מצפה אריה תנינא חלק א קכא

אמנם לפענ"ד יש לדון גם אי נימא דירושת השררה חשיב דבר שאינו מפורש בתור' אי חלה שבוע' לבטלה דהנה מבואר ביו"ד שם דדוקא לבטל מצות עשה בשב ואל תעש' חלה שבוע' אבל אם נשבע לבטל מצות לא תעשם אפילו אם היא מדרבנן ג"כ לא חלה א"כ כשנשבעו לבטל ירושת השררה מבנו נהי נמי דמה שאינו ממנין את בנו חשיב שב ואל תעש' מ"מ יש מקום בראש לומר דממה שממנין איש אחר חשיב ביטול בקום ועשה דעי"ז יתבטל מצות מינוי שצותה התור' למנות רק את זה שבא לו בירוש' מאביו ועל ידי מעשה המינוי נתבטל מצוה זו וגם אי אפשר להיות בלי שופט כלל דהא מינוי השופט הוא מצות עשה שמפורש בתור' ואם ישבעו שלא למנות שופט כלל בודאי אין השבוע' חלה כלל דישראל מושבעים ועומדים למנות שופטים א"כ כשנשבעו שלא למנות בנו של השופט חשיב כמתנה לעקור דבר מה"ת בקום ועשה וראי' ברורה לזה מש"ס דיבמות צ' א' דפריך הש"ס מברייתא דהדם שנטמא וזרקו בשוגג הורצה במזיד לא הורצ' והא הכא מדאורייתא ארצויי מרצה וכו' ואמרו רבנן לא הורצ' וקא מעייל חולין לעזרה ומשני מאי לא הורצה דקאמר להתיר בשר לאכיל' אבל בעלים מתכפרים ופריך סוף סוף קא מתעקרא אכילת בשר וכתיב ואכלו אותם אשר כופר בהם מלמד שהכהנים אוכלים בשר ובעלים מתכפרים ועיין בריטב"א וברשב"א שגירסתם ואי כהנים לא אכלי בשר כפרה האיך הוה להו לבעלים. ומשני שב ואל תעש' שאני ע"ש ויש להקשות דלפי מה דמסיק דשב ואל תעש' שאני שוב מצינו למימר דגם בעלים אינן מתכפרים כיון דיש כח ביד חכמים לעקור דבר מה"ת בשב ואל תעש' שלא יאכלו הכהנים בשר ממילא אין הבעלים מתכפרים וצריכים להביא קרבן אחר ובפרט לפמ"ש הרשב"א דכשהבשר הוא טהור אכילתן מעכב כפרת הבעלים אלא מוכח דאם ע"י השב ואל תעש' יבוא הדבר לידי קום ועשה חשיב כמו קום ועשה ממש לכן עכצ"ל דבעלים יהיו מתכפרים דאל"ה לא הי' כח ביד חכמים לומר דכהנים לא יאכלו בשר ויבוא עי"ז להביא קרבן אחר חולין בעזרה: ואולי יש מקום לישב מ"ש רש"י ז"ל בגיטין דף נ"ה ע"א גבי חטאת הגזולה דאמרינן דבר תורה בין נודעה ובין לא נודעה אינה מכפרת ומ"ט אמרו לא נודעה מכפרת כדי שלא יהיו כהנים עצבים וכ' רש"י ואי קשיא לך האיך תקנו ב"ד לעקור דבר מה"ת לפטור את זה מחטאת שהוא חייב הא אמרינן ביבמות שב ואל תעשה שאני וע"ז כתב הרשב"א ז"ל בחי' ודברי תימא הם בעיני לפי שהוא ז"ל נרא' שדימה אותה למה שאמרו שם ביבמות ת"ש דם שנטמא וזרקו וכו' שב ואל תעשה שאני ולפי דעתי אין הנידון דומה לראי' דהתם אע"ג דאמרו רבנן לא הורצה ואמרו שהבעלים מתכפרין היינו משום דאין כאן אלא שב וא"ת אבל כאן הרי מתעקר לגמרי שהרי הכהנים אוכלים בשר ושמחים וקא אכלי חולין שנשחטו בעזרה ע"ש וכבר כתבתי בישוב דברי רש"י בספרי מצפה ארי' סי' ט' ע"ש אבל כעת נ"ל לישב עפ"י אופן זה דרש"י ז"ל מפרש דלפי מה דמשני הש"ס שב וא"ת שאני נחית הש"ס מהך שינויא דמאי לא הורצה להתיר בשר לאכיל' אבל בעלים מתכפרין אלא לעולם לא הורצ' כלל וגם הבעלים אינם מתכפרין וצריכים להביא קרבן אחר אחרי שהכפרה תלוי' באכילת כהנים ואכילת בשר הוא שב וא"ת ויש כח ביד חכמים לעקור ונגרר אח"ז שאין הבעלים מתכפרים וממילא מחוייבים להביא קרבן אחר אע"פ שזהו בקום ועשה וכנ"ל וסבר רש"י דכמו כן הכא בגיטין דאע"פ שמדאורייתא אינה מתכפרת מ"מ כיון דיש כח ביד חכמים לעקור דבר מה"ת בשב וא"ת ולפטור את זה מלהביא קרבן אחר נגרר ג"כ אחר זה ממילא מה שכהנים אוכלים בשר אע"פ שזהו בקום ועשה יש כח בידם לבטלם אחרי שהתור' אמרה ואכלו אותם אשר כופר בהם ששני ענינים הללו תלויים זה בזה והאכילה תלוי' בכפרה והכפרה תלוי' באכילה וכיון שיש כח בידם לבטל ענין האחד בשב וא"ת שוב ניתן להם כח לבטל גם ענין הב' שהוא בקום ועשה: והנה כבר הערותי למעל' דשאר מינויין אפשר דחשיב דבר המפורש בתור' אבל אם לא נחליט בזה ונימא דחשיב דבר שאינו מפורש בתור' י"ל דלענין אם חלה שבוע' לבטל תליא בפלוגתא של תוס' ורמב"ם ז"ל דדעת התוס' בשבועות כ"ג ע"ב דשבועה חלה על חצי שיעור לקיים אפילו לר' יוחנן דס"ל דחצי שיעור אסור מה"ת אבל לבטל חצי שיעור לא חלה שבועה וזה מוכח ממה שהקשו הא ליתא בלאו והן ע"ש אבל דעת הרמב"ם דשבועה חל על חצי שיעור בין לקיים ובין לבטל ושם בסימן רל"ו כתב הש"ך לישב דעת המחבר שפוסק כרמב"ם וכאן פסק דלבטל לא חל אפילו על איסור דרבנן משום דדבר שהוא מדרבנן איכא לאו דלא תסור ע"ש ולפ"ז אדרבה אם שאר מינויין המה מדאורייתא ואינו מפורש בתור' חלה שבועה אבל אם נימא דלא הוה אלא מדרבנן לא חלה שבועה לבטל אמנם דברי הש"ך לפע"ד דחקוים דאיך אפשר לומר דעל דבר שהוא מה"ת יותר חלה שבוע' מעל דבר שהוא מדרבנן אבל מה שנ"ל בישוב קושית הש"ך די"ל דדוקא על חצי שיעור חל שבועה אבל שאר איסורי תורה אע"ג דליכא בהם לא לאו ולא עשה אלא איסורא בעלמא לא חיילא שבוע' לפי מה שהערותי בעצמי ומצאתי שכבר קדמוני בזה הנו"ב ק' או"ח סי' ל"ו בהגה"ה דמלישנא דהש"ס בכל מקום מושבע ועומד מהר סיני הוא משמע דאי לאו השבוע' שהי' בהר סיני הי' מצי לחול שבועה על כל איסורי תור' כמו דחל נדרים על כל איסורי תורה לדעת הסוברים דחלין בין לקיים ובין לבטל והנה הר"נ ז"ל בפ' ג' דשבועות כתב וז"ל ולענין פסק הלכ' קי"ל כרבנן דבשבועות בעינן שיעורא אבל בחצי שיעור פטור ויש מי שאומרים דאפי' איסורא נמי ליכא ומי שנשבע שלא יאכל מותר לו לכתחיל' לאכול פחות מכשיעור דלא דמי לשאר איסורים שבתור' דקי"ל כר' יוחנן כו' דחצי שיעור אסור מה"ת ואפילו ר"ל דפליג עלי' מודה דאסור מדרבנן כדאיתא התם דה"מ איסורי דאורייתא אבל הכא איסור הבא מעצמו הוא וכיון שלא נתכוין אלא לכזית פחות מכזית היתר גמור הוא וה"ה בקונמות היכי דהזכיר בהן אכיל' כו' ע"ש ולפ"ז נ"ל דלדעתם י"ל דחצי שיעור בכל האיסורים אע"פ דקי"ל כר' יוחנן דחצי שיעור אסור מה"ת מטעם דחצי לאיצטרופי מ"מ שבועת הר סיני הי' רק שיעור שלם דהא בהר סיני נאמרו שיעורים ועל זה נשבעו ישראל ועל חצי שיעור לא נשבעו ולהכי חל שבוע' על חצי שיעור ולפ"ז על שאר איסורי תור' אין השבוע' חל אפילו אי ליכא אלא איסור בעלמא דלא גרע מאיסורי דרבנן דעל כל איסורי תורה הי' ג"כ השבוע' בהר סיני ומושבע ועומד מהר סיני ועפ"ז מאוד מדוקדק לשון המחבר בסעיף ד' שהרי אינו מושבע מהר סיני על פחות מכשיעור: והנה בשבועות דף כ"ב ע"ב איתא בעי רבא שבועה שלא אוכל עפר בכמה כיון דאמר שלא אוכל דעתי' אכזית או דילמא כיון דלאו מידי דאכלי אינשי הוא בכל שהוא והדר בעי רבא שבוע' שלא אוכל חרצן בכמה כיון דמתאכיל ע"י תערובות דעתי' אכזית או דילמא כיון דלא בעיני' אכלי לי' אינשי דעתי' אמשהו בעי רב אשי נזיר שאמר שלא אוכל חרצן בכמה כיון דכזית איסורא דאורייתא כי משתבע אהיתרא קאי מישתבע ודעתי' אמשהו או דילמא כיון דאמר שלא אוכל דעתי' אכזית וע"ש בתוס' ד"ה אהתירא שכתבו אפי' לר' יוחנן דאמר חצי שיעור אסור מן התור' אתיא בעיא דרב אשי דמסתמא כר"י ס"ל דקי"ל כוותי' והיינו טעמא כיון דליכא אלא איסורא בעלמא לא חשיב לי' מושבע ועומד ע"ש. והנה לכאורה קשה מכל מקום לישנא דגמרא