מצפה אריה תנינא חלק א קו

כל דאתי עילאי במחתרתא קטלינן ליה לבר מרב חנינא בר שילא משום דמרחם עלי כמרחם אב על הבן ע"ש ודו"ק: ונ"ל דיש להביא ראיה להר"נ ז"ל דהנה הקשיתי לשאול דלמה לן קרא דאין לו דמים גבי מחתרת דכתיב לשון רבים כמו שפירש רש"י ז"ל דבין בחול ובין בשבת דבלא קרא הוה אמינא דבשבת לא קטלינן ליה מידי דהוי אהרוגי ב"ד כמו דמפרש התם בגמרא והרי שם דף ע"ג וע"ד מייתי הש"ס פלוגתא דר' שמעון ובנו ר' אלעזר בר"ש אדרבנן דסברי דדוקא רודף אחר נערה המאורסה ניתן להצילו בנפשו ורודף אחר חבירו להורגו אבל הרודף לעבוד ע"ז או לחלל את השבת לא ניתן להצילו בנפשו ור"ש פליג וסובר דאף הרודף לעבוד ע"ז ניתן להצילו בנפשו וראבר"ש סבר דאף המחלל שבת ניתן להצילו בנפשו דיליף חילול חילול מע"ז ומעתה יקשה לראבר"ש למה לי קרא דדמים לו תיפוק ליה דבמחתרת שבא על עסקי נפשות הא בא לחלל את השבת ע"י הרציחה ולכאורה יש לומר דראבר"ש יסבור כמ"ד דמקלקל בחבורה פטור ולהכי בהריגת הגנב לבעה"ב ליכא חילול שבת משא"כ בהריגת הבעה"ב להגנב איכא חילול שבת דאיכא תיקונא גברא כיון דמחויב מיתה כמ"ש התוס' שם דף ע"ג ד"ה חד. אבל באמת דבר זה ליתא חדא דאפשר כיון שמה שהגנב הורג לבעה"ב הוא לתכלית ליקח ממונו חשיב תיקון ועוד אכתי יקשה א"ר שמעון דסובר שם דרשה דנער נערה דאתי למעט מחלל שבת דלא ניתן להצילו בנפשו הא איהו סבר בהדיא בשבת ק"ו דמקלקל בחבורה חייב א"כ מוכח מקרא דדמים לו בין בחול ובין בשבת דמחלל שבת לא ניתן להצילו בנפשו דאל"ה למה לן קרא לרבות מחתרת דאית' גם בשבת תיפוק ליה דמחלל שבת ניתן להצילו בנפשו והבא במחתרת שבא על עסקי נפשות הוא רודף לחלל שבת ע"י רציחה. אבל לפמ"ש הר"נ ז"ל שפיר ניחא דגם לרבא ליכא כאן עסקי נפשות ודאי דאם בא על עסקי ממון אינו אלא חשש שאם יעמוד כנגדו להרגו להגנב אז יבוא הדבר לידי נפשות אבל אם לא יעמוד הבעל הבית להרוג את הגנב ליכא חשש שהגנב יהרוג להבעה"ב אלא יניח לו וילך. והא דקרי ליה רבא ודאי היינו קרוב לודאי אבל לא ודאי ממש וגבי רודף כתב הר"ן ז"ל שם דלהכי איצטריך קרא דלא תעמוד על דם רעך ולא סגי לי' בקרא כאשר יקום איש על רעהו משום דברודף בעינן ודאי אתי קרא דלא תעמוד אפילו על ספק ע"ש עולה שפיר קושי' הנ"ל דבעינן קרא גבי מחתרת דבין בחול ובין בשבת אע"פ דאיכ' קצת ספק בדבר ג"כ מותר לחלל שבת משא"כ במחלל שבת בעינן ברור שהוא מחלל שבת: אבל עדיין לא נח לי דהא איתא שם בסוגי' בברייתא הגונב כיס בשבת חייב שכבר נתחייב בגניבה קודם שבא לידי חיוב שבת היה מגרר ויוצא פטור ובכתובות פריך הש"ס ודאפקיה להיכא כו' ע"ש עכ"פ משמע דסתם גנב בשבת הוא מוציא מרה"י לרה"ר או לצידי ר"ה דיש בזה חילול שבת א"כ לראבר"ש למה לן הך דרשא דמים לו בין בחול ובין בשבת הא ממ"נ הוא מחלל שבת דאם בא על עסקי נפשות הוא מחלל שבת במלאכת נטילת נשמה ואם בא על עסקי ממון הוא מחלל שבת ביציאתו בהוצאת הגניבה מרשות לרשות: ונראה לי לישב דהא קי"ל דמחלל שבת אינו מתחייב מיתה אלא א"כ התרו בו משום אותו מלאכה שהוא עושה אבל אם התרו בו משום מלאכה אחרת הוא פטור ממיתה כדאית' בש"ס שבת קל"ח משמר משום מאי מתרינן ביה ועיין תוס' ב"ק דף ב' ע"א ד"ה ולר' אליעזר א"כ אפילו לראבר"ש דסובר דרודף לחלל שבת ניתן להצילו בנפשו לכו"ע צריך התראה לא מיבעי' לרב חסדא דסובר התם דגם רודף אחר חבירו להרגו או אחר נערה המאורסה צריך התראה פשיטא דרודף לחלל שבת ג"כ צריך התראה ואף דבמחתרת מודה רב חסדא דלא צריך התראה משום דאמרינן מחתרתי' זו היא התראתו זהו רק כשאנו דנין משום רציחה. אבל כשאנו דנין להורגו משום חילול שבת אין חילוק בין רודף לחלל שבת דעלמ' בין בא במחתרת לחלל שבת אלא גם לרב הונא דס"ל רודף אחר חבירו להרגו או אחר נערה המאורסה אין צריך התראה מסתברא לומר דזהו מטעם הצלת נפשות אבל ברודף לחלל שבת לראבר"ש מודה דצריך התראה להכי שפיר איצטריך קרא דדמים לו בין בחול ובין בשבת דבלאו קרא הוה אמינ' דמטעם הצלתו בנפשו בשבת לא קטלינן ליה וממילא אין להורגו מטעם רודף לחלל שבת כיון דלא ידעינן אם בא על עסקי נפשות החילול שבת ע"י מלאכת נטילת נשמה ואם בא על עסקי ממון החילול שבת הוא ע"י מלאכת הוצאה ואין כאן התראה משו"ה אין להורגו מטעם רודף מחלל שבת ודו"ק: אמנם כאשר התבוננתי יש להביא ראיה מהש"ס הנ"ל דלא כהר"נ ז"ל דמדאמרינן סד"א דבשבת לא קטלינן ליה מידי דהוה אהרוג ב"ד ולהר"נ ז"ל הוה מצי הש"ס לומר דס"א דדוק' בחול שנוגע רק לגופו של הגנב התירה התורה להרגו אע"פ שמצד הדין הגנב חשיב רודף מחמת שהגנב התחיל במריבה תחלה אבל מ"מ לענין חילול שבת לא התירה התורה דהשבת לא חטא כלל שתהא נתחלל בשביל חטא הגנב ומדאיצטריך הש"ס לומר הטעם מידי דהוה להריגת ב"ד משמע דלא כהר"ן ז"ל ואם נימא לדחות דבר זה אלא כיון דילפינן רודף לחלל שבת מרודף אחר חבירו מסתמא דין אחד להם ולמ"ד דרודף אחר חבירו להורגו אין צריך התראה ה"ה ברודף לחלל שבת נמי אין צריך התראה וגם אם נימ' כפשוטו של הש"ס דמחתרת ג"כ הוה לרבא ודאי נפשות או דנימ' דאפילו כשבא על עסקי נפשות מ"מ פשיטא דבא ג"כ לגנוב ממון ולהוציא מרשות היחיד לרה"ר א"כ הוא ודאי רודף לחלל שבת ע"י הוצאה ולפ"ז הדרא קושיא לדוכתא לראבר"ש למה לן הך דאין לו דמים בין בחול ובין בשבת ונראה לי די"ל על דרך הפלפול עפ"י מה דאיתא שם בסנהדרין דף פ"א ע"א במתניתין מי שנתחייב בשתי מיתות ב"ד נדון בחמורה ופריך הגמ' פשיטא אלא איתגורי איתגור אמר רבא הכא במאי עסקינן כגון שעבר עבירה קלה ונגמר דינו על עבירה קלה וחזר ועבר עבירה חמורה סד"א כיון דנגמר דינו לעביר' קלה האי גברא קטילא היא קמ"ל ע"ש שמעינן מזה דיש עכ"פ סברא לומר דכל שכבר נתחייב מיתה בב"ד תו אין לחייבו שוב על עבירות שעשה אחר כן ומעתה יש לומר דאף דבאמת אין הדין כן אלא דנידון בחמורה זה אינו אלא בנתחייבו מיתות ב"ד אבל מחתרת גרע טפי שהרי התורה אמרה אין לו דמים וכתב רש"י ז"ל הרי הוא לך כמו שאין לו דם ועיין רש"י בחומש פרשה משפטים שכתב ח"ל אין זו רציחה אלא הרי הוא כמת מעיקרו א"כ מסתברא לומר דעכ"פ אינו מתחייב על שאר עבירות שעשה במחתרת דכמת חשבינן ליה ומעתה שפיר י"ל דאי לאו דרבי קרא במחתרת בין בחול ובין בשבת הוי אמינא דבשבת לא קטלינן לי' היינו דמצד דינ' דמחתרת אינו דוחה את השבת אבל אם תמצי לומר דקטלינן לי' מטעם דרודף לחלל את השבת יש מקום בראש לחלק דדוקא ברודף לחלל את השבת בעלמא קטלינן לי' אבל במחתרת אם אתה באת לומר דקטלינן לי' שוב חזר להיות דינו דמחתרת וקטלינן ליה ג"כ מתורת שבא על עסקי נפשות דכיון דבין כך ובין כך קטלינן ליה וניתן שפיר לדחות וזה בזה תליא דאם נוהג בשבת דין מחתרת שוב אין כאן להורגו משום חילול שבת כיון דאין לו דמים ונחשב כמת וכנ"ל ושני ענינים הללו שבת ומחתרת אי אפשר להיות בבת אחת דבלי חילול שבת אין דין מחתרת ואם יש דין דמחתרת אין כאן מחלל שבת ומש"ה הוה אמרינן דלא קטלינן ליה בשבת ומשו"ה איצטריך קרא דדמים לו בין בחול ובין בשבת: