מצפה אריה תנינא חלק א קיז

על הפסוק והפשיט את העולה ונתח כו' דבבעל הקרבן הכתוב מדבר ואי מיירי בהעלתם מכבש על המזבח הא מבואר במנחות דף כ"ו וברמב"ם בפרק ב' מהל' פסולי המוקדשים הל' כ"ד האברים ואברי העול' כו' אם זרק אחד מכל אלו ע"ג האישים בין ביד בין בכלי כו' הרי אלו כשרים אם בהקטרתו ובהיפוך האברים הא הי' ע"י צינורא אלא עכצ"ל שמה שיששכר הי' כורך ידיו בשיראין הי' כדי שלא יתלכלכו ידי' ע"י אחיזתם בכלים שהי' מלוכלכים בדם האברים ולא שלא הי' רוצה לאחת באברים ולפי זה שפיר שרי לעשות כיסוי דם ע"י כלי אחרי שאוחז הכלי בידו ממש שפיר דמי ורק לכרוך ידיו בשיראין חשיב בזיון אולם תמוה לי טובא מ"ש התוס' בסוכה הנ"ל שלא יתלכלכו ידיו בדם האברים האי יותר פשוט לומר בשעת קבלת הדם לזריק' ואף דקבלת הדם הי' ע"י כלי שרת מ"מ הי' ירא שלא יתלכלכו ידיו ע"י הכלי שמלוכלכת בדם ובאמת הפסוק ולקח הכהן גבי דם זריקה כתיב וצ"ע: ובעת לימודי עלה על לבי דלשון מחלל קדשי שמים משמע חילול ממש ולא מבזה קדשי שמים ומשום זה כתב רש"י ז"ל דפסול מטעם חציצ' ולולא דברי קדשו יש לומר ענין אחר בזה עפ"י דאיתא בריש פרק במה מדליקין שבת דף כ' ע"ב לשנוי' קמא דהתם דשיראין היינו שירא היימניא והקשו בתוס' הא בסוף סוטה אמרינן דבחורבן מקדש ראשון בטלה שירא פרנדא ותרצו דלא בטלה לגמרי אלא שלא הי' מצוי ע"ש וא"כ בודאי הי' שיראין יקר מאד והי' עולה דמים הרבה ויששכר הי' קונה שיראין ממעות תרומת הלשכ' כי כל צרכי קרבנות הי' לוקחין מתרומת הלשכ' ברמב"ם פרק ד' דשקלים באמרו שהוא עושה לכבוד הקרבן ובאמת הי' עושה לכבוד עצמו א"כ הי' מחלל מעות הקדש לחולין ובזה מדוקדק הלשון מכבד את עצמו ומחלל קדשי שמים דאלו הי' עושה לכבוד הקרבן לא הי' מחלל בזה קדשי שמים אבל כיון שעשה לכבוד עצמו הרי מחלל קדשי שמים להוציא מעות הקדש לחולין לצורכו לכבוד עצמו. והנה ראיתי בספר דרכי תשוב' שמביא בשם ספר דינא דחיי מבעל כנה"ג דאין לכסות ברגלו אפילו ע"י כלי מעתה מוכח דדעתו דביד מותר לכסות גם ע"י כלי דאי נימא דגם כשמכסה בידו אין לכסות בכלי לא הי' צריך לומר דאין לכסות ברגלו אפילו ע"י כלי. והנה הספר דינא דחיי לא נמצא אצלי לעיין בו ואם לדין יש תשוב' דהנה בחולין דף פ"ז ע"א אמרינן דתניא ושפך וכסה במה ששפך יכסה שלא יכסנו ברגל שלא יהי' מצות בזויות עליו ואיתא בש"ס ופוסקים יו"ד סימן ז' דאם קבע סכין בגלגל ושחט בו בין גלגל בידו או ברגלו שחיטתו כשרה והרשב"א כתב דשוחטין בו אפילו לכתחיל' ואם מותר לשחוט ברגלו ע"י כלי הא צריך להיות מותר לכסות ברגלו ע"י כלי כי בזה מקויים הפסוק ושפך וכסה במה ששחט יכסה אלא נרא' פשוט דבכה"ג שרי כיון דאורחא בכך לא הוה דרך בזיון וכן לכסות ע"י מחתות כיון דלאו אורחי' ליקח אפר בידו אלא ע"י כלי שפיר מותר הנראה לפענ"ד כתבתי וד' יצילנו משגיאות: והנה בש"ס התם בפסחים איתא מאי סלקא בי' ביששכר איש כפר ברקאי אמרי מלכא ומלכתא הוי יתבי מלכא אמר גדיא יאי ומלכתא אמרה אימרא יאי אמרו מאן מוכח לן כהן גדול דקא מסיק קרבנות כל יומא אתא איהו אחוי בידי' אי גדיא יאי יסק לתמידא אמר מלכא הואיל ולא הוה לי' אימתא דמלכותא נפסקו לימיני' כו' ונ"ל די"ל עפ"י מה דאיתא באו"ח סי' תר"ה בהגה"ה ובוחרין בתרנגולים לבנים על דרך שנאמר אם יהי' חטאיכם כשנים כשלג ילבינו וכתב הט"ז והמג"א דמ"מ אין להקפיד על לבנים והביאו מש"ס דע"ז בפ"ק דף י"ג ע"ב דיש בזה. מדרכי האמורי ועיין מ"ש הגד"א שם ושמעתי שהגר"א ז"ל הי' מתרעם מאוד על הבוחרים בלבנים. והנה בשבת דף ע"ז מ"ב איתא א"ל מ"ט עיזי מסגי ברישא והדר אימרי א"ל כברייתו של עולם דברישא חשוכא והדר נהורא וכתב רש"י סתם עיזים שחורות וסתם רחלות לבנות ע"ש ונראה לפענ"ד די"ל דלהכי השיב יששכר דאימרי יאי מפני שהם לבנות שכן דרכי האמורי ע"כ נענש בזה מאת המלך: סימן י את מכתבו פתוחה ע"ד שאלתו שאלת חכם קבלתי והנני להשיבהו בקיצור כי באמת שערי הש"ע פתוחים לכל יודעי דת וכל ספרי האחרונים מלאים מזה והרמ"א בהגה"ה יו"ד סי' מ"ה פסק בשלחופית והכי נהוג להטריף אפילו בניקב ומשמע אפילו במקום הפסד מרובה ואע"ג דלמעל' גבי ניקב או נימוק האם כתב ויש להחמיר אם לא במקום הפסד מרובה צריך לומר דגבי שלחופית הואי מחמיר יותר משום דדעת התוס' ועוד קדמונים דבשלחופית שהוא כיס השתן אפילו ניטל טרפה ובאם ניטל כשרה לכו"ע לכן מחמיר הרמ"א בכיס השתן יותר מבית הרחם ובנידן דידן כפי מכתבו נרא' דהוי רק ספק ניקב כיס השתן כיון שלא הי' נראה רק אדמימות ומה שהי' מים בתוך הגוף אין ראי' שכבר כתבו האחרונים דהמים אפשר שנתהוו מחמת נפיח' ועיין בפרי תואר אף שהחמיר בניקב כיס השתן מ"מ מסיק להקל בספיקא: ובעמדי בהאי ענינא ראיתי להני תרי אשלי רברבי העלתי והישוי"ע שכתבו בישוב קו' הב"ח אמאי הביאו חכמים ראי' דניטל האם כשר מתודוס הרופא הלא זהו סתם מתניתין מפורשת וע"ז כתבו כל אחד לפי דרכו שהפליתי כתב שי"ל דמתניתין מיירי בנולד כך אבל לא בנחתך והישוי"ע כתב דמתניתין מיירי בנחתך כולו אבל לא במקצת ולא ידעתי הבין דבריהם דא"כ איך חשב הש"ס בסנהדרין דף ל"ג לר' טרפון טועה בדבר משנה וכתב רש"י ז"ל היינו מתניתין דחולין ולדידהו אין ראי' ממתניתין כלל להתיר בכה"ג כמו מעשה דר' טרפון אלא ע"כ דזה ליתא וצע"ג ובגוף ק' הב"ח שדקדק למה לא הביאו חכמים ראי' ממתניתין דחולין ואם שהי' ר' טרפון קודם סידור המשנה מ"מ הלא עכ"פ הי' בקבלה דניטל האם כשרש נראה לפענ"ד די"ל עפ"י מה דאיתא בברייתא בחולין דף נ"ז ע"ב סימן לטריפ' כל שאינו יולדת וכתבו בתוס' יש כמה בהמות שמפסיקות מלילד ולא מחזקינין להו בטריפות אלא בעי למימר אם יולדת בידוע שאינה טריפ' ע"כ ולכן יש לומר דר' טרפון כיון שלא הי' ידע מדעתו של תודוס הרופא שדרכן לחתוך האם שלה הי' סבר באמת דסימן לטריפ' כל שאינה יולדת הוי פירוש' שאינה יולדת שניטל האם שלה ואף שר' טרפון הי' יודע דניטל האם לא הוי טרפה מצד עצמה דהא לא הוי מי"ח טריפות שנאמרו למשה מסיני מ"מ הי' סובר דמ"מ הבהמ' אסורה מחמת שאנו מחזיקין אותה לטרפה מחד מי"ח טריפות כיון שאין להאם הוי סימן לטרפ' ומשו"ה לא נמסר ע"ז הלכ' למשה מסיני כיון שאינה טריפ' מצד עצמה. וכל שאינה טרפ' מצד עצמה לא קא חשיב כמו שכתבו בתוס' ד"ה ואמר רב יהוד' גבי חסרון הגלגולת ע"ש וע"ז הביאו ראי' מהא דתודוס הרופא שדרכן לחתוך האם א"כ אינו מוכח כלל מחסרון האם שהוא טרפ' משאר עניני טרפ' וגם אמר לו ר' עקיבא דטועה בדבר משנה דניטל האם כשרה ש"מ דלא מחזיקינן בשאר טריפות ודו"ק: והנה זה כשתי שנים אשר למדתי ה' טריפות בשו"ע יו"ד דפוס פיורדא שנדפס בשנת תקכ"ד ושם איתא הגה"ה זו והכי נהוג להטריף אפילו בניקב בסעיף א' וכן נדפס ויש מחמירין לאסרו בניקב או נימוקי ויש להחמיר אם לא במקום הפסד מרובה והב' כתוב להטריף אפי' בניקב