מצפה אריה תנינא חלק א קיא

מאליו וכשר ואם נימא כן יש לישב הגירסא שהביא רש"י ז"ל שם ר"י אמר רב טריפ' בעינן רובא בשחיט' וכתב רש"י ז"ל ולא גרסינן כי נפקא חיותא בעינן רובא בשחיט' דהא ר"י לא במיפק חיותא תלי טעמא דקאמר בסיפא שחט שליש והגרים שליש ושחט שליש כשרה הואיל ורובא בשחיט' אע"ג דרובא קמא דהוא מיפק חיותא לאו בשחיט' הוא עכ"ל ולפי הנ"ל יש לומר דר"י נמי סובר דבעינן מיפק חיותא בשחיטה אך הא דמכשר בתר הכי שחט שליש והגרים שליש ושחט שליש היינו שהגרים נגד מקום השחיט' שלמטה שכבר נשחט ובזה הוא דפליגי ר"ה ור"י ובכה"ג הוה נפקא חיותא בשחיטה ומ"מ אוסר ר"ה ורב יהודא מתיר אבל בשחט שליש והגרים שליש בצד אחר ואח"כ שחט שליש מודה ר"י דטריפ' משום דלא נפק רובא בשחיטה ודו"ק: עוד יש לי לחקור לשיטת הפוסקים הפוסלים שהי' ודרסה במיעוט קמא דקנה איך הדין אם הי' חצי קנה פגום והתחיל אח"כ לשחוט נגד אותו מקום שהי' נפסק מקודם איך דינו אם נימא דפסול כיון דהוי דרך שחיטה או נימא כיון דהי' כבר נפסק וא"צ תו להצטרף לשחיטה אותו מקום לא חשיב דרך שחיטה כלל: סי' ג' לאברך אחד. מה שכתב בישוב דברי רש"י ז"ל בחולין דף ק"א ע"ב גבי הא דפריך התם הגמרא וריה"ג לית ליה כולל והתניא שבת ויוה"כ כו' שכתב דאי לית ליה לא כולל ולא מוסיף בב"א היכי מצי חיילי והנה לכאורה דבריו תמוהין דהא ביבמות בפ' ד' אחין קאמר הש"ס דזר שאכל מליקה חשיב בב"א והתם ליכא לא כולל ולא מוסיף אלמא מצי לחול שני איסורין אף דאלו היו באין זא"ז לא היו בכח השני לחול על הראשון ואיך כתב רש"י ז"ל בחולין דאי לא חיילי בזא"ז גם בב"א אינן חלין וע"ז פלפל מעלתו עפ"י דברי הריטב"א דהטעם דבב"א חל ולא אמרינן כל שאינו בזא"ז אפילו בב"א אינו משום דלא מצית למימר שיהא חל רק אחד דהי מינייהו מפקת. וכבר כתבו האחרונים ז"ל דלפי דבריו היכי שהאחד מהאיסורין הוא מוסיף או כולל למאן דאית ליה כולל ומוסיף דלא שייך לומר הי מינייהו מפקת דהא פשיטא דהוא קדים מפני שהוא כולל או מוסיף הוא לבדו חל והשני נפקע ומשו"ה שפיר הוכיח הש"ס דריה"ג אית ליה כולל דאי ל"ל כולל ועכ"פ אית ליה מוסיף צריך להיות דשבת חל ולא יוה"כ דשבת על יוה"כ חשיב מוסיף. זהו תוכן דבריו. והנה דבריו אלה אנכי לא ידעתי הבינם דהלא רש"י ז"ל כתב בהדיא דאי לית ליה לא כולל ולא מוסיף ואיך כתב מעלתו דעכ"פ מוסיף אית ליה ושבת חל על יוה"כ מה שמבואר ברש"י ז"ל בהדיא איפכא: והנה לכאורה לדעתי היה אפשר לישב בפשיטות דברי רש"י ז"ל דסבירא ליה ז"ל דהא דאיסורים חלין בב"א. מטעם אחר קאתי עלה דכיון דלא מצית למימר שלא יהיו שניהן חלין כלל ויהא מותר לגמרי דזה הוא נגד הדעת והסברא ועכ"פ חייב משום אחד מהם שוב אמרינן דשניהם חלין מטעם מיגו דחל האחד חל ג"כ השני דאתי בהדיה דוגמא לזה כתבו התוס' בחולין דף ק"ג ד"ה דאיסור דאי אתי תרי איסורי בהדי הדדי אדבר אחד שכבר הוא איסור ואחד מהני תרי איסורים דאתי אח"כ הוא כולל או מוסיף אאיסור הראשון חלין הני תרי איסורין האחרונים מטעם מיגו דחל האחד חל נמי השני. ע"ש א"כ כ"ש היכי דאתי תרי איסורין על דבר שהוא היתר דיש לומר האי מיגו אך כ"ז ניחא למאן דסבירא ליה כולל או עכ"פ מוסיף דחזינן דסבירא ליה האי סברא דאמרינן מיגו דהא כולל ומוסיף ג"כ מטעם מיגו הוא. אבל למאן דלית ליה אפילו מוסיף א"כ אנו רואין דלא אמרינן מיגו כלל א"כ אין סברא לומר דאית ליה איסור בב"א ולפ"ז ניחא דרש"י ז"ל שפיר כתב דאי לית ליה כולל ולא מוסיף א"כ בב"א אמאי חיילי דהא לא עדיף בב"א ממוסיף אבל לעולם למאן דס"ל לאיסור מוסיף עכ"פ חזינן דאמרינן מיגו שוב מצי סבר דבב"א חיילי תרווייהו אפילו אם המה שני איסורין שוין ואין בהם אחד יותר על חבירו ומטעם מיגו דכיון דחל האחד חל השני בהדיה ואף דהתוס' ביבמות רוצים לומר דאפילו מאן דלית ליה מוסיף אית ליה בב"א י"ל דרש"י ז"ל לא סבירא ליה הכי ודו"ק: אמנם באמת גם זה אינו דהא דכתב רש"י ז"ל ואי לית ליה כולל ולא מוסיף לאו דוקא מוסיף דשבת אינו מוסיף כלל על יוה"כ רק משום דאיסור סקילה חמור מכרת קרי ליה רש"י בלשון מוסיף אבל מ"מ לא הוי אלא כמו כולל דפשיטא דחמור אינו עדיף מכולל ובאמת אינו מוכח כלל מהאי ברייתא דריה"ג לית ליה מוסיף אלא דלית ליה כולל ולא חמור והא דכתב רש"י ז"ל ולא מוסיף היינו מוסיף כהאי דאינו אלא חמור וכן מוכח מש"ס דיבמות מסוגיא דהתם דאמרינן מוד' ר' יוסי באיסור מוסיף ואם נימא דחמור הוי כמו מוסיף תמוה מאוד איך מצינו למימר דמודה ר' יוסי באיסור מוסיף א"כ איך סבר דא"א ונעשית חמותי נידן משום א"א הא חמותו היא חמור מא"א דחמותו בשריפה וא"א בחנק. ואמאי לא חל חמותו אאיסור א"א אלא מוכח בהדיא דחמור לא חשיב כמו מוסיף. ודע דלפי מה שנתבאר דרש"י ז"ל בחולין סובר דחמור הוי כמו כולל ודין אחד להם מיושב קושית התוס' ביבמות שם ד"ה איסור שהקשו דילמא מוד' ר' יוסי גם באיסור כולל וע"ש שנדחקו לומר דחמותו חשיב כולל משום דמיתסר בשאר קרובות ע"ש אבל לפי הנ"ל דחמותו חשיב כמו כולל בלא"ה ניחא דכיון דר' יוסי לית ליה חמור ממילא ה"ה דלית ליה כולל דאי סבירא ליה כולל הי' חל איסור דחמותו אאיסור א"א מטעם דהוא חמור. ולהלן בסוגיא דקאמר דקא מיפליגי באיסור כולל אליבא דר"י דר' חייא סבר דבאיסור כולל מחייב תרתי וכו' ע"ש עכצ"ל לר' חייא דחמור לא אלים כולי האי כמו כולל ודו"ק: לכן נראה לפענ"ד לישב שיטתו של רש"י ז"ל על דרך זה דסבירא ליה ז"ל דב"א לא אמרינן אלא היכי דאיכא חד מהם מוסיף או כולל למאן דאית ליה כולל מטעם דבכה"ג כיון דודאי אחד מהם חל ממילא חל גם השני מטעם מיגו וכמו שהבאתי למעלה מ"ש התוס' בחולין דף ק"ג. אבל היכי דאתי תרי איסורים בב"א ושניהם שוים ואין בשום אחד מהם מעלה יותר על חבירו אינם חלין תרווייהו דאף דפשיטא דאין אנו יכולין למימר שיהא שרי לגמרי מ"מ י"ל דתרווייהו מתלי תלי וקאי ואין אחד מהם חל בבירור וכיון דאין אחד מהם חל בבירור לא שייך למימר מיגו דחל האי חל נמי האי ולהכי תרווייהו אינם חלים. ותלי וקאי דכל אחד אינו מכריח את חבירו לחול בבירור ומעתה שפיר ניחא הסוגיא דיבמות דהתם גבי זר שאכל מליקה דהיכי דאתי בב"א לא מצינו למימר דאיסור נבילה יהא מעכב לאיסור זרות שלא תחול דהא באמת מליקה הוי שחיטה והותרה אצל קדשים אלא דאמרינן כיון דלזר בלא"ה אסור משום זרות ממילא לא הותרה מליקה לגבייהו א"כ כל איסור מליקה היא באה ע"י איסור זרות דבלא זה מנ"ל לומר דלזרים אסורה משום נבילה וכיון דכל עיקר תולדת האיסור נבילה נעשה ע"י איסור זרות מסתברא לומר דאין בכחה עכ"פ שהיא תעכב על ידה לאיסור זרות מלחול וחשוב כאלו היא קודם ומצינו דוגמא לזה בריש פרק אלו דברים בברכות נ"א ע"ב ב"ש אומרים מברך על היום ואח"כ מברך על היין שהיום גורם ליין שיבוא וכבר קידש היום