית עם התערובות של היתר והכי פירושו הא דקאמר הגמרא אהיתרא קא מישתבע על צירוף התערובות של היתר קא מיכוין דהיינו שיהא בין הכל כזית וזה דקרי לי' היתירא וכ"ש דאתי שפיר לשיטת הר"ש ז"ל בפרק ב' דטבול יום דהא דחצי שיעור אסור מה"ת דוקא כשהוא בעין אבל לא כשהוא בתערובות ע"ש דלפ"ז ודאי ניחא לשון אהיתרא קא משתבע: והנה בחידושי הערותי עוד אמה שכתבו התוס' דבעיא דרב אשי אתיא גם אליבא דר"י דחצי שיעור אסור מן התור' אלא כיון דליכא אלא איסורא בעלמא לא חשיב לי' מושבע ועומד הוא הא בשבועות דף כ' אמרינן דקונמות ד"ה בכל שהוא מ"ט כיון דלא מדכר שמא דאכיל' כמפרש דמי ע"ש וא"כ לפי מה דאמרינן בנדרים דף ג' א' דמה נדרים עובר בבל יחל ובל תאחר כך נזירות עובר בבל יחל ובל תאחר וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפרק א' מה' נזירות הל' ב' ומעתה כיון דנדרים גם בכ"ש עובר על בל יחל דברו ומשום דכיון דהוא קיבל עליו גם אכילת כ"ש הוא מיחל דיבורו באכילתו א"כ בנזיר נמי אליבא דר"י דחצי שיעור אסור מה"ת א"כ הא קיבל נמי שלא לאכול גם חצי שיעור א"כ אמאי לא נימא דבאכילתו חצי שיעור עכ"פ היא עובר על לאו דבל יחל דכיון דהוא קיבל כל דיני נזירות קיבל נמי שלא לאכול כל שהוא דהוא נמי אסור מן התור' וא"כ כשעובר ואוכל הוא מיחל דיבורו ובאמת יש להקשות כן שם אגמרא דנדרים דפריך התם בל יחל דנזירות היכי משכחת לה אכל קם לי' בבל יאכל שתה קם לי' בבל ישתה ומשני לעבור עליו בשתי לאווין ואמאי לא קאמר הש"ס דנ"מ שאם אכל כ"ש לוקה משום בל יחל לחודא אך בזה י"ל דהגמרא לא רצה לשנויי בהכי דא"כ הי' קשה אליבא דר"ל דסבר דחצי שיעור מותר מה"ת ועוד י"ל דדעת הס"ד היא לאשכוחי גוונא דעובר על בל יחל דליכא שום איסור אחר וזה לא רצה לאשכוחי בחצי שיעור כיון דהיא נמי אסור מה"ת אבל התוס' שכתבו בהדיא דליכא אלא איסור גרידא יש לעורר כנ"ל גם לא ראיתי לאחד מהקדמונים שיעורר בדבר זה אם עובר בנזיר באכילת חצי שיעור על לאו דבל יחל כמו בנדרים ומהתוס' הנ"ל מוכח דאינו עובר וצ"ע: והנה ראיתי להרב המגיה של המ"ל בפ' ה' מה' שבועות סי' י"ח שהביא תשובת הרא"ש ומה ששאלת נשבע לבטל מצוה דרבנן אם חלה השבועה כו' וע"ז הביא דברי ר"ת דמיין ושכר יזיר דחלה השבוע' וכתב הרב המגיהה ואיני מבין ראי' זו כלל דר"ת לא יחלוק על הירושלמי דשבועה שלא אוכל מצה סתם אסור לאכול מצה בליל פסח א"כ ה"נ נזיר שאסר עליו יין סתם אפילו קידוש דאורייתא נזירות חלה עליו אלא כונת ר"ת הוא דאין דרך המקרא לרבות דברים שעתידין חז"ל לתקן ובזה נדחית ראייתו ע"ש ואני אומר שותא דמר לא ידענא דמה שהקשה דר"ת לא יחלוק על הירושלמי הא לפי הירושלמי מאי משנ' שאמר שבועה שאשתה יין ואח"כ אמר הריני נזיר הא בכה"ג גם בלא קרא חל הנזירות מטעם כולל דהא אמר שבוע' שאשתה סתם ובזה אי שתה רק פעם אחת כדי רביעית יין יצא ידי שבועתו ושוב אסור לשתות יין משום נזירותו א"כ אמאי לא נימא דחל הנזירות לגמרי מטעם כולל ואסור לשתות כלל ולמה לן קרא לאסור אלא מוכח דלא אזלינן בשיטת הירושלמי הנ"ל אבל נלע"ד די"ל דלא יחלוק הש"ס על הירושלמי והא דלא אמרינן הכא כולל הוא מטעם אחר עפ"י מה שאמרתי דיש לקיים גירסת הספרים הרי מושבע ועומד מהר סיני הוא ומה שהקשה ר"ת דאדרבה להכי איצטריך קרא לאסור ועוד מאי משני שאמר שבועה שאשתה וחזר ואמר הריני נזיר אכתי קשה הרי מושבע ועומד מהר סיני הוא נראה לפע"ד די"ל דהש"ס פריך הכי כיון דלא משכחת ל' יום דנזירות שלא יהיו ד' שבתות בנתיים ור"ש סבר בסיר דף י"א ע"א נזיר להזיר אינו נזיר עד שיזיר מכולם ולדידי' אם התנה שישתה אפילו פעם אחת יין לא נעשה נזיר כלל א"כ א"צ קרא לאסור יין קידוש דבלא קרא נמי הוי ידעינין דאסור דאי מותר א"כ הא ישתה הנזיר יין קידוש ולא משכחת לה כלל שום נזירות בעולם דלא הוי נזיר להזיר כיון דלא אפשר לי' בלא יין קידוש וע"ז משני דאיצטריך קרא כגון שאמר שבועה שאשתה יין ואח"כ אמר הריני נזיר דבלא קרא ה"א דחייב לשתות יין מחמת השבוע' וממילא אין הסירות חלה עליו כיון דלא אפשר לי' בלא יין ומשו"ה איצטריך קרא לאשמועינן דאדרבה דנאסר בשתיית יין מחמת הנזירות דנזירות חל' על שבועה וזה נכון לדעתי. ולפ"ז לפי מה שכתבו האחרונים הגאון רע"א בתשובותיו סי' קס"ח והגאון בעל ברוך טעם בסוגיא דכולל דהא דקי"ל דאיסור חל על איסור באיסור כולל זה אינו רק בגוונא שאין הענין חלות על ההיתר תלוי בדבר זה שיחול על האיסור מכבר כגון חמותו ונעשה א"א דהוי כולל מיגו דחל איסור א"א על כולי עלמא חל נמי לגבי דידיה דאפילו אי נימא דאינו יכול לחול עליו א"א משום שכבר נאסרה עליו משום חמותו מ"מ עכ"פ חל איסור א"א על כל העולם ואינו תליא בזה כלל אי יהיה חל עליו איסור א"א או לא אבל היכא שאין בכח האיסור לחול על ההיתר אם לא יחול ג"כ על האיסור כמו באומר שבועה שלא אוכל נבילות ושחוטות למ"ד שבועה שבטלה מקצתו בטלה כולה דאם נחליט דאינו חל על נבילות מחמת שאין איסור חל על איסור גם על שחוטות אינו חל חל כי האי גווני ל"ח כולל. דאע"ג דכשיחול יהיה כולל גם שאר חתיכות מ"מ כיון דאי נימא דאינו חל על האיסור אינו חל כלל עיין בדבריהם [דוגמא לזה כתב הרמב"ם ז"ל בפ' ג' דכריתות בפי' המשניות לענין איסור מוסיף בנקודה הנפלאה ע"ש]: מעתה באומר שבועה שאשתה יין ואח"כ אמר הריני נזיר לפי מ"ש דאי נימא דמחוייב לשתות יין פעם אחת כדי לקיים שבועתו לא נעשה נזיר כלל. דהא בעינן עד שיזיר מכולם [ויוכל להיות דאפילו לרבנן לא מהני כיון שאין הנזירות בכח להתפשט שיהיה כל דקדוקי נזירות עליו ע"ש] א"כ תליא זה בזה דאי נימא שנאסר ביין לגמרי ואינו רשאי לקיים שבועתו אז יהיה כולל. אבל אי נימא שמותר לשתות פעם אחת כדי לקיים שבועתו לא חל הנזירות כלל כה"ג לא אמרינן כולל ואין הנזירות חל. ובזה עולה