מצפה אריה תנינא חלק א קיג

ונעשה טריפה ואח"כ הבריא והו"ל קרום שעלה מחמת מכה דלא מהני ואין לנו לתלות לקולא שהבריא קודם שנעשה הנקב לצד החוץ אלא מוכח דמה דקתני מצד אחד כשרה הוה פירושו אותו צד מבפנים ודו"ק: סימן ו ע"ד השאלה בדגים שנתבשלו ערב שבת לצורך שבת ונפלה חתיכת בשר לתוך המחבת של דגים אם יש להתיר לצורך שבת מטעם שומר מצוה לא ידע דבר רע: הנה ראיתי בישי"ע סי' קי"ו שכתב להתיר היכי שיש ששים נגד הבשר בכל המחבת דבאופן זה רבו המתירים זולת הט"ז בשם הד"מ מפקפק להחמיר אפילו ביש ס' להכי יש לצרף הטעם דשומר מצוה כו' להתיר משום כבוד שבת ע"ש אמנם כאשר באתי לפה לבוב הגידו לי הדיינים שהגאון רי"ש נאטנזאהן ז"ל הורה להתיר גם בלא ששים בע"ש וסמוכים שלו הי' מה שפסק הרמ"א ז"ל באו"ח ה' פסח סי' תנ"ה דאין לשפוך מים שבשכונת המת לצורך מים שלנו לאפות בהם מצות מצוה מטעם שומר מצוה כו' ובפ"ת יו"ד סי' ש"מ הביא הוראה זו לבשל לצורך שבת מותר וכן המנהג פה להתיר אבל מו"ח ז"ל פקפק בזה דהך מילתא דדגים שנתבשלו עם בשר חמיר טובא. שהוא דינא דהש"ס בפסחים דף ע"ו ע"ב משא"כ מים שבשכונת המת אין לדין זה שום יסוד בש"ס ולא בראשונים לכן אין לדמות זה לזה: והנה לפע"ד יש להבין מה שפסק הרמ"א דאין לשפוך מים שבשכונת המת לצורך מים שלנו דהא אדרבה יש טעם לומר דכל שעושה לצורך מצוה גרע טפי דאמרינן הקריבהו נא לפחתך כו' כמו דמצינו באו"ח סי' ער"ב דמים מגולין פסול לקידוש אפילו האידנא דלא קפדינן אגילוי עיין סוכה סוף פרק לולב וערבה דף מ"ח ע"ב דמים מגולים פסול למזבח ולכאורה צריך להבין למה התיר הרמ"א במים שלנו שיקח לצורך מצות ועכצ"ל דשאני התם דמטעם אחר קאתינן עלה דכל עיקר המנהג שנהגו לשפוך מים שבשכונת המת הביא המג"א והב"ח שמלאך המות מפיל במים טיפת דם המות וכשנשמר המים לשם מצות מצוה אין המלאך המות מפיל בהמים טיפת דם המות דשומר מצוה לא ידע דבר רע ולפ"ז משמע דמותר לשמש בהמים לבשל בהם שאר דברים וכן כתב המרדכי הובא בט"ז דחלילה שיארע דבר תקלה במצות השם וע"ז כתב הט"ז דאם בנקל למצוא מים אחרים לאפות מצות אחרים שפיר דמי ע"ש ולפי זה אין לדמות מה שנפלה לתוך המחבת של דגים חתיכת בשר מטעם דכיון שנתבשל לצורך שבת לומר בזה שומר מצוה כו': והנה זה כמה שנים ראיתי בספר שדה חמד קונטרס דברי חכמים סי' פ"ב שהאריך בדין זה והביא שבקונטרס יגדיל תורה כתב בשם גאון אחד שהורה להקל בדגים שנתבשלו עם בשר בע"ש וכעת אין הספר בידי לעיין בו ולדעתי בפשיטות יש להקל בזה אחרי כי המג"א בסי' קע"ג ס"ק א' כתב דאפשר דאין חשש סכנה בדגים עם בשר נוהג בזמן הזה דחזינן כמה דברים המוזכרים בגמרא שהם סכנה לרוח רעה ושאר דברים והאידנא אינו מזיק דנשתנו הטבעיות וגם הכל לפי טבע הארצות ע"ש ועי' בספר מחצית השקל והוא עמוד ברזל לסמוך עליו עכ"פ בע"ש: ועוד עלה על רעיוני דבר חדש ולהיות כמסייע לדברי המג"א אשר נראה מדבריו כי חקר בדבר זה אצל בקיאים ונודע לו שאין סכנה בדגים עם בשר ע"כ יצא לישב דברי חז"ל שנשתנו הטבעיות ולי נראה די"ל לפי מה שראיתי בספרי המעתיקים מלשונות העמים שפירשו מילת ביניתא מין דג שקורין באנעט פיש עיין בספר הערוך השלם באריכות ולפ"ז ביניתא זהו שם מיוחד למין אחד מהדגים ולא כל מיני דג מכונים בשם ביניתא ומעתה אחרי דבש"ס פסחים הנ"ל איתא ההיא ביניתא דאיטווא בהדי בישרא אסרה כו' משום דקשיא לריחא ולדבר אחר יש מקום לומר דרק מין ביניתא קשיא לריחא ולד"א אבל לא שאר מיני דגים דלאו כל מיני דגים שוין בטעמן ובאיכותם כמ"ש רש"י ז"ל בחומש סדר בראשית על הפסוק ולמקוה המים קרא ימים והלא ים אחד הוא אלא אינו דומה טעם דג העולה מן הים בעכו לדג העולה מן הים באספמיא חזינן דדגים משונין בטעמם לפי מקומן והש"ך יו"ד סי' ק"ז ס"ק א' כתב וז"ל וגם רחוק שדג טמא יהי' שוה בטעמא עם דגים טהורים ע"ש: והנה ראיתי להפר"ח ביו"ד סי' קי"ז שהעיר לסתור מה שכתב הט"ז שם להחמיר דהיכא דאיכא חשש סכנתא לא מהני ביטול בששים ממה דאיתא בחולין פרק גיד הנשה דף צ"ז ע"א כילכית באילפס הוה ואתי שיילוהו לר' יוחנן ואמר להו ליטעמי' קפילא ארמאה ולפי דעת רבים מהפוסקים דכילכית הוה דג טהור על כרחך הי' השאלה מדין סכנתא ואעפ"כ השיב ר' יוחנן דסגי בטעימת קפילא ארמאה ע"ש ולפי האמור צריך לומר דכילכית הוא ג"כ דג ממון ביניתא כשנתבשל עם בשר קשה לדבר אחר ואדרבה מזה מוכח קצת דלא בכל מין דג איכא סכנתא מדלא אמרו חז"ל סתם דג אלא בפסחים ביניתא ובחולין כילכית אלא ע"כ דרק מינים ידועים הי' לחז"ל אשר יש בהם סכנה כשנשבשלו עם בשר ומחמת שאין אנו בקיאים איזה דג הוא ביניתא ע"כ סתמא להחמיר בכל מיני דגים ולפ"ז עכ"פ יש עוד סניף להקל בע"ש וכדומה: עוד יש לי לעורר על דבר אחד דמדקדוק הלשון של הגמרא דפסחים הנ"ל שאסרה רבא לאכול בכותחא ומר בר רב אשי אמר אפילו במילתא נמי אסורה כל עיקר השקלא וטריא רק על הביניתא אבל מהבשר לא מיירי כלל הש"ס ומנ"ל לאסור הבשר מה שלא נמצא רמז בגמרא ואח"כ ראיתי שגם הפר"ח שם העיר בזה ודעתו נראה שהבשר נאסר מחמת הטעם שקיבל מהדג ולדידי קשה טובא דהא אנו מתירין הכלים שנתבשל בהם ועל כרחך אין בהטעם סכנה ומעתה לדעת רש"י ודעימי' ז"ל דכילכית הוא דג טמא יש מקום בראש לומר דלעולם חתיכת דג טהור שנפל באלפס של בשר אין הבשר נאסר כלל רק הדג נאסר ולא הבשר אחרי דבגמרא לא נזכר כלל לאסור הבשר משום סכנה רק הדג קשה לדבר אחר ולא הבשר דמניין לנו להרבות בפלוגתא בין רבא לרב אשי: ודרך אגב הנני בזה להעיר מה שאמרתי בעת למודי במכות דף ט"ז ע"ב האי מאן דאכיל ביניתא דבי כרבא מלקינן לי' משום שרץ השורץ על הארץ וכתב רש"י ביניתא תולעת הנמצא בכרוב והקשו בתוס' דמאי קמ"ל פשיטא דשרץ גמור הוא ועי' בריטב"א שתמה על רש"י דלא נמצא בשום מקום דביניתא היא תולעת ולולא דבריהם הי' נ"ל דכונת רש"י ז"ל דמצינו דגרעין הזרע של חרדל ג"כ נקרא ביניתא כדאיתא ב"ב דף י"ח אי בביניתא לא משכחת לה ועי' בערוך ערך בין ויש לומר דשכיח בזה תולעים ומשו"ה אסור לאכול משום חשש תולעים עי' יו"ד סי' פ"ד וע"כ לוקה מכת מרדות מדרבנן וכן מצינו בש"ס נדה מ"ו ע"ב דמפרש הגמרא לוקה היינו מדרבנן ובסנהדרין פ"ט ע"א הכובש נבואתו לוקה ומפרשי בתוס' ד"ה הכובש דהיינו מכין אותו עד שתצא נפשו ע"ש וכן מורה הלשון מלקינן לי' דהיינו מכות מרדות ולא הי' מלקות ממש וכן הלשון ונגדיה לי' דבזמניהם כבר בטלו דין מלקות עפ"י עדים והתראה אלא מכות מרדות: סימן ז בדבר השאלה בסופר אחד שהעביר בקולמוס על איזה תיבות של ס"ת שהי' מטושטשים ובין תיבות הללו