מצפה אריה תנינא חלק א קח

כ"ש סגי דמצטרף מה שהגרים לשחיטה בודאי אין לחלק בין קנה לושט דכמו דמצרפינן בקנה לרובא בשחיטה כן יש לנו לצרף ג"כ בושט לרובא בשחיטה ומאי איכפת לן דושט נקיבתו במשהו ואם באנו לחלוק דבקנה הוי למעלה מקום שחיטה והכא הא סבירא לי' לשמואל דתורבץ לאו מקום שחיטה הוא לא הי' צריכי' התוס' לחלק מחמת דושט נקיבתו במשהו אלא דשאני קנה דהוי מקום שחיטה גם למעלה: ודע דלדעתי צריך לפרש הא דקאמר הגמ' גבי תורא דבני מר עוקבא דאתחיל בתורבץ הושט וגמר בושט הכי פירוש' שגמרו לשחוט שני שליש למטה בושט דאי גמר רק לרוב הא גם לשמואל פסול כיון דסבירא לי' דתורבץ לאו מקום שחיטה הוא הא לא מצרפינן לי' לרוב שחיטה ואולי יש לפרש דהא דקאמר הלשון לאו מקום שחיטה הוא לאו דוקא אלא פסול משום הגרמה כמו בשוחט בקנה למעלה מטבעת אבל לענין צירוף חשיב מקום שחיטה ודוחק: והנה לרב הונא דקאמר מחלוקת בשחט שני שליש והגרים שליש אבל בהגרים שליש ושחט שני שליש שד"ה פסולה יש לכאורה להסתפק איך הדין בנפסק מאלי' למעלה ממקום מיעוט הקנה אי דמי להגרמה דהא הכא נמי שייך לומר הך סברא שכתב רש"י ז"ל שם דכשנחתך רוב הסימן לא נחתך אותו הרוב בשחיטה ע"ש או שאני הגרמה דהוי פסול שחיטה וגרע טפי אבל נפסק למעלה הוי כמו חצי פגום למטה ואופן זה מסתברא טפי וכן מצאתי להר"ב ז"ל בחידושיו לחולין בגמ' הנ"ל אהא דפרכינן והאמר שמואל ברובא וז"ל וא"ת ומאי קושיא כי אמר ברובא בפסוקה אבל בהגרמה אפילו במיעוטא הוי הגרמה מידי דהוי אגרגרת דאמר רב הונא בפ"ק הגרים שליש ושחט שני שליש טרפה עכ"ל הרי בהדיא דבנפסק הקנה למעלה ממקום שחיטה גם לרב הונא כשר ועוד הא הרשב"א ז"ל פוסק להחמיר כרב הונא דהגרים שליש ושחט שני שליש פסולה והטור הביא לשיטה זו גם הרמ"א הביא כי המנהג להחמיר ובסימן ל"ג כתב הטור והמחבר בפשיטות דגרגרת שנפסק רוב במקום הראוי לשחיטה פסולה ע"ש מבואר דבזה ליכא מאן דפליג דבעינן רוב דוקא וכן מוכח מהא דאמרינן בחולין דף כ"ח ע"א גבי ההוא בר אווזא דמסמס קועי' דמא דאמרינן נבדקי' לקנה ונשחטי' והדר ליפכוה לושט ולבדקיה וכתב רש"י ז"ל דקנה נבדק מבחוץ לפי שאינו נטרף אלא ברוב אבל ושט דנקובתו במשהו לא הוי נבדק מבחוץ ואם נימא דלמעלה ממקום שחיטה פוסל בקב משהו אמאי לא אמר הש"ס דלהפכיה נמי לקנה ולבדוק שמא נקב למעלה אלא פשוט דבקנה לכו"ע אינו פוסל נפסק אלא ברוב אפילו למעלה ממקום שחיטה ולפ"ז תמוהין לי דברי הש"ך בסימן כ"ד סעי"ק י"ג שהאריך לחלוק על הפוסקים שמחמירין בדרס והחליד במיעוט קמא דקנה וכתב דכל הני פסולים לא גרע מפסוקת הגרגרת דקי"ל דלא מטורפי אלא ברובא ומאן דפוסל בהגרמה היינו טעמא דבעידן דנפקא חיותא ליכא רובא במקום שחיטה ע"ש. ולפי מה שבארתי למעלה דבנפסק למעלה לכו"ע לא נטרפה אלא ברובא ולא אמרינן דבעידן דנפקא חיותא ליכא רובא במקום שחיטה ומ"מ בהגרמה פסולה חזינן דע"י הגרמה דהוי פסול שחיטה גרע טפי ולא דמי לנפסק מאליו כמו כן יש לנו לומר בדרס והחליד דאף דחצי קנה פגום כשר בגרגרת מ"מ היכי דהוי פסול שחיטה גרע טפי ופסול כמו בהגרמה אח"כ ראיתי שכבר העיר בזה התב"ש בסעי"ק י"ב בסתירת דברי הש"ך ע"ש: עוד יש להקשות מתוס' חולין דף מ"ג הנ"ל ד"ה אי כשמואל הא אמר ברובא אע"ג דשמואל פוסל הגרים שליש ושחט שני שליש וכו' ע"ש מבואר בתוס' דלשמואל גופיה היכי דהתחיל בתורבץ ושחט בושט פסול ואיהו גופיה סבירא ליה דתורבץ הושט ברובא ובפחות מרוב כשרה לשחיטה אלמא דהגרמה גרע מאלו נפסק מאליו וע"כ מחמת דפסול שחיטה גרע טפי וא"כ שפיר י"ל דבשהיה וחלדה נמי אמרינן הכי. ולכאורה עלה על לבי דיש לומר דלמאן דפוסל הגרים שליש ושחט שני שליש גם בנפסק מיעוט למעלה בעינן שיתחיל לשחוט תחת אותו מקום שנפסק למעלה דכיון דשחט תחת אותו מקום שלמעלה ג"כ למטה והשלים שם לרוב לא איכפת לן מה שהגרים למעלה בתחילה דהא כי נפקא חיותא נפקא ע"י רוב במקום שחיטה אבל התחיל לשחוט לצד האחר שלא כנגד אותו מקום שהגרים למעלה אפשר שפסול מחמת הטעם דבעידן דנפקא חיותא ליכא רובא במקום שחיטה וכסברת הש"ך ואתי שפיר ג"כ הך דתורבץ הושט דאמר שמואל ברובו משום דהא דאמר שמואל ברובו היינו דוקא שהתחיל אח"כ לשחוט למטה תחת אותו מקום שנפסק מלמעלה בתורבץ אבל בתורא דבני מר עוקבא דהתחיל בתורבץ וגמר בושט דהיינו שלא שחט למטה תחת אותו מעט שנפסק למעלה סבר שמואל דפסולה: והנה בחי' עמדתי על הרשב"א שם בחולין דף י"ט שכתב לפסוק להלכה כרב הונא דהגרים שליש ושחט שני שליש פסולה והביא ראי' לזה מהא דאמרינן לקמן דף כ' אמר ר' ירמי' אמר שמואל כל הכשר בשחיטה כשר במליקה הא פסול בשחיטה פסול במליקה. למעוטי מאי ומסיק התם למעוטי הגרים שליש ושחט שני שליש כדרב הונא ומדנקט סתמא דהש"ס הך לישנא דר"ה ש"מ דהלכתא כותיה ע"ש. ואמרתי דראיה זו יש לדחות דהא שקלא וטריא דהש"ס אליביה דשמואל קאי דהא ר"י משמי' דשמואל אמר להך שמעתתא להכי לא הוי מצי הגמ' למימר דאתי למעוטי שחט שליש והגרים שליש ושחט שליש דלדידי' בלא"ה פסול בשחיטה משום דלא הוי שחיטה מפורעת בכה"ג דהא איתא התם איקלע רב נחמן לסורא בעי מיני' שחט שליש והגרים שליש ושחט שליש אמר להו לאו היינו דר' אלעזר בר מניומי דאמר שחיטה העשוי' כמסרק כשרה ודלמא במקום שחיטה במקום שחיטה מאי למימרא מהו דתימא בעינן שחיטה מפורעת וליכא קמ"ל ע"ש אלמא בכה"ג ל"ח שחיטה מפורעת וא"צ לפסול מטעם הגרמה אלא אפילו במקום שחיטה פסול כה"ג וא"כ לא שייך לדמות מליקה לשחיטה ולא מצינו במליקה שיהא פסול מפורעת ומשו"ה מוכרח הש"ס לומר כרב הונא וא"כ אין ראי' מזה דהלכה כר"ה ודו"ק: ודרך אגב אמרתי לכתוב בזה מ"ש התוס' שם דף ל' ד"ה השוחט שכתבו שם לישב פירוש הקונטרס ח"ל וי"ל דאע"ג דיש רוב במקום אחד לא הוי שחיטה מפורעת וכו' אבל כשנחתך למעלה או למטה לא מירווח ואינה מפורעת וכי פריך משנים אוחזין בסכין ושוחטין לא הוי מצי לשנויי דהתם כששחט כל אחד רוב והרי היא מפורעת דמ"מ כשקדם האחד ושחט רוב וחבירו לא שחט עדיין אלא מיעוט אינה מפורעת ופסולה וכתב המהר"ם מלובלין בחידושיו על הש"ס יש לתמוה דלמה להו לתוס' לדחוק זה דמי הגיד לו דכשישחוט כל אחד רוב הוי שחיטה מפורעת דלעולם אימא לך דלא הוי מפורעת אלא כששוחט במקום אחד אבל כשיש שום חתך למעלה או למטה מבית השחיטה לא הוי מפורעת בין במיעוט סימן ובין ברוב הסימן לכן פריך שפיר משנים אוחזין בסכין ושוחטין ע"ש. ולפע"ד דברי התוס' מוכרחין דהא הש"ס קאמר התם משמיה דר"ש בן לקיש דאמר דבעינן שחיטה מפורעת ובחולין דף ל"ב אמר ר"ש בן לקיש כאן ששחט במקום חתך כאן ששחט שלא במקום חתך דשלא במקום חתך לא הוי רק טרפה וקשה לי תיפוק לי' דלא הוי שחיטה מפורעת ושחיטתו פסולה וזהו תמיה עצומה אבל לפמ"ש התוס' דהיכי דהוי החתך ברוב הסימן חשיב שחיטה מפורעת שפיר דהא פסוקת הגרגרת ברובא ומנקובת הושט לא קשיא דכיון דהוי רק נקב משהו מסתברא דמשום נקב כ"ש לא נפסד השחיטה דאכתי הוה שחיטה מפורעת