מצפה אריה תנינא חלק א קיט

מ"מ כיון דלאו בר זביח' הוא פוסל ובעינן דבר שעוש' נבלה ע"ש וקשה לי איך יפרנס הש"ס חולין דף י"ג ע"א אמתניתין שחיטת נכרי נבלה דקאמר הש"ס נבילה אין איסור הנאה לא מאן תנא אמר ר' חייא ב"א אמר ר' יוחנן דלא כר' אליעזר דאמר סתם מחשבת עכו"ם לע"ז ומאי פריך הא נמי יש לומר דמתניתין מיירי בנפל סכין מן עכו"ם שלא במתכוין דאין כאן מחשבת ע"ז: ויש לומר דליכא למימר דמתניתין מיירי שלא במתכוין לשחוט דאם כה נימא יהי' מוכח ממתניתין דלא בעי כוונה לשחיט' ובחולין דף ל"א ע"א קאמר רבא מדיוקא דמתניתין דתנן נפלה סכין ושחטה כו' פסול' דדוקא נפלה אבל הפילה כשר ושם ע"ב פריך הש"ס כמי כר' יוחנן מזה ומשמע דעל זה לא פליג ר"י וע"ש בתוס' ד"ה והא אמרה רבא חדא זימנא שכתבו ואמתניתין לא פריך הא תנינא חדא זימנא משום דבמתניתין לא תני לה בהדי' הא הפיל' כשרה ועוד אפילו אי תנן לה בהדי' במתניתין לא הי' יכול להקשות כו' ע"ש ואי נימא דמתניתין דקתני שחיטת נכרי נבילה מיירי שלא בכונה כגון דנפל סכין מנכרי ושחט א"כ הא מצי הש"ס למיפרך הא כבר תנינן במתניתין דלעיל דקתני שחיטת עכו"ם נבילה ומוכח דישראל כה"ג כשר דלא בעי כונה לשחיט' אך יש לדחות דהכא לא קתני לה בהדי' ואי לאו דאשמועינן במתניתין בפירוש דלא בעי כונה לשחיט' הוה אמינא דמתניתין דשחיטת נכרי אתיא דלא כר' אליעזר אבל אחרי דקתני במתניתין דנפל סכין ושחטה כשרה אפשר דמתניתין דקתני שחיטת נכרי נביל' מיירי ג"כ בכה"ג שנפל סכין ושחטה ואתיא אפילו לר' אליעזר וי"ל דמתניתין דוחק לאוקמי' בהכי אבל לדינא יש נפקא מינה בזה: ועוד נראה לי לומר דאדרבה דלפי זה שפיר יש לפרש מה דקאמר ר' אמי הכי קתני שחיטת נכרי נבלה הא דמין לע"ז ולכאור' תמוה הא לר' אמי נמי מתניתין אתיא דלא כר' אליעזר ומה בא להוסיף אהא דלעיל וע"ש ברש"י דדחיק מאוד בזה ולפי הנ"ל ניחא דר' אמי בא לפרש דברי ר' יוחנן דלכאור' אינו מוכח דמתניתין דלא כר' אליעזר דיש לומר דמיירי ששחט שלא בכונה ולהכי בא ר' אוני לדייק הא דמין לע"ז אסור בהנאה וע"כ מיירי דשחט בכונה ומוכח דלא כר' אליעזר וזה נכון לפענ"ד: ודרך אגב הנני ליישב מה שראיתי בספר בית יצחק יו"ד הלכות שחיט' סי' ו' שהקשה על תוס' סנהדרין דף ע"ו ד"ה סוף חמה והא דתנן בפ"ק דחולין נפלה סכין ושחט שחיטתו פסולה כו' קשה נפלה נמי להוי כהפילה למ"ד אשו משום חציו כו' אלא נראה דאתיא האי סוגיא כמ"ד אשו משום ממונו וע"ז הקשה דא"כ מאי פריך הש"ס התם ע"ב א"ר יוחנן דס"ל דחולין בעי כונה מהך מתניתין דנפלה סכין ושחטה כשרה ואמר רבא ר' נתן היא דלא בעי כונה לשחיט' הא ר' יוחנן ס"ל בהדי' בב"ק דף כ"ב ע"א אשו משום חציו ואם כן על כרחך לא אתיא מתניתין כר' נתן אלא הטעם דפסול משום דבעי כוונה לשחיט' וה"ה בהפיל' דפסול. ולפענ"ד יש ליישב דהא דנפלה פסול הוא לא מטעם דלא אתיא מכחו אלא מטעם אחר הוא עפ"י מה שכתב רש"י בריש פרק השוחט דף כ"ז ע"א ד"ה דלא לשווי' גיסטרא וז"ל ולא ידרוס דהכי משמע חתהו עד שיזוב ותו לא אבל דורס אין בידו למנוע ולמשוך ידו עכ"ל ולפי"ז על כרחך צריך לומר דהא דזרק סכין לנועצה בכותל והלכה ושחט' כשר לר' נתן הוא משום דזה חשיב כאילו יכול לצמצם כח הזריקה שלא יהי' רק כדי שיזוב דינו ותו לא א"כ בנפלה בלא"ה פסול אפילו אי נימא אשו משום חציו דהוי כאתיא מכח גברא מ"מ צריך להיות פסול דהא לא הי' אפשר לצמצם שהשחיטה תהי' רק כדי שיזוב דינו ותו לא אחרי שהסכין נפלה מאלי' ולפי"ז בהפיל' ג"כ יש חילוק דאם הפיל כל כך בחוזק יותר מכפי שיזוב דמי פסול להך לישנא והש"ס דדייק דהפיל' כשר ולא חילק כלל בזה ש"מ דבזה אין קפידא ולא ס"ל כהך לישנא אלא כאידך לישנא דהוי פירושו שלא יחתוך כל המפרקת ע"ש ונפלה פסול משום דלא אתיא מכח גברא וכמ"ד אשו משום ממונו אבל ר' יוחנן דסבר אשו משום חציו יסבור דנפלה פסול משום דהוה בכלל גיסטרא אבל מ"מ לדידי' הפיל' עד כדי שיהי' רק כדי שיזוב דמו כשר ודו"ק: סימן יב הנה בי"ד סי' רס"ד סעיף א' הכל כשרים למול כו' אבל עכו"ם אפילו הוא מהול לא ימול כלל ואם מל אין צריך לחזור ולמול פעם שנית ובט"ז ס"ק ג' כ' דלא מצינו בתורה מילה לשמה ע"ש ולשון זה איתא בב"י בשם הרב מנוח ע"ש והנה רש"י ביבמות דף מ"ו ע"ב ד"ה מטבילין אותו כתב ח"ל והוי כישראל מעליא ואין צריך לבדוק בעדים אם מילתו לשם מצות מילה וכן כתב בד"ה ומה בכך אם אין מילתו לשם מילה הואיל וטבל בטבילה סגי ע"ש הרי מלשון זה משמע דאם אינו סגי בטביל' בעינן שתהא מילתו לשם מצות מילה וקשה לי הא בשבת דף קל"ג ע"א איתא בשר אע"פ שיש שם בהרת ימול דברי ר' יאשיה ופריך הש"ס הא למה לי קרא דבר שאין מתכוין הוא אמר אביי לא נצרכה אלא לר' יהודה דאמר דבר שא"מ אסור רבא אמר אפי' תימא ר"ש מודה ר"ש בפ"ר איכא דמתני להא דאביי ורבא אהא השמר בנגע צרעת לשמור ולעשות לעשות אי אתה עושה אבל אתה עושה בסיב שעל גבי רגלו ובמוט שעל גבי כתיפו אם עברה עברה ותו פריך לאביי אליבא דר"ש האי בשר מאי עביד לי' כו' אמר רב עמרם באומר לקוץ בהרתו הוא קאמכוין תינח גדול קטן מאי איכא למימר אמר רב משרשיא באומר לקוץ בהרת דבנו הוא קאמכוין וכ' רש"י ד"ה קטן ובשר דכתיב גבי ביום השמיני ימול ע"ש הרי מבואר דאפילו כשאינו מכוין לשם מצות מילה אלא לקציצת בהרת ג"כ יצא: אך לדידי קשה דלמ"ד מצות צריכות כונה למה יגרע מצות מילה מכל המצות ועוד הא לשיטת רבינו שמואל שהביאו התוס' סוכה ל"ט ד"ה עובר והר"נ ז"ל ס"פ שלישי דר"ה דאפילו למ"ד דמצות אין צריכות כונה מודה דהיכא שמכוין בפירוש שלא לשם מצוה לא יצא א"כ הכא באומר לקוץ בהרתו או בהרת בנו הוא מכוין למה יצא ונראה די"ל דלעולם ידי מצוה לא יצא אלא ידי מילה יצא שהמיל' כשרה ואין צריך למול שנית אף לא להטיף דם ברית וכן יש לפרש כונת הט"ז מ"ש שלא מצינו בתור' מילה לשמה היינו דאף המיל' כשר' אף שלא לשמה אבל לענין אם יצא ידי מצוה תליא בפלוגתא אי מצות צריכ' כונה או אינה צריכה: ועפי"ז נרוח לנו לישב מה דאיתא בקדושין דף כ"ט ע"א האב חייב למול את בנו מנ"ל דכתיב וימל אברהם את יצחק בנו והנה הכ"מ הלכות מילה פרק א' הביא מ"ש הרמב"ם ז"ל במנין המצות סי' רט"ו למול את הבן שנאמר וביום השמיני ימול בשר ערלתו ע"ש ובעת למודי עמדתי ע"ז למה הביא הש"ס מקרא דוימל אברהם כו' ולא הביאו מקרא דביום השמיני ובפרט דהתם בקדושין פריך הש"ס לדורות מנ"ל הא קרא דוביום השמיני נאמר לדורות. ולפי הנ"ל ניחא דקרא דוביום השמיני דמיירי בדיש שם בהרת והוא מכוין לקוץ בהרת בנו לא מיירי בקיום המצוה המוטלת על האב אם יצא אלא שהמיל' כשרה ושוב לא מוטל על האב למול שנית או להטיף דם ברית ולכן לא הביא הש"ס מקרא זה אך זה אינו אלא לר' יאשיה אבל ר' יונתן דלא יליף מקרא דביום השמיני ימול בשר כו' דמילה דוחה בהרת אלא מדדחי שבת צרעת לא כ"ש שפיר יש לומר דקאי על קיום המצוה של האב למול את בנו ומיירי במל לשם מצות מילה ולא מיירי כלל ביש שם בהרת: