מצפה אריה תנינא חלק א קטז

והבהמה נרשם בנומער אחר והנה הטעות יש לחוש שמא נפלה בקרא' שנמצא טריפ' ובאמת היתה מבהמה אחרת ולא מהבמה שהיא נרשמת בנוממער א"כ הטריפה היא נתערב' בשאר בהמות וכבר נלקחו החזות מבית המטבחיים ואי אפשר לברר אם חסרה איזה נומער. משאר הריאות ואיזה היא: ונראה לפענ"ד דיש להתיר דמחזיקינן שטעות לא הי' בתריא' שנמצאת טריפ' אלא הטעות מדמנה בריאת כשרה כיון שנתודע מהטעות אחר בדיקת כל הבהמות וכבר נתחזקו שבע בהמות שהמה כשרות והבהמ' שנרשמת בנומער היא טרפ' אין להוציאה מחזקתה ויש לדמות למה דמצינו בנדה נ"ח ע"א תניא אידך בדקה חלוקה והשאילה לחברתה היא טהור' וחברתה תולה בה אמר רב ששת ולענין דינא תנן אבל לענין טומאה היא טהור' וחברתה טמאה ופריך הש"ס מ"ש מהא דתניא שתי נשים שנתעסקו בציפור אחד ואין בו אלא כסלע דם ונמצא כסלע על זו וכסלע על זו שתיהן טמאות ודחי שאני התם דאיכא סלע יתירה ובתוס' ד"ה מאי שנא כתבו אומר ר"ת דברייתא איירי שנתעסקה בצפור זו אחר זו ואם היתה נשאלה הראשונ' היינו מטהרין אותה הואיל ונתעסקה ובשביל חברתה אנו מטמאין הראשונ' שהיא טהורה גמורה גם למעלה אעפ"י שהראשונה בדוקה נטמאה הואיל ושני' תולה בה לענין דינא עי"ש: והנה צ"ע דלפי"ז מאי דחי הש"ס שאני התם דאיכא סלע יתירה הא הס"ד דמקשה נמי ידע מזה ובאיזה טעם פליגי המקשה והתרצן ונראה לפענ"ד דיש לפרש עפ"י מ"ש הטו"ז והש"ך ביו"ד סי' י"ח על מה שכתב המחבר בסעיף ט"ו השוחט בסכין בדוק ונפל הסכין ע"ג קרקע דדוקא דראינו שנפל על חודו יש להכשיר אבל מספיקא אין תולין לומר דנפל על חודו ולעיל בסעיף י"ג כתב דאם שחט בסכין בדוק ונאבד הסכין קודם שנבדק אחר שחיטה ואח"כ נמצא והוא פגום שחיטתו כשרה הואיל ויצא הדבר בהיתר וחילקו דדוקא בנאבד שכבר יצא הדבר בהיתר דאלו בא לשאול אז היו מתירין אותו אבל בלא נאבד שהי' צריך לבודקו עדיין לא יצא הדבר בהיתר ועיין בתבואות שור שהוא מחזיק בסברא זו ומביא ראי' מכתובות דף כ"ד דאמר ר' יוסי גדולה חזקה כו' ובזה דחה מ"ש הפר"ח לפלוג על הט"ז והש"ך דמת בכך שיצא בהיתר כיון דנמצא פגומה הרי נתברר שלא יצא בהיתר כ"א באיסור עי"ש א"כ הכא גבי בדקה חלוקה כיון דלא הי' מקודם שום ספק על הראשונ' דהא בדקה ולא מצאה אף שאח"כ דנמצא כתם כשלבשתה השני' מ"מ שהורה שיצאת' בהיתר משא"כ בשתי נשים שנתעסקו בציפור דהראשונ' כבר היתה בספק שהרי מצאה כתם אלא שבכתמים תלינן להקל אבל עכ"פ לא נתחזקה שלא ראתה אלא דתולין לחוד משו"ה כשנתעסקה השני' ג"כ ומצאה כתם איתבררה למפרע דאין לתלות בהצפור דמאי אולמא הראשונ' מהשני ומסלקינן הך קולא בכתמים דאמרינן תולין ולפי"ז הכא בנ"ד שבשעה שהשו"ב בדק את הריאה של נוממער ונמצא טריפ' הוחזקה שהבהמה מנוממער היא טריפה והשאר בהמות המה כשרות דלא עלה על הדעת כלל אולי יש איזה טעות בהנוממער ונתחלף אלא אח"כ שנמצא עוד ריאה שנרשם בנוממער יש לנו לומר שהטעות היא בתריאה השני' אבל הראשונ' שנטרפה הי' נוממער אמיתית שהיא נלקחה מהבהמ' שנרשמה ג"כ בנוממער: והנה ראיתי להטו"ז ביור"ד סי' ק"צ ס"ק י"ז שהביא בשם הב"ח שכתב דדין זה דשתי נשים שנתעסקו בצפור הואיל שבאו לשאול בב"א משו"ה שניהם טמאות והוא ז"ל חולק על הב"ח וכתב דעד כאן לא כתבו התוס' שאחת מהן טהורה. אלא הראשונ' היינו אלו היתה באה לשאול קודם שנודע כלום מן השני' אבל לאחר שנודע ודאי שתיהן טמאות אפילו בזה אחר זה עיי"ש הרי דעתו דגם בכה"ג שהראשונ' טהורה אלא מטעם שאנו תולין שהכתם הוא דם צפור מ"מ כיון שכבר הורה בה חכם להיתרא שוב אין הדבר יוצא מההיתר כ"ש בנ"ד שכבר הורה השו"ב בהבהמות האחרות שהם כשרים והוא מרא דעובדא ודמי כמו שכבר הורה בה חכם ועוד אחר שלא הי' אז שום שאלה דכי תעלה על הדעת למיחש שמא טעה האיש שעשה רושם דא"כ אין לנו בשר לאכול דתמיד יש חשש זה אלא פשיטא דלטעם לא חיישינן ולהכי אף שנמצא אח"כ עוד ריאה שנרשם בנוממער אמרינן שהטעות היא בריא' ושני הריאות המה טרפה אבל השורים המה בחזקתן הראשונ' וכ"ש בנ"ד שנטרפה הנומער ע"י מאטיליטע שרבים מהאחרונים מכשירין לגמרי לית דין צריך בשש שרק הנומער היא טריפה ושבע בהמות הראשונים כשרים: סימן ט ע"ד מה שהעיר דודי אלוף נעורי הגאון ר' דוב ראפפורט אבד"ק ראווא ז"ל בספרו דרך המלך על מה שכתב הרמב"ם בפ' י"ד מה' שחיט' הלכה ט"ז וכשמכסה לא יכסה ברגלו אלא ביד או בסכין או בכלי מפסחים דף נ"ז ע"א דיששכר איש כפר ברקאי את מכבד עצמו ומחלל קדשי שמים דהוה כריך ידיה בשיראי ועביד עבודה א"כ מוכח מזה דבכלי חשיב בזיון ולמה כתב הוא ז"ל דמותר לכסות בכלי אמרתי לעיין קצת. הנה רש"י ז"ל שם כתב ד"ה כריך ידי' בשיראין וחציצה פוסלת בקדשים דבעינן ולקח הכהן שיקח בעצמו ועוד דבזיון הוא וכן כתבו בתוס' סוכה דף ל"ז ד"ה דבעינן דיששכר כריך ידי' בשיראין שלא יתלכלך ידיו בדם האברים ולכבוד עצמו הוא עושה אי נמי דלטעם דחציצה נענש משום בזיון דקדשים מבואר בדבריהם דעיקר מה שנענש הי' משום בזיון קדשים וכן כתב בחידושי מהר"ם מלובלין והנה בסוכה דף מ"ב אמרינן אהא דאמר רבא לקיחה ע"י דבר אחר שמה לקיחה הני מילי דרך כבוד אבל דרך בזיון לא וכתב רש"י לפרש דרך כבוד כגון בסודר שכורך ידיו בסודר כו' דרך בזיון כגון בקערה והנה לכאורה קשה דלמה נענש יששכר איש כפר ברקאי דהוה כריך ידי' בשיראין אמנם הדבר פשוט דיששכר כריך ידי' בשיראין שלא יתלכלכו ידיו בדם האברים אבל התם בסוכה כריך ידיו שלא יתלכלכו האתרוג ע"י זיעת ידיו והנה מצינו בקידושין דף מ"ה ע"ב אפילו למ"ד חוששין שמא נתרצה האב הני מילי דרך כבוד אבל דרך בזיון לא א"ל רב אחא מדפת' לרבינא בזיון דמאן אי בזיון דירקא או בזיון דשוקא נ"מ כגון דקדיש בכספא בשוקא או בירקא בביתא א"ל אידי ואידי דרך בזיון הוא ע"ש מבואר דכל שיש צד בזיון או בדבר הנלקח או בזיון המקום הכל חשיב בזיון אמנם גם במקדש הי' הרמת הדשן ע"י מחתות ועכצ"ל כיון שהי' כלי שרת מיוחדים לזה לא הוה דרך בזיון ועיין ביומא דף י"ב אמר אביי לובש שמנה ומהפך בצינורא וכתב רש"י בצינורא מזלג אלמא דהיפוך אברים נעשה ע"י מזלגות אך התם י"ל דלא אפשר בלא"ה כיון דהאברים מונחים על גבי האש הלא ירא לשלוח ידו באש: אך קשה לי מעשה דיששכר איש כפר ברקאי שהי' כריך ידי' בשיראין שלא יתלכלכו ידיו בדם האברים אימת הי' אי אפשר לומר בשעת הולכת אברים לכבש הא אמרינן בזבחים דף י"ד ע"ב דהולכת אברים לכבש עבודה שאפשר לבטל' הוא וכתב רש"י מפשיט ומנתח אצל המזבח ולא הי' צריך יששכר איש כפר ברקאי לחלל את הקדשים כי הי' יכול לצוות שיהא הפשט ונתוח אצל המזבח והפשט וניתוח לא בעי כהונה דכשר' בזר ועיין ברמב"ן על התורה בפ' ויקרא