מצפה אריה תנינא חלק א קכ

והנה קשה לי טובא לר' יאשיה דקרא וביום השמיני מיירי ביש שם בהרת ולעיל דף קל"ב ע"א אמר ר' יוחנן דהא דמילה בזמנו דוחה שבת ילפינן מקרא וביום אפילו בשבת האיך נפרנס סוגיא דשבת דף ק"ו ע"א דר"ש דסבר דמקלקל בחבור' חייב מדאיצטריך הכתוב למישרי מילה בשבת הא הוה מקלקל. ואי מיירי דיש שם בהרת ומכוין לקוץ בהרת הא ודאי הוה מתקן גמור דקוצץ בהרת בנו וזה תמיה עצומה לדעתי ועל כרחך צריך לומר דאפשר לקוץ בהרת ע"י סיב ולא הי' צריך לעשות חבורה ולהכי כשקוצץ הבהרת ע"י חיתוך עור הערלה חשיב מקלקל דאע"פ שהוא מתקן שקוצץ הבהרת מ"מ כיון שהי' אפשר להסיר הבהרת בלי חבורה הוה החבורה מלאכה שאינה צריכה לגופה דפטור גבי שבת לר"ש: אבל עדיין יש להקשות הא דאמרינן התם ור' יהודה התם מתקן הוא כדרב אשי דאמר מה לי לתקן מילה מה לי לתקן כלי למה צריך לזה הא הקרא מיירי ביש שם בהרת ור' יהוד' סבר דמלאכה שאינה צריכ' לגופה חייב גבי שבת וגם דבר שאין מתכוין חייב א"כ אפילו מילה ל"ח תיקון הא הוה מתקן גברא שקוצץ הבהרת וצ"ל דהש"ס משני גם לר' יונתן דלא דריש בשר אע"פ שיש שם בהרת ולפ"ז לר' יאשיה אינו מוכח דסבר ר' יהודה דתיקון מילה חשיב תיקון ודו"ק: סימן יג אל כבוד הרב המאוה"ג וכו' מו"ה אלטר שפירא אב"ד וויקנא: ע"ד השאלה בקהל שעשו ביניהם כתב בח"ח ובשד"א מלקבל את פלוני להם לשו"ב ולמדן אחד רצה להורות שאין השבוע' חלה מחמת כי מצוה למנותו אחרי שהוא בן השו"ב שלהם ומבואר בהגה"ה באו"ח סי' נ"ג סעי' כ"ה שאם הש"ץ הוא זקן ורוצה למנות את בנו לסייעו לפרקים אין הציבור יכולים למחות והוא מתשובת הרשב"א כמו שיבואר להלן ע"ש וא"כ הכא נמי חשיב דבר מצוה ואין שבועה חלה על דבר מצוה וכ"ת השיב לו דזה אינו מכמה טעמים חדא דהא מבואר בש"ע יו"ד סי' רל"ט סעי"ק ו' דשבוע' חל על מצוה דרבנן אפילו לבטל וכן על דבר הנלמד ממדרש חכמים היינו אף שהוא מה"ת כיון דאינו מפורש בתור' כמ"ש הש"ך סי' רל"ו סעי' ב' א"כ לפ"ז הכא נמי השבוע' חלה ועוד הא נכתב בהכתב ג"כ בח"ח וחרם יש לו דין נדר דחל על גם ד"מ והנני להגיד בזה חוו"ד העני' כפי אשר יורונו מן השמים: הנה מה שהחליט כ"ת דהתמנות בנו תחת אביו לא הוי אלא מדרבנן אי אתי ממדרש חכמים ושבוע' חלה עליו לדעתי ליתא דהא זהו מפורש בתור' בפ' שופטים למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל ומזה אמרו חז"ל בהוריות דף י"א ע"ב דירושה הוא לבניו וכן כתיב ואת המלוכה נתן ליהורם כי הוא הבכור ע"ש ומבואר ברמב"ם ה' מלכים פרק א' ה"ז וז"ל ולא המלכות בלבד אלא כל השררות וכל המינויין שבישראל ירוש' הוא לבנו וכתב הכ"מ שהוא מהספרי דדרשינן בקרב ישראל כל שהוא בקרב ישראל בניהם עומדין תחתיהן ע"ש. ואם נפשך לומר ואדרב' בשאר מינויין הא אתא מדרשא וחשיב אינו מפורש בתור' דמקרא כתיב רק מלך בלבד לדעתי ז"א דהא אנכי הקשיתי בחידושי דהאיך מצינו למימר דשבוע' חלה על דבר שאינו מפורש בתור' א"כ איך נפרנס ש"ס ערוכה במכות דף כ"ב ע"א דפריך התם וליחשוב נמי שבוע' שלא אחרוש ביו"ט ומשני התם לא חלה שבוע' כלל דהא מושבע ועומד מהר סיני הוא ע"ש מבואר דאין שבועה חלה על חרישה ובהוריות דף ד' ע"א איתא אמר רב יהוד' אמר שמואל אין ב"ד חייבין עד שיורו בדבר שאין מודין בו וכתב רש"י ז"ל שאין כתיב בתור' בהדיא ואח"כ איתא התם בעי רב יוסף אין חריש' בשבת מהו ע"ש משמע דחרישה חשיב אינו מפורש בתור' בהדיא ומ"מ אין השבוע' חלה וצ"ל דחריש' חשיב מפורש בתור' לענין זה דאין שבועה חלה עליו כיון דבתור' כתיב בהדיא ל"ת כל מלאכה רק אינו מפורש מה היא מלאכה הכתוב' בתורה ואתו רז"ל ופירשו דיש ל"ט מלאכות אבל עיקר הדבר הוא מפורש בתורי ואדרבה בזה עולה יפה לפרש הפרכא של הס"ד וליחשוב שבוע' שלא אחרוש ביו"ט אטו לא ידע להך ברייתא דשבועות דף כ"ה חומר בנדרים משבועות שהנדרים חלין על דבר מצוה כדבר הרשות משא"כ בשבועות ואפשר לומר שכן דרך הש"ס למיפרך ולשנויי אע"ג דידע כמ"ש התוס' סוכה דף ט' ע"א ד"ה מניין וז"ל ואע"ג דידע הך טעמא אורחא דהש"ס לפרש דבריו דרך קשיא ותירוץ אבל להנ"ל יש לומר שסבור הי' דשבועה חלה על חריש' ביו"ט משום דהוי דבר שאינו מפורש בתור' והתרצן סובר דכעין זה חשיב מפורש בתור' ודו"ק. מעתה לפ"ז יש לומר דכיון דירושת הבן לענין התמנות מפורש בקרא בהדיא גבי מלך רק חז"ל אמרו דה"ה בשאר מינויין חשיב דבר המפורש בתור' ואין השבועה חלה לבטל: הן אמת דגוף הדבר שכתב הש"ך וכן כתב הר"נ ז"ל בנדרים דף ח' ע"א דשבוע' חלה על דבר שאינו מפורש בתור' טעמא בעי דהא הכל הוי מה"ת ומ"ש זה מזה ובקידושין דף כ"ד ע"ב מצינו הואיל וקנס חכמים הוא ופריך קנס הא קרא קא דרשי ומשני הואיל ומדרש חכמים הוא וכתבו בתוס' וז"ל מה בכך הואיל ומדרש חכמים הוא והלא כמה גופי תורה תלויין שאינן אלא מכח הקושיא ותירץ ר"ת דבשאר אברים בעי גט שחרור רק מדרבנן וריב"א תירץ באופן אחר ע"ש אלמא מדבריהם דבדבר מה"ת אין לחלק בין כתב בהדיא או ילפינן מדרשא והתוס' בשבועות דף כ"ג ע"ב ד"ה דמוקי לה כתבו וז"ל וי"ל דכיון דליכא רק איסורא בעלמא ל"ח ומושבע ועומד ואע"ג דאין איסור לאו חל על איסור עשה, וכו' מ"מ חצי שיעור דליכא אפילו עשה רק איסורא בעלמא ל"ח מושבע ועומד ע"ש דעת התוס' לחלק בין איסור עשה לאיסור בעלמא אבל לא נחתי להך חילוקא אם מפורש בהדיא בתורה אי לא דאל"ה הי' להם לומר דשאני ח"ש שאין מפורש בתור' רק מרבינין מקרא דכל חלב כמבואר בריש פרק יוה"כ: אך בזה הי' אפשר לומר דסבירא להו לתוס' דח"ש חשיב מפורש בתורה דהא בתור' סתמא כתיב לא תאכל ולא הזכיר דבעינן כזית והא דקי"ל דסתם אכילה בכזית הוא רק מהלכה למשה מסיני כמו דאיתא בסוכה דף ו' ע"א ובשאר דוכתי א"כ אדרבה בעינן הלכ' למשה מסיני דאין עונשין על פחות מכזית אבל מ"מ ח"ש דאסור מה"ת הדרא למלתא קמייתא וחשיב כאלו מפורש בתורה אמנם בלא"ה מוכח דהתוס' לא סבירא לי' כשיטת הר"ן ז"ל שהרי הקשו בשבועות דף ד' ע"ב ד"ה נשים משמע דקידוש היום דאורייתא ובנזיר דף ע"ב אמרינן יין ושכר יזיר לאסור יין מצוה כאן הרשות ופריך מאי ניהו קידושא ואבדלתא מושבע ועומד מהר סיני הוא ומפרש ר"ת בתמי' וכי מושבע ועומד מהר סיני הוא אלמא מדרבנן הוא ע"ש ולשיטת הר"ן, לא קשה כלל דאף דקידוש על היין הוי מה"ת מ"מ הא אינו מפורש בהדיא בתור' ונזירות חל עליו ולהכי שפיר פריך וכי מושבע ועומד מהר סיני הוא דלשיטת הר"ן ז"ל צ"ל דלשון זה מורה רק על דבר המפורש בתור' וזהו אינו מפורש בתורה א"כ בלא קרא נמי חלה הנזירות אלא מוכח דהתוס' לא סבירא לי' הכי ועיין בסנהדרין פ"ט א' דאיתא התם כיון דאיתיהיב למידרש כמאן דאיתמר לי' דמי הרי נראה בהדיא דאין חילוק בין דרש לכתוב בהדיא וצ"ע: