מצפה אריה תנינא חלק א קטו

באות האחרון או אפילו מקצת אות האחרון דהיינו שיכתוב הרגל מהה"א לשמה פשיטא דזה אינו טרחא כל כך ולא יעלו הוצאות הרבה כשימחוק הרגל מהה"א של האזכרות ויכתוב הרגל בקדושת השם. אלא מוכח דכל אותיות השם צרי לכותבן לשמן: אמנם בנידן דידן יש להעיר על דבר אחד מה שלא העיר כ"ת כלל והוא לפי מה שחקר הפ"מ בשם שהי' כתוב לשמה והעביר עליו הסופר הקולמוס שלא לשמה אם פוסל השם אי לא והגאון בעל פ"מ העלה שזה תלוי במחלוקת הרמב"ם והרשב"א ז"ל בגט שנכתב שלא לשמה והעביר עליו קולמוס לשמה דלהרמב"ם ז"ל שפסק שם דאינו גט הכא כשר ולהחולקים הכא פסול ועיין בתשובת ברכת רצ"ה ממו"ח ז"ל סי' נ"ז שהאריך בזה מעתה אי נימא דבכה"ג נפסל השם יש לומר דנידן דידן גם להבני יונה פסול דאף דמכשיר בעלמא כשמקדש האות האחרון מהשם דגמרו וקדושתו באין כאחד מ"מ בנידן דידן שהיו השמות כתובים כהלכתן לשמן אלא שהי' מטושטשות י"ל שהעברת הקולמוס שלא לשמה פסל דיש לחוש שמא לא הי' השם מטושטש לגמרי עד שאין התינוק יכול לקרותו והי' כשר א"כ מה שהעביר השם שלא לשמ' פסל' והתיקון מה שעבר בקולמוס על אות האחרון לא חשיב כתב כלל דבזה לא שינה כלל מכמו שהי' מקודם דגם מעיקרא הי' לשמה ומה שהעביר בקולמוס על אותיות הראשונים ונעשה הכתב הראשון מכוסה ע"י הכתב האחרון חשיב שלא לשמה ופסול: אבל לפענ"ד נראה דיש להוכיח דלא כפ"מ אלא גם להרשב"א כשר בכה"ג שהעביר בקולמוס שלא לשמה על שם שהי' כתוב לשמה שהרי בחידושיו לגיטין דף נ"ד אפלוגתא דאביי ורבא דכל שבידו נאמן הביא הרשב"א דעת הסוברים דהלכה כרבא וראייתם מהך דר' אמי דשאל ס"ת ביד מי מוכח דאלו הי' ביד מוכר הי' מהימן ולאביי גם אלו הי' ביד מוכר לא הי' נאמן שהרי דכיון שהאזכרות המה כתובות שוב איין בידו לכתוב שלא לשמן והרשב"א דחה ראי' זו וכתב והא דבעי ס"ת ביד מי היינו טעמא דאלו הי' ביד מוכר הי' בידו לאסור שהי' יכול ליטול האזכרות ולגרור ולחזור ולכתוב שלא לשמן הרי מוכח מכל זה דאם העביר בקולמוס שלא לשמה על השמות שהי' כתובין לשמה דלא פסלן מדצריך למצוא עצה לגרור השמות ולחזור ולכתוב שלא לשמה ולא כתב שהי' בידו לעבור בקולמוס שלא לשמן וזה ראי' ברורה ועצומ' לדעתי לכאורה: שוב התבוננתי דיש לדחות ראי' זו דכל עיקר טעם של הפ"מ שרוצ' לפסול לדעת הרשב"א הוא משום דלהרשב"א חיישינן לחומרא דכתב על גבי כתב חשוב כתב א"כ בכה"ג שהי' כתוב מעיקרא לשמה והעביר קולמוס שלא לשמה דנהי דיש לפסול דשמא חשוב כתב השני כתב יש תקנה לזה להעביר עוד הפעם בקולמוס ולקדשו דממ"נ הס"ת כשר דאי כתב על גבי כתב חשוב כתב הרי מהני מה שהעביר אח"כ הקולמוס לשמה ואי לא חשיב כתב הרי לא נפסל כלל ע"י מה שהעביר הקולמוס שלא לשמה ומשו"ה לא הי' בידו לפסול הס"ת לגמרי אם לא באופן שיגרור הכתב הראשון ויכתוב שלא לשמה אולם אכתי יש לומר שהרי הש"ס קאמר כמאן דלא כר' יהוד' דאי כר"י ליעבר עלי' קולמוס וליקדשי' ומשני אפילו תימא ר' יהוד' עד כאן לא קאמר ר' יהוד' אלא בחדא אזכרה אבל דכולי ס"ת לא א"כ מבואר דאפילו למ"ד דכתב על גבי כתב חשוב כתב מ"מ בכולי ס"ת פסול מטעם דמחזי כמנומר א"כ לפ"ז מסתברא לומר דאפילו אם הי' כתובות לשמן והעביר קולמוס שלא לשמן ואח"כ חזר והעביר קולמוס פעם שנית לשמן ג"כ פסול דהא עכ"פ עתה ההכשר משום העברת הקולמוס ומחזי כמנומר ודו"ק: ועדין יש לעורר דלפי מה שהוכחתי למעלה דבעינן שיכתוב כל אותיות השם לשמן קשה מה פריך הש"ס בגיטין כמאן דלא כר' יהוד' דאי כר' יהוד' ליעבר עלי' קולמוס וליקדשי' הא יש לומר דמיירי שאמר שלא כתב רק מקצת מאותיות השם שלא לשמן אבל אותיות האחרונות כתב לשמן ומשו"ה לא מהני העברת קולמוס לשמן דעד כאן לא קאמר דמהני אלא כשכל האזכר' נכתב שלא לשמן אבל כשאותיות הראשות נכתבו שלא לשמן ואותיות האחרונים נכתבו לשמן לא מהני מחמת דהוי שם שלא כסדרן וידוע דעת הפוסקים דשם שלא כסדרן פסול וא"ל דיעבור הקולמוס גם על אותיות האחרונים ושוב יהא כסדרן דזה אינו דכבר כתבו התוס' בשבת ובגיטין דרק כשהכתב השני הוא מתקן מחמת שהראשון נכתב שלא לשמן והשני לשמן חשיב כתב אבל כשאינו מתקן לא חשיב כתב לפ"ז מה שהעביר הקולמוס על אותיות האחרונות שהי' כתובות לשמן לא חשיב כתב ורק על אותיות הראשונות חשוב כתב א"כ שוב הוי שלא כסדרן ופסול. אכן לפי מה שכתוב הגאון מליסא בספרו ת"ג שם בגיטין דף י"ט בישוב קושי' המהרש"א על הת"י דא"כ מה בעי גבי עדים אי כתב עליון הוי כתב הא כתב השני מתקן שעושה לשמה דאף שכתבו התוס' דהוי כתב כשמתקן מ"מ לא הוי רק כמתקן כתב הראשון וכתב הראשון הוא ואין כאן כתב ידו של עדים רק הכתב של הראשון ע"ש א"כ לפי דבריו י"ל דבכה"ג שהעביר קולמוס על אותיות הראשונים לשמן שפיר חשיב כסדרן כיון דכתב השני לא הוי כתב רק דמהני שמתקן כתב הראשון א"כ חשיב שפיר כסדרן אבל אנכי כבר כתבתי בהגהותי בספר ברכת רצה סי' נ"ז בישוב קושי' המהרש"א ובפירוש דברי התוס' ואין דבריו של הגאון מליסא קיימים ע"ש. אלא שהתוס' סבירא להו דלעולם כתב השני חשוב כתב אפילו כשאינו מתקן כלל רק גבי שבת פטור כשאינו מתקן משום דלא הוי מלאכת מחשבת וכמ"ש הריטב"א ז"ל וא"כ בכה"ג שאותיות הראשונים המה שלא לשמן והעביר קולמוס לשמן חשיב שלא כסדרן כיון דכתב השני חשוב כתב הוי כמוחק לכתב הראשון רק איכא תקנה שיעבור גם על אותיות האחרונים לשמן דאז מהני דהא כתב השני הוי כתב: ודע דלכאורה עלה על לבי דיש לחוש דנ"ד דשמא אותיות הראשונות הי' כל כך מטושטשים שאין התינוק יכול לקרותו ואותיות האחרונים לא הי' מטושטשים עד שאין התינוק יכול לקרותו וא"כ כשהעביר בקולמוס ותיקנן חשוב שלא כסדרן וזהו חשש גדול בעיני אבל לפי הנ"ל דכתב עליון חשיב כתב ממילא חשיב כסדרן לדעת התוס' ואע"ג דצ"ע אם הי' האותיות האחרונים כתיקונן אם הי' רשאי הסופר לעבור עליהן בקולמוס דאיכא חשש מחיקת השם מ"מ כיון שמה שהעביר בקולמוס גם על אותיות השם שהי' מטושטשים הי' חשש מחיקה ומסתמא עשה עפ"י הוראת חכם שהתירו כדי לתקן וכדעת המתירים א"כ גם על האותיות האחרונים הי' היתר זה דאפילו אם הי' האותיות שלמים הי' נפסלים משום חשש שלא כסדרן אלו לא העביר עליהם הקולמוס לשמה ודו"ק: סימן ח בדבר השאלה שאירע בקהלתינו פה ק"ק לבוב. שהשו"ב בדק שמונה בהמות והמנהג פה שעושין נוממערין על הבהמות וכמו כן על הריאות שידעו שהריאה היא מהבהמ' שהיא שוה עמה בהנוממעער למשל שאם הבהמ' נרשם בנוממר גם הריאה נרשם בנומער וכן כל כיוצא בזה והוא בדק הריאות ונמצאו כשרות ובהריאה של הבהמה הנרשם בנוממער נטרף ע"י התולעת שנקרא מאטיליצע ואח"כ נמצא עוד ריאה שהיתה נרשם בנוממער ונמצא כשרה ולכן נתהווה הספק אחרי שבודאי יש בכאן טעות ברשימת הנוממערן ונתחלף אחת מהנרשמים בנוממער עפ"י טעות שהי' צריך להיות נוממער אחר על הריא' ואי אפשר לברר מאיזה בהמ' היא הריאה הלזו שנכתב בטעות נוממער