מצפה אריה תנינא חלק א קז

סימן א כבוד ידידי הרב הגאון החוב"ק המפורסם בתורתו ויראתו מו"ה שמעון נ"י האבד"ק חיראב מה שהעיר כת"ה בקונטריסו אשר שלח אלי דאף למאי דפסקינן ביו"ד סי' כ"ד סעיף י"ג דאם הגרים שליש ושחט שני שליש כשרה דזה אינו רק אם במה שהגרים למעלה לא הי' שום פסול אחר זולת ההגרמה אבל אם דרס או החליד במה שהגרים דמלבד פסול הגרמה איכא נמי עוד פסול אחר השחיטה פסולה. ובזה עלתה לו לפרש כן כונת הרמב"ם ז"ל שהובא שם אם דרס או החליד בין בשליש ראשון ובין בשליש אמצעי הרי זו פסולה ודבריו תמוהין כאשר האריכו הכ"מ והש"ך ביו"ד שם. אבל לפי הנ"ל יש לפרש כונתו דזה קאי אהך דינא שכתב בתחילת דבריו אם הגרים שליש ושחט שני שליש דכשרה דאם דרס או החליד באותו מיעוט שהגרים פסולה זהו תודכ"ת וענותנותו תרבני שאחוה דעתי בזה וארחיב קצת הדיבור את אשר יורוני מן השמים וזהו החלי בעזר הצור: הנה בחולין דף י"ט ע"א איתא אמר רב הונא אמר רב אסי מחלוקת בששחט שני שליש והגרים שליש דרבנן סברי כולה שחיטה בעינן בטבעת גדולה וריב"י סבר רובו ככולו אבל הגרים שליש ושחט שני שליש ד"ה פסולה. דכי נפקא חיו תא בעינן רובא בשחיטה וליכא א"ל ר"ח אדרבה לימא מר איפכא מחלוקת כשהגרים שליש ושחט שני שליש דריב"י סבר מידי דהוה אחצי קנה פגום ורבנן התם מקום שחיטה וכו' אבל שחט שני שליש והגרים שליש דברי הכל כשרה וכתב רש"י ז"ל בד"ה מידי דהוי מיהו בתוספות כ"ש לא סגי ליה דלא מצטרפא הגרמה לאכשורי לשחיטה הואיל ולאו מקום שחיטה הוא והר"נ ז"ל בחידושיו שם לחולין כתב דמסתברא דכיון דמדמינן לה לחצי קנה פגום דלריב"י דשני שליש לאו דוקא אלא ה"ה בשחט שליש ועוד הא רב הונא גופיה מכשר לקמן בהגרים שליש ושחט שליש והגרים שליש ובודאי ההגרמה שבסוף אינה מכשירתה אלא שחיטת שליש אמצעי היא מכשירתה ואם הניחה נמי כשרה ע"ש שסיים דרב הונא הגרמה במקום הראוי לשחיטה עביד לה. וכן כתב הר"נ בחידושיו על הרי"ף ז"ל דרב הונא ורב יהודה פליגי דר"ה סבר דלמעלה מטבעת הוי מקום שחיטה ונשחY שלא בהכשר דמי והו"ל כחצי קנה פגום הלכך הכל תלוי בחתיכת רובו של קכה וכו' ורב יהודה סבר דהגרמה לאו במקום שחיטה דמי אלא במקום טרפות וכ"ז שנגרם רוב אסורה וכו' ע"ש עכ"פ נשמע מזה דדעת הר"נ דהגרמה חשיב מקום שחיטה לר"ח ולר"ה אליב' דריבר"י ודעת רש"י ז"ל דר"ח שני שליש דוקא קאמר סבר דל"ח מקום שחיטה: ומעתה לפ"ז לשיטת הר"נ ז"ל אליב' דר"ח ור"ה דהגרמה חשיב מקום שחיטה אלא ככשחט שלא בהכשר דמי מעתה לשיטה זו יש לומר דלדעת הפוסקים דרסה וחלדה במיעוט קמא דקנה גם כשדרס או החליד משהו למעלה ממקום הטבעת דהיינו הגרמה ג"כ פסול כיון דהוי מקום שחיטה כמ"ש כ"ת. אבל לדעת רש"י ז"ל לאו מקום שחיטה היא ו ב כאלו חתך ביד או ברגל וכמ"ש הש"ך שם ס"ק ט"ו ין עולה על הדעת לומר שדרסה וחלדה יפסול בהגרמה כך היה עלה במחשבתי תחילה אך אח"כ התבוננתי שאי אפשר לתפוס החבל בשני ראשין דהא הפוסל שהה דרס והחליד במיעוט קמא דקנה הוא הב"ח בשם הרש"ל שהביא הש"ך שם בסעי"ק י"ג שכתב שם דאפילו מאן דפליג אהגרים שליש ושחט ב' שליש וסבר דכשר משום שאינו מקום שחיטה אבל בשהה או דרס או החליד מודה גם מסתבר למימר הכי דמ"ש מיעוט בתרא שכבר הכל שחט כראוי ואפ"ה אסרינן מאחר דנעשה כעין פסול בענין שחיטה כ"ש במיעוט קמא עכ"ל. מעתה ז"א אלא אי נימא דהגרמה לאו מקום שחיטה הוא אבל אי נימא דהגרמה חשיב מקום שחיטה ואפ"ה כשר בהגרים שליש ושחט שליש פשיטא דבשהה או דרס וכו' ג"כ כשר במיעוט קמא דקנה דמ"ש מהגרמה אלא שהמה ז"ל כתבו שיטתם לפי מ"ש הרמב"ם והטור והמחבר ז"ל כרב יהודה דשחט שליש והגרים שליש וחזר ושחט שליש האחרון כשרה דהגרמה לאו מקום שחיטה הוא לכן בדוקא נקנו הגרים שליש ושחט ב' שליש כשרה דדוקא נקט ושחט ב' שליש דאי שחט רק שליש אינו כשר דלא מצרפינן מה שהגרים לרוב שחיטה וכשיטת רש"י ז"ל ועיין בש"ך ובפמ"ג שם דאפילו איפסוק מלשחוט ג"כ פסול ע"ש: והנה אנכי בעת למודי הקשיתי לשאול לדברי הר"נ ז"ל דטעמא דרב הונא הוא דהגרמה מקום שחיטה הוא וכנשחט שלא בהכשר דמי אלמא דשני ענינים המה ואע"פ דהגרמה פסול מהלכה למשה מסיני מ"מ חשבינן לי' למקום שחיטה א"כ איך קאמר הגמ' בחולין שם דף י"ג גבי תורא דבני מר עוקבא דאתחיל ביה שחיטה בתורבץ הושט וגמר בושט אמר רבא רמינן עליה חומרי דרב וחומרי דשמואל וטריפנא לי' חומרי דרב דאמר במשהו וחומרי דשמואל דאמר לאו מקום שחיטה הוא ע"ש דמבואר בהדי' דלרב כשר גם בשחט בתורבץ הושט וקשה לי דמנ"ל הא דלמא סבר רב דתורבץ הושט במשהו כושט דמקום שחיטה הוא מ"מ חשיב כנשחט שלא בהכשר דהוי הגרמה וכמו שחט את הקנה למעלה ממקום הטבעת דחשיב מקום שחיטה להצטרף לרוב שחיטה ומ"מ הכי אגמרה דהוי פסול שחיטה אם נשחט הרוב בהגרמה. ויש לומר דעכ"פ הי' צריך להיות כשר אם התחיל למעלה בתורבץ הושט וגמר בושט דהלכתא דהגרמה לא נאמר אלא ברוב כמו בקנה וה"ה בושט ורש"י ז"ל שכתב שם וז"ל מקום שחיטה היא ואם שחט שם כשרה הילכך דינו כושט וכי גמירי הגרמה בקנה הוא דגמירי אבל בושט לא שייכא הגרמה לדעתי צ"ע דמנ"ל דלרב כשר רוב שחיטה בתורבץ הושט דלמא סבר כרב הונא דמצרפינן מה שהגרים בקנה לשחיטה דהוי מקום שחיטה ומ"מ כשהגרים רוב קנה פסול דכשנשחט שלא בהכשר דמי כן ה"ה בושט דאם התחיל למעלה וגמר למטה כשר כשגמר לשחוט למעלה בתורבץ הושט גם רב מודה שפסול ולכן בני מר עוקבא בכונה התחילו לשחוט בתורבץ הושט וגמרו בושט כרב דאי גמרו למעלה הרוב גם לרב פסולה וצ"ע: והנה לפי שיטת הר"נ ז"ל יש לישב קושית הכו"פ בסי' כ"א בסוגי' דרבוצה בחולין דף מ' דמוקי הגמ' הברייתא דהשוחט חטאת בשבת בחוץ לע"ז בחצי קנה פגום והקשה הגאון ז"ל לרב אדא בר אהבה דסבר בע"ז דף נ"ד ע"א. אדם אוסר דשא"ש וקשה לדידי' מהך ברייתא כמו דפריך בחולין אר"ה ואיהו לא מצי משני בחצי קנה פגום דהא איהו סבירא לי' בחולין דף כ"ח ע"א ושט ולא קנה אבל לדעתי יש לישב דאיהו יסבור כשמואל דאמר תורבץ הושט ברובא ויסבור כרב הונא או כרב חסדא לשיטת הר"נ ז"ל הגרים שליש והוסיף עליו כ"ש למטה כשר וה"ה בושט אליבא דשמואל וא"כ משכחת לה שפיר שהי' חצי תורבץ הושט פגום והוסיף כ"ש בושט דכשר בכה"ג. ומ"מ אין להקשות לדידי' דליתני זבח וכגון שהי' חצי קנה פגום וגם חצי תורבץ הושט פגום והוסיף כ"ש על הקנה ועל הושט דז"א דהא צריך הקנה לשחוט תחילה כמ"ש רש"י חולין ל ע"ב וז"ל לעולם דרך הקנה לשחוט תחילה לפי שהוא סמוך לעור והושט סמוך למפרקת וא"כ כבר נאסר בשחיטתו ובושט מחתך בעפר הוא. והנה התוס' כתבו התם בד' מ"ג ד"ה כשמואל דאמר לאו מקום שחיטה הוא וז"ל ואפילו למאן דמכשיר בפ"ק הגרים שליש ושחט שני שליש שאני גרגרת דלא מטרפ' במשהו עד דאיכא רובא עכ"ל משמע דסבירא להו כשיטת רש"י ז"ל דשני שליש דוקא דאי נימא דבהוספה