מצפה אריה תנינא חלק א קיד

נמצא ג"כ שם הקודש ושכח לומר שהוא כותב לשם קדושת השם אך כשהגיע לה"א אחרונה של שם הוי' נזכר וקידש הה"א וע"ז שאל הסופר אם סגי בזה וכ"ת כתב מה שראה בפ"ת בשם בעל בני יונה בסי' רע"ו וז"ל עי' בספר בני יונה שכ' אם כתב ב' או ג' אותיות מן השם בסתם ולא קידשם לשם השם ונזכר כשרצה להשלים אותו וקידשה כשר ע"ש שהביא סיוע לזה מהא דמבואר ביו"ד סי' רע"ו דאם הי' צריך לכתוב השם וטעה וכתב יהודה שיעשה מהד' ה' וימחוק הה"א ולכאורה מה מהני הא מ"מ לא קידש אותיות הראשונות מהשם אלא מוכח דבמה שעשה מהד' ה"א ונתכוין לקדשו סגי דהכל הולך אחר הגמר ועי' בפ"ת שהשיג על ראי' זו דהתם מיירי שקידש האותיות הראשונות והביא כן בשם הלבוש ע"ש: ולפענ"ד שעכצ"ל הכי שקידש מקודם את השם דאי לאו הכי הי' צריך עכ"פ למחוק מקודם את הה"א ואח"כ לתקן ולעשות מהד' ה"א לשם השם דקודם מחיקת הה"א איך יכול לקדשו וממה שכתב במס' סופרים והטור והשו"ע הלשון יעשה מהד' ה"א וימחוק הה"א משמע דגם בכה"ג שמתקן מהד' ה"א ואח"כ מוחק הה"א ג"כ כשר אלא מזה מוכח דמיירי שכבר קידש השם קודם שהתחיל לכתוב ולכן שפיר מהני אם מתקן מהד' ה"א קודם מחיקת הה"א שקדושה ראשונה לא נתבטל' ובקדושתי' קאי ואע"ג דאכתי יש לשאול דמ"מ מה שמתקן ועושה הרגל להד' קודם מחיקת הה"א הא לא קדיש בזה יש לומר דכיון דרוב האות נתקדש כבר לא איכפת לן כן נ"ל: עוד ראיתי לרש"י בשבת דף ק"ד ע"ב שכתב גבי הרי שהי' צריך לכתוב את השם ונתכוין לכתוב יהודה וטעה ולא הטיל בה דל"ת מעביר עליו קולמוס ומקדשו וז"ל מעביר עליו קולמוס לכונת שם על כל אותיותיו כאלו הוא כותבו הרי מבואר דבעינן קדושת השם על כל אותיותיו אך לפי מ"ש הפ"ת שם בשם ספר בני יונה דכשנתכוין לכתוב יהודה והזכיר אחרי כותבו ג' אותיות הראשונים לא סגי בהשלמתו לשם קדושת השם שוב אין ראי' מזה והנה הספר בני יונה אין אתי לעיין בו ואולי הרגיש ברש"י זו ע"כ יצא לחלק בכך. אבל מ"מ יש להביא ראי' ממאי דאמרינן התם על מתניתין דכתב על גבי כתב פטור מאן תנא אמר רב חסדא דלא כר"י וכתבו בתו' שם ד"ה אמר וביותר ביאור בתוס' גיטין דף כ' ע"א דעיקר פרכת הש"ס הוא דמסתמא מיירי מתניתין בכל גווני דהיינו אם כתב ס"ת שלא לשמה והעביר עליו קולמוס לשמה דמתקן ע"י הכתב השני דמ"מ פטור ע"ש ואי נימא דסגי באות האחרון לבד הא יש לומר דמשו"ה פטור כיון שהתיקון הוא ע"י אות האחרון לבד ובשבת אינו חייב רק כשכותב שתי אותיות דהא מתניתין לא מיירי כשנתכוין לכתוב יהודה רק שכתב סתם שלא לשמה ובכה"ג סגי בהעברת קולמוס על אות האחרון לשמה א"כ התיקון לא הוי רק ע"י כתיבת אות אחת ומשו"ה פטור: ולכאורה הי' אפשר לומר דכיון דע"י כתיבת האות האחרון מתקן כל השם חייב גבי שבת כמו דאמר רבא התם כגון שנטלו לתגו של דל"ת ועשאו רי"ש. וכתב רש"י דחייב הואיל וזהו תיקון הספר ע"ש. אבל מ"מ הא רב ששת לא סבירא לי' התם הכי דהא משני התם כגון שנטלו לגגו של חית ועשאו שני זיינין. ועוד אפילו רבא לא קאמר אלא שהגיה אות אחת בס"ת שלימה וכמו שכתב רש"י שם דהוי כמו שכתב אות אחת והשלימה דאמרינן לעיל דחייב אפילו לרבנן ומתניתין על כרחך לא מיירי בס"ת שלימה דהא בהדיא קתני כתב אות אחת פטור ואי ס"ת הי' שלימה והיתה חסר אות אחת והלך הוא וכתב בשבת פשיטא דחייב דמה לי אם חסר בסוף או באמצע אלא ע"כ דמיירי בס"ת שאינה שלימה א"כ קשה מאי פריך דלא כר' יהודה הא אפילו לר' יהודה פטור דלא חשיב תיקון אלא אות אחת ואנן בעינן שתי אותיות אלא ראי' מזה דבעינן העברת קולמוס על כל אותיות השם. ואך לכאורה יש לדחות ולומר כיון דמתניתין מיירי בכל גווני כמ"ש התוס' א"כ מיירי נמי אפילו כשמתכוין לכתוב יהודה וטעה ולא הטיל בו ד' ובכה"ג י"ל דלא סגי בכתיבת אות האחרון לשמה וכמ"ש גם הבני יונה דע"כ לא מתכשר אלא כשכתב אותיות הראשונות סתם דאז סגי כשכותב אות האחרון לשמה אבל כשנתכוין לכתוב יהודה גרע טפי ולא סגי בתיקון אות האחרון לשמה דוגמא לזה כתב הר"ן ז"ל בשם רבינו שמואל והובא בב"י או"ח סי' תקפ"ט דאף למ"ד מצות אין צריכות כונה זה רק כשעושה המצוה סתם אבל אם מתכוין לעשות שלא לשם מצוה לכו"ע לא יצא: אמנם עדיין יש לפקפק ולומר דמתניתין אתיא אפי' לרבי יהודה וכגון כשהעביר קולמוס על אותיות הראשונות בסתם ולא נתכוין לשם קדושת השם רק בהאות האחרון דבכה"ג כשר לשיטת הבני יונה ולענין שבת פטור כיון דבאותיות הראשונות עדיין ליכא תיקון ע"י העברת הקולמוס רק בגמר האות האחרון א"כ אותיות הראשונות דהוי כתב ע"ג כתב בלי תיקון לא הוי כתב. ואולי י"ל דאכתי חשיב תיקון גם לענין שבת אף בהעביר הקולמוס על אותיות הראשונות סתם כיון שע"י נתכשר השם כשגומר אות האחרון לשמה: והנה ראיתי במכתב כ"ת שרוצה לחזק הוכחת בעל בני יונה מהך דמס' סופרים דאפילו אי נימא כמ"ש הפ"ת בשם הלבוש דפיירי שקידש אותיות הקודמים מ"מ אות הד' לא קידש דהא חשב לכתוב יהודה ומסתמא לא קידש הד' לפענ"ד זה אינו דיש לומר שקידש נמי הד' שהי' בשעת מעשה בדעתו לכתוב ה"א רק שכח לכתוב הרגל התחתון וגם כתב ה"א. ונראה לי דעל כרחך צריך לומר כן דהא המג"א באו"ח סי' ל"ב סעי"ק כ"ג הביא בשם הכ"ה דאי נפלה טיפת דיו והיא עשויה כחצי אות לא אשכחן מאן דשרי להשלים האות ע"י כתיבה ומעתה פשיטא דפסול דשלא לשמה לא גרע מפסול דחק תוכות וכמו דלא מהני הכתיבה של חצי אות להשלים לענין חק תוכות של חצי אות הראשון כמו כן לא מהני כתיבת חצי אות להכשיר לגבי לשמה ועיי' בפמ"ג שם דנראה מדבריו דלא מהני הגמר של חצי אות לגבי לשמה וגרע יותר מחק תוכות ע"ש: ועוד נ"ל דיש להביא ראי' מגיטין דף נ"ד ע"ב מההיא דאתי לקמי' דר' אמי ואמר ס"ת שכתבתי ל פלוני אזכרות שבו לא כתבתי לשמן א"ל נאמן אתה להפסיד שכרך ואי אתה מהימן להפסיד ס"ת. א"ל ר' ירמיה נהי דהפסיד שכר אזכרות שכר ס"ת כולה מי הפסיד ע"ש. ואי נימא דסגי שיכתוב אות האחרון לבד לשמה גם שכר אזכרות כולה לא יפסיד רק שכר כתיבת אותיות האחרונים. וביותר יש לעורר דהנה כבר הקשה חכם אחד בספר שב יעקב סי' נ"ד על הש"ס הנ"ל דלהסוברים דשם שנכתב שלא בקדושה מותר למוחקו למה השיב ר' אמי שאני אומר ס"ת שאין אזכרות שבו כתובים לשמן אינו שוה כלום למה אינו שוה כלום הרי בידו למחקן ולכותבן שנית בקדושה ותירץ השב יעקב שהסוגיא אזלא אליבא דר' שמעון בן אלעזר דס"ל במס' סופרים פרק ה' הלכה ד' דאין כותבין השם על המחק אבל תירוץ זה הוא דוחק מאוד דא"כ הי' לו להש"ס למיפרך כמאן דלא כר' מאיר דאמר כותבין על המחק כמו דפריך התם כמאן דלא כר' יהודה דאי כר"י לעבור עליו קולמוס ולקדשו ע"ש ועי' בתשובת מו"ח ז"ל בספר ישוי"ע שהאריך לפלפל בקושיא זו אבל לפענ"ד נראה טפי לומר בפשיטות דאם יבוא למחוק כל האזכרות ולכתוב אחרים במקומן יהא טרחה יתירה ותעלה ההוצאה יתירה על השבח כי המחיקה קשה יותר מהכתיב' ואח"כ כשיהיו כל האזכרות כתובות על המחק אף לר' מאיר שהס"ת כשרה תהא שוה הרבה פחות מס"ת אחרת שעכ"פ אינה מהודרת כמו ספרים אחרים לכן שפיר קאמר ר' אמי שאין הס"ת שוה כלום מעתה אי נימא דסגי בכתיבת לשמה